חוות דעתי המלומדת למחצה תיתפח בסיפור מהחיים:

בילדותי למדתי שסכינים משחיזים על אבן עם שמן.
השגתי אבן, שמתי שמן, השחזתי וקיבלתי שכבה בוצית שעם הזמן הפכה עדינה ועדינה יותר, והאבן נהגה "לשתות" פחות שמן עם הזמן. את האבנים (היו לי שתיים- גסה דו-צדדית ועדינה) עטפתי בסמרטוט משומן, והכנסתי לנרתיק פלסטי.
הרבה שנים השחזתי כך והיה לי טוב ונעים. אפילו יצאו השחזות לא רעות.
לפני שנים בודדות הלך לי הסט לאיבוד. בצר לי קניתי אבן חדשה, והייתי מוכן לנסות שיטה חדשה- השחזה במים.
עם אותן אבני סיליקון קרביד (האפורות מחנות כלי העבודה) היה הרבה יותר נקי ונעים להשחיז, האבן לא תפסה את שכבת החומר השחוק ו"אכלה" את הלהבים מהר יותר. החסרון העיקרי היה שהאבן עצמה נשחקה מהר יותר, ולולא הקפדתי על השחזה על כל האורך כולל בקצוות היא הייתה מקבלת "בטן" רצינית.
עברו עוד שנה-שנתיים ורכשתי לי אבן-מים יפנית אמיתית (סינתטית). האבן הזו יוצרת באופן טבעי מין בוצה עדינה המצמידה את הלהב לאבן, ושוחקת את העסק די מהר, עם טיב שטח מצוין כבר בגרעין בינוני (1000). גם אבן מים טבעית שניסיתי התנהגה באופן דומה- שחרור בוצה נעימה שמחזיקה את החומר שנשחק לעוד כמה סיבובי השחזה. העסק נקי, לא דביק, שומר על פני האבן חשופים ופעילים בכל עת.

אז מה ההבדל בין אבני שמן לאבני מים?
1. עם אבני מים כל מה שצריך זה לגשת לברז, ולמלא קערת מים. עם אבני שמן צריך למצוא או לקנות שמן מתאים- לא צמיגי מדי, לא דביק מדי, כזה שלא מושך נמלים וכו'. השחזתי עם שמן תינוקות, עם שמן רובים, עם שמן חמניות- ותמיד בסוף העסק היה מלוכלך, ונארז בסמרטוט מלוכלך עד להשחזה המלוכלכת הבאה. באבני מים- שטיפה קצרה בברז אחרי ההשחזה וייבוש, והאבנים יכולות לשבת בין הספלים בארון הכלים.
2. עם אבני מים המשטח העליון תמיד גלוי, וחומר חדש וחד נחשף בהשחזה. באבני שמן צריך לפעמים לנקות (אני זוכר את עצמי שוטף אבן עם סבון כדי להוציא קצת בוצה מהנקבוביות) וגם אז- העסק נוטה להיסתם, ואבן גסה הופכת עם הזמן לעדינה יותר ופחות אגרסיבית.
3. כל אבן ששמים עליה מים- אפשר לייבש ולשים עליה שמן אם רוצים. אבן שמת עליה מים- לא תעבוד כבר כאבן מים לעולם.

המסקנה שלי היא שכל השחזה ניתן לבצע על בסיס מים, גם אם האבן איננה "אבן מים" טיפוסית. אבני המים המיוחדות הן בעלות יתרון מסוים, אך אינן חובה.

רעי כתב:חוות דעתי המלומדת למחצה תיתפח בסיפור מהחיים:

בילדותי למדתי שסכינים משחיזים על אבן עם שמן.
השגתי אבן, שמתי שמן, השחזתי וקיבלתי שכבה בוצית שעם הזמן הפכה עדינה ועדינה יותר, והאבן נהגה "לשתות" פחות שמן עם הזמן. את האבנים (היו לי שתיים- גסה דו-צדדית ועדינה) עטפתי בסמרטוט משומן, והכנסתי לנרתיק פלסטי.
הרבה שנים השחזתי כך והיה לי טוב ונעים. אפילו יצאו השחזות לא רעות.
לפני שנים בודדות הלך לי הסט לאיבוד. בצר לי קניתי אבן חדשה, והייתי מוכן לנסות שיטה חדשה- השחזה במים.
עם אותן אבני סיליקון קרביד (האפורות מחנות כלי העבודה) היה הרבה יותר נקי ונעים להשחיז, האבן לא תפסה את שכבת החומר השחוק ו"אכלה" את הלהבים מהר יותר. החסרון העיקרי היה שהאבן עצמה נשחקה מהר יותר, ולולא הקפדתי על השחזה על כל האורך כולל בקצוות היא הייתה מקבלת "בטן" רצינית.
עברו עוד שנה-שנתיים ורכשתי לי אבן-מים יפנית אמיתית (סינתטית). האבן הזו יוצרת באופן טבעי מין בוצה עדינה המצמידה את הלהב לאבן, ושוחקת את העסק די מהר, עם טיב שטח מצוין כבר בגרעין בינוני (1000). גם אבן מים טבעית שניסיתי התנהגה באופן דומה- שחרור בוצה נעימה שמחזיקה את החומר שנשחק לעוד כמה סיבובי השחזה. העסק נקי, לא דביק, שומר על פני האבן חשופים ופעילים בכל עת.

אז מה ההבדל בין אבני שמן לאבני מים?
1. עם אבני מים כל מה שצריך זה לגשת לברז, ולמלא קערת מים. עם אבני שמן צריך למצוא או לקנות שמן מתאים- לא צמיגי מדי, לא דביק מדי, כזה שלא מושך נמלים וכו'. השחזתי עם שמן תינוקות, עם שמן רובים, עם שמן חמניות- ותמיד בסוף העסק היה מלוכלך, ונארז בסמרטוט מלוכלך עד להשחזה המלוכלכת הבאה. באבני מים- שטיפה קצרה בברז אחרי ההשחזה וייבוש, והאבנים יכולות לשבת בין הספלים בארון הכלים.
2. עם אבני מים המשטח העליון תמיד גלוי, וחומר חדש וחד נחשף בהשחזה. באבני שמן צריך לפעמים לנקות (אני זוכר את עצמי שוטף אבן עם סבון כדי להוציא קצת בוצה מהנקבוביות) וגם אז- העסק נוטה להיסתם, ואבן גסה הופכת עם הזמן לעדינה יותר ופחות אגרסיבית.
3. כל אבן ששמים עליה מים- אפשר לייבש ולשים עליה שמן אם רוצים. אבן שמת עליה מים- לא תעבוד כבר כאבן מים לעולם.

המסקנה שלי היא שכל השחזה ניתן לבצע על בסיס מים, גם אם האבן איננה "אבן מים" טיפוסית. אבני המים המיוחדות הן בעלות יתרון מסוים, אך אינן חובה.

אתה בעצם אומר שאפשר להשתמש באבנים לשמן בתור אבני מים?

מניסיוני - כן

תראו את כול המוצרים אבן מים