רובה נשיפה, כלי נשק צינורי שממנו נורים בכוח קליעים המונעים על ידי נשיפה אנושית. הרובה, שמשמש בעיקר לציד, אינו נפוץ לצרכי לחימה. הרובה, המשמש מלזים וילידים דרום-מזרח אסייתיים אחרים, בדרום הודו וסרי לנקה, במדגסקר (הרפובליקה המלגשית), בצפון-מערב דרום אמריקה, במרכז אמריקה מצפון למרכז מקסיקו, בקרב הילידים בדרום-מזרח אמריקה, ובמלנזיה (לעתים רחוקות), שימש גם את תושבי האיים האנטילים בתקופה הפרה-היסטורית. רובי הנשיפה, שככל הנראה הומצאו על ידי המלזים, הופיעו כבר בתקופה הפרה-קולומביאנית בשתי ההמיספרות, ולא ברור האם הופעתם בעולם החדש היוותה תוצאה של המצאה מחודשת או ייבוא.
רובי הנשיפה שונים באורכם, ונעים בין 18 אינץ' ליותר מ-23 רגל (45 סנטימטרים עד שבעה מטרים). הפשוט ביותר מבין ארבעת הסוגים הבסיסיים הוא צינור יחיד, שבדרך כלל עשוי מאגמון או במבוק. אם גבעולי הבמבוק קצרים, ניתן לשרוף או לחורר את המחיצה ולשייף את חלקם הפנימי. רובי נשיפה בעלי צינור יחיד מבמבוק הם נפוצים מאוד, לעתים קרובות באזורי שימוש פריפריאליים או במקומות שבהם כלי הנשק משמש כצעצוע. לסוג אחר יש צינור חיצוני ופנימי. בעולם הישן (ובעיקר במלזיה) אלו היו עשויים במבוק, כאשר הצינור הפנימי בדרך כלל עשוי משני חלקים שהוחדרו לבמבוק קצר; הצינור החיצוני עשוי גם הוא להיות מורכב מחלקים שונים. בחלק הצפוני ביותר של דרום אמריקה, הצינור החיצוני עשוי מגבעול של דקל (לאחר הוצאת הליבה); לפעמים אחד אחר משמש כצינור פנימי. סוג עיקרי שלישי מיוצר על ידי פיצול חתיכת עץ, גילוף חצי מהלוע בכל צד, וחיבור שני החצאים יחד. הסוג המפוצל הזה מצוי במיקומים שונים, לרבות מלזיה, בורנאו, הפיליפינים, יפן, דרום הודו ודרום אמריקה בחוף האוקיינוס השקט ובין נהר הנגרו לנהר המדיירה. כמו כן, דווח כי הוא נמצא גם בלואיזיאנה. סוג רובה הנשיפה המורכב ביותר, שככל הנראה לא היה מוכר לאומנים מהעולם החדש, עשוי מחתיכה יחידה של עץ באורך של כ-2.5 מטרים (8 רגל). לאחר קידוח זהיר של הלוע באמצעות אזמל המחובר לקצהו של מוט ארוך, האומן יקצוץ את חתיכת העץ לכדי צילינדר. הסוג הזה נפוץ ביותר בבורנאו, ובדרך כלל מחוברת אליו חנית. רובי עץ מחתיכה-אחת נמצאו בעיקר בסולאווסי ובאלי; במדגסקר, הלוע נשרף באמצעות מוט ברזל מלובן.
חצים הם הקליעים הנפוצים ביותר לרובי נשיפה. בדרך כלל, הם עשויים מעורקם הראשי של עלי דקל, או מחתיכות קטנות של במבוק או עץ, ואורכם עשוי לנוע בין 4 ל-100 ס"מ (1.5 עד 40 אינץ'). פיסת ליבה חרוטית או שזירה של סיבים בסוף החץ מאפשרת לו להתאים לצינור בצורה נוחה, ומבטיחה שהוא יוכל לעוף מתוך הצינור באמצעות נשיפה אנושית. כדוריות חימר או חתיכות עצם גם הן שימשו כחיצים עבור עמים מסוימים. בדרך כלל, צייד יישא את החצים שלו ברעד קלוע או רעד העשוי מבמבוק, עץ או עלים.
כדי שיהיו יעילים נגד אויב גדול יותר מציפורים קטנות, חיצים של רובי נשיפה זקוקים לרעל. לעתים קרובות, החיצים נחרצים כך שהקצה המורעל ישבר בתוך גופו של הקורבן. הרעל הנפוץ ביותר בעולם הישן עשוי מלשד של עץ הרעל (אנטיאריס), והורג בשל השפעתו על הלב; באופן דומה שימשו גם הצמחים המטפסים סטרופנתוס ו"אגוז הקיא". בדרום אמריקה נעשה שימוש תכוף ברעל קוררה, שהשפעתו משתקת - אף כי הוא נמצא אצל מעט שבטים, המכינים אותו בעיקר מגפניו של הצמח סטריכנוס טוקסיפרה. רעלים אחרים מיוצרים מרעל נחשים, רעל חרקים ובשר נרקב. לא תועדו רעלים לחצים בקרב עמים מצפון אמריקה.
המאמר באדיבות, סכינים למבינים
