חברת סכיני מורה (MORAKNIVE) על ציר הזמן

תורגם ונערך על ידי עמר יעבץ - סכינים למבינים.

חברת סכיני מורה (MORA) משוודיה חוגגת 120 להיווסדה.

במהלך שנה חגיגית זו, תוכל לעקוב אחר ההיסטוריה של סכיני מורה, בבחינה של כל עשור והשפעתו על התפתחות החברה המרשימה הזו.

בחודשים הבא....ים תוכלו להעיף מבט מאחורי הקלעים ולקרוא על מושג שהפך למותג.מידי זמן נוסיף עוד עשור עד שנגיע לזמנינו אנו.

אנחנו מתחילים את מסענו בכפר Östnor שסיפור סכיני מורה הוא למעשה סיפורו שלו ושל אנשיו, סיפור של עמל וניצחון.

עשור השנים 1891 – 1901

אזור אגם Siljan הוא ביתה של המסורת יצירה רבת הערך ביותר בשוודיה.

בכפרים המקומיים היה אמנם שפע של חומרי גלם, אולם עבודת האדמה לא תמיד מתאימה לכל ישוב כפרי בגלל סוג הקרקע, אחד מהכפרים האלה היה Östnorאשר בעיקר יושב על מצע של חול דק והאדמהאינה פורייה ואינה מתאימה לגידולים חקלאיים אולם מכילה מרבצים של עפרות ברזל.

במשך הזמן, אנשי הכפר למדו כיצד לעשות שימוש באדמה זו, שהתגלה כחומר גלם מצוין ליצור ברזל לריתוך ויציקות ברזל, כגון מטילי ברזל, חלקים לפעמונים יצוקים ליצור מנופים ומוצרים אחרים.

גורם נוסף שתרם לתעשיית הברזל היה שהאזור היה ביתם של נפחים אומנים שעסקו בעבודות מתכת מאז ומתמיד.

אזור Östnorידוע כאזור שיש בו משקעים גדולים של עפרות מתכת. בנוסף ידוע האזור ותושביו בתעשייה המפותחת של מוצרים לבית ועבור הקהילה המקומית, סחורות שנמכרות גם מעבר לאזור של Dalarna. החל מן המאה ה 16 ועד תחילת המאה ה-20, אנשים מהאזור העזו לצאת למכור את מרכולתם וחפצי אומנותם למקומות מרוחקים יותר ובכך באו במגע עם אזורים ומסורות אחרים, אשר עוררו יכולות טכנולוגיות וחדשנות לאחר שבילה ארבע שנים כחוטב עצים בצפון אמריקה, חזר אריק פרוסט ארנסון הביתה לכפר Östnor מורה בשנת 1891 ופתח מפעל הרכבה תחת השם אריק פרוסט.המפעל הפיק מזחלות, עגלות עם אביזרים, יצור לספנות, קוטפים חרוטיים, וציוד לטיפול בעץ וסכינים לשימוש הפנימי של הסדנה. באותו הזמן היו כמה יוצרי סכינים מיומנים בכפר, כולל אחד בשם פין אנדרס אנדרסון.הוא עבד במפעל מכונת תפירה במהלך היום, וסכינים שהכין בעבודת יד בערב בבית כדי להרוויח כסף. כאשר מפעל מכונות התפירה נסגר בשנת 1877 הוא החל לעשות סכינים על בסיס משרה מלאה תחת השם האנגלי אנדרסון. אולם היה זה פרוסט אריק אריקסון אשר זרע את הזרע הראשון של מה שעתיד להיות ידוע בעולם כחברת סכיני מורה. מסמכים משנת 1901 מראים כי גילוף בעץ וסכינים עם נדנים נקנו על ידי סיטונאים, המוכרים אבק שריפה וכלי מתכת ברחבי שוודיה. 12 קווי מלאכה שונים היו נהוגים במורה, כולל יצור של סוס העץ שהפך לפורסם הרבה מעבר לגבולות שבדיה שיוצר מלכתחילה כצעצוע לילדי הכפר, עובדה זו מוכיחה כי שימוש בכלי הגילוף המעולים של מורה ובלי העבודה של הפירמה היה נהוג וכי הסכין היה כלי חשוב בביתו כל עובדי ייעור.

בתמונה רואים את פין אנדרס אנדרסון לצד נער מציג את סכיני מורה בתערוכה בשטוקהולם. הילד בצד שמאל הוא אפיק קרל אריקסון מויניאס. פין אנדרס נולד ב -16 במרץ 1848 נפטר ב -2 ביוני 1930. 

עשור השנים 1901 - 1911

אריק פרוסט היה הנפח ויצרן הסכינים המוצלח מכולם. בתחילת המאה ה-20, המפעל נראה יותר כמו מרכז מסחר בו התקיימו פעילויות שונות. תעשיית הייעור פרחה ב-Dalarna , אנשים עדיין קנו עגלות ומזחלות, אבל סכינים ורכיבי סכינים היו גם מקור הכנסה מצוין עקב המומחיות שפיתחה מורה ביצורן. במורה נמכרו מוצרים כגון פרפין, חולצות ותחתונים ומוצרים רבים אחרים.

מפעל סכיני פרוסט ומפעל הסכינים 1904

הסוד מאחורי ההצלחה הייצור שלו היה בכך שאריק פרוסט היה אדם רציונאלי והחל בשלב מוקדם מאוד למכן את היצור במורה והעביר את המפעל ליצור בעזרת מכונות בשלב מוקדם מאוד, כאשר הדבר לא נשמע כלל במקומות אחרים. הוא הצליח לפתח את היתרון של מורה פלדה המרוכבת, שילוב של פלדה קשה בחוד להב ופלדה גמישה ומגנה בצידי הלהב – ומה שמיוחד שהצליח לעשות זאת באמצעות יצור סדרתי ואיכותי. התוצאה הסופית הייתה סכין חדה מאוד אך גם גמישה באופן מיוחד, איכויות שלא ניתן היה למצוא בעבר בשילוב של פלדות דומות (רק ביפאן הייתה מקבילה ביצור החרבות היפאניות) אך בעבודת יד בלבד. סוג המכונות שהייתם רואים בסדנה כלל פטישי כוח, חותכי פיר ומכבשי בורג תוך יצור פס יצור ייחודי.

בנוסף לסכינים, אריק פרוסט מכר גם ניצבים לסכינים, ידיות, טבעות חיזוק וחלקי סכינים ולהבים מוכנים ללא ניצבים. לקוחותיו כללו את תושבי Östnorהמפורסמים ביניהם ידועים כמו באד-קרל אנדרסון, פרוסט מאטס Matsson ו-פין אנדרס. כמה מהם היו מועסקים על ידי אריק פרוסט ששילם להם לפעמים ב"ברטר" של פרפין לנרות בבית, חלקים תחתונים של סכינים אותם לקחו והשתמשו בהם למכירת סכינים שמכרו תחת מותגים אחרים, כלומר הייתה תערובת משכרת של מקבלים ומוכרים, אבל זה מה שהיה כל כך ייחודי ב- Östnor -  אנשים עבדו אחד עם השני ולא התחרו אחד נגד השני, הם הבינו בשלב מוקדם ביותר כי יש מספיק לקוחות לכולם.

בשנת 1904 אריק פרוסט העסיק כעשרה עובדים בהתאם לדרישות של אותם שנים, 19,000 סכינים נעשו באותה שנה, במחיר של 80 כתרים שבדיים כל אחד, מעט יותר משיעור תשלום רגיל לשעה לעובדים, כלומר הרווח היה שולי.
 

עשור השנים 1911 – 1921

באד-קרל אנדרסון התחיל לייצר מזחלות העץ בבית בכפר אונה. העסק גדל לתוך חברה, אשר תחילה הייתה רק מפעל שינוע והובלה. המזחלות היו עשויות ליבנה קשה. קרל החליט כי כל החלקים של הלבנה שנשארו, יהיה אידיאליים לניצבי סכינים, והוא החל לרכוש להבים מפרוסט והרכיב סכינים. המדריך של שנת 1918 של חברת המסחר השוודית מציין את קרל אנדרסון החל משנת 1890 תחת "יוצרי סכינים".

אחד משלושת בניו של באד, קרל, באד ג'נס היה ספורטאי גדול, אשר במשך זמן עבד בתור מאמן האתלטיקה באוניברסיטה של דרום קליפורניה. במהלך עשור השנים שלו בהוליווד, ג'נס עבד בסרטים והיה יועץ, מאמן גוף ואמן פעלולים. הוא עבד עם צ'רלי צ'פלין וגרטה גרבו. 

משהו שלא רבים יודעים הוא כי בערך בזמן הזה, ג'נס הוזמן על ידי הבמאי סם גולדווין לפתח כפפה תותבת לשחקן. זה היה עבור כוכב הסרט הרולד לויד שאיבד את אגודלו הימני והאצבע בתאונה על הסט. ג'נס יצר קשר עם מומחה מכני שהכיר מ-Östnor, אדם שהיה ידוע ביכולת ההמצאה שלו ובמומחיות הטכנית שלו, שמו היה הלברס אנדרס אריקסון, אבל הוא היה ידוע בתור"Mäkern" ("המודל" בשבדית). השחקן שלח טביעת גבס של היד ממנה יוצרה יד פרוסתטית מעץ. על בסיס טביעת היד הלברס פיתח את כפפה תותבת בנפחייה/מסגריית הידרו שלו. השלד והמפרקים היו עשויים מתכת ולמסגרת צורפו אצבעות עץ מגולף. עם הכפפה התותבת בה צויד לויד, הוא עבד בצורה מושלמת. הרולד לויד המשיך לעשות סרטים רבים לובש את כפפה התותבת שלו , כשהוא מטפס על מבנים, תלוי מאוטובוסים דו-קומתיים  ככל שחקן הוליוודי פעלתן.

עוד כפרי גאוני מ- Östnorבתקופה זו, היה סטרום שהיה יצרן אוכפים. הוא סיפק נדני למקבלי סכין בכל הגדלים, כל הנדנים שלו היו עשויים עור עמיד. יום אחד הבן שלו קרל הלך לבית הספר עם קופסת האוכל החדש שלו שהייתה עשויה סיבי ניילון שעברו גיפור (עיבוד בגופרית) הוא ראה את הקופסא וקיבל רעיון, הוא גילף חתיכות מתוך המכסה, ואז לחץ אותם במכבש בו עיבד את נדני העור, לאחר שמרחת את זה בלכה, הוא הצליח לקבל פתרון לנדנים שעבד לא פחת טוב מנדן עור. היה לכך יתרון עצום שכן נדנים אלה מסיבים מגופרים יכולים היו להיות מיוצרים בחצי מחיר של נדן עור, ותוך זמן קצר ביותר שלט סטרום בשוק הנדנים ממש עד ה -1960 המאוחרות. 

Ericson & Mattssons Knivfabrikנוסדה בשנת 1912 על ידי שני יזמים קרנג יוהאן אריקסון ולוק אנדרס מטרסון. שש שנים לאחר מכן, בשנת 1918, נפרדו דרכיהם של השותפים והחברה שינתה את שמה ל- KJאריקסון קניבריק. מטרסון פתח סדנה מכאנית משלו, לימים שמה הפך ל-מטרסון פרוסט ופינבדן מורה.

עשור השנים 1921 - 1931

בתקופת תור הזהב של סכיני מורה בשנים 1920 ו 1930, היו 30 עובדים במפעל אריק פרוסט. עשרים דגמים שונים יוצרו על שמונה פטישים מכנים בקו יצור.הייצוא גדל מה שהצריך להשתמש ולהוסיף על המוצרים את המילה "שוודיה" ולהטביעה על הלהבים. בשלב זה היו באזור 15 יצרנים שונים. אחד מהם היה Hållams-יוהנס אנדרסון ו-Hallinשהחלו בייצור תחת השם AB Moraknivar. Hallin and Co.

הפירמה מטרסון את אריקסון, שהחלה בשנת 1912, נכבשה על ידי קרנג יוהאן אריקסון שקרא לה ק.ג מפעלי אריקסון ליצור סכינים. יחד עם אנדרס סטרום שהיה גולש סקי מפורסם, הפכה הפירמה למוכרת הגדולה של מגלשי סקי בשנות השלושים עד שיצרני המגלשים מסוג "מלכודת עכברים" השתלטו על השוק.

ידית (ניצב) אדומה טיפוסית, הפכה במשך השנים לסימן מסחרי עבור סכינים מהכפר Östnor. מההתחלה הייתה הידית מעץ ליבנה משויש, החומר היחיד המשמש ליצור הידית. עיבוד אופייני עבור ידיות אלה היום הוא סוג של ברק זהוב. כאשר עץ ליבנה משויש, הפך בסופו של דבר לעץ נדיר, החלו להשתמש בעץ ליבנה רגיל במקום. על מנת להשיג גימור דמוי מהגוני, טופל העץ בגון אדמדם לפני ציפוי בלכה. כאשר הייצור הוגבר, הגוון האדמדם ננטש לטובת גוונים שונים של צבע אדום כהה. 

עשור השנים 1931 - 1941

ויט אנדרס אריקסון היה יצרן סכינים שהועסק על ידי אריק פרוסט במהלך 1920 ו-1930. הוא נודע בסגנון הייחודי שלו ויזם סדרה משלו תחת השם פרוסט. מאחר וסכינים אלה היו במהדורה מוגבלת מאוד סכינים אלה הם בעלי ערך נוסף היום, ונחשבים פריטים לאספנים.

הזכרנו בעבר כי הסכינים יוצרו על ידי  מכבשי "נסיעה" בקו היצור. סכינים אלה יכולים להיות מזוהים על ידי קו עקום אופייני שבו פוגשת הפלדה את ברזל. בסוף שנות השלושים המפעלים החלו לקנות מראש פלדה מגולגלת (מרוכבת בלמינציה) כדי להאיץ את היצור ולשפר את הרמה, פטישי "הנסיעה" הוחלפו במכבשי פלדה כי חבטו את הלהבים ללחמניות גדולות של פלדה בלמינציה.

בשנת 1935 KJ (Krång Johan) אריקסון (שנקרא בעבר חברת אריקסון ומטרסון (עד שפרוסט אנדרס מטרסון מכר לו את מניותיו), והחל בחברה חדשה יחד עם האחים סטרום (אשר בתורם מכרו גם הם את  מניותיהם ב-1939 ל-KJ). בשנת 1936 החלו האחים Jonsson לייצור סכין שלהם עד היום יש במפעל שלהם אחד המבנים העתיקים ביותר בתעשייה שנותרו ב-Östnor. כפי שניתן לראות בכפרÖstnorישנם מספר גדול של מומחים לסכינים ואם יעשו עץ משפחה למפעלי הסכינים התוצאה כנראה תהיה מעניינת.

בשנת 1938 עיתון מורה דיווח כי " העולם כולו קוצץ עם סכיני מורה וכי בכפר Östnorמיוצרים כ-1,000,000 סכינים בכל שנה. בכפר היו אז רק 450 תושבים, מתוכם 350 עובדים.

עשור השנים 1941 – 1951

לגייס 350 עובדים בכפר של 450 תושבים הייתה משימה לא קלה. האבטלה הייתה קיימת בזמן הזה, לכן היה זה אך טבעי לחפש כוח אדם במקומות אחרים. כ-60 עובדים הגיעו מכפרים סמוכים, מספר עובדים הגיעו מאזורים מרוחקים אף יותר כדי לעבוד, השבדים אנשים חרוצים.

עיתון מורה Östnor דיווח כי "היו גם אלה שרכשו מכונית ישנה יחד על מנת להגיע לעבודה". הילדים בכפר החלו לעבוד במפעלים מיד אחרי בית הספר. על פי אותו עיתון שהוזכר לעיל, בנות יכול להרוויח 150-170 כתרים לחודש (כ-50 ₪) ונערים שהיו מתקדמים עד כדי לעבוד בקצב מהיר, יכלו בקלות להגיע שכר יומי של 5 כתרים.

העבודה בכפר התקדמה במלוא המהירות מכבשים ומכונות ידניות וכאלה שעבדו על  נפט הוחלפו במכונות שעבדו על חשמל, או על כוח המים הפרטי של הכפר. התעשייה ב- Östnorהיה ייחודית בכך שמספר החוות שהופעלו על ידי עובדי המפעלים היה קטן מאחר והתפנו לכך רק בסופי שבוע וזאת בעיקר בגלל זה שהעובדים של  Östnorהיו נייחים יותר מעובדי מפעל אחרים.

בסוף שנת 1940, יוצרו 2,000,000 סכינים בשנה, הכפלה של יכולת היצור תוך שנתיים!!

עשור השנים 1951 – 1961

זוכרים את סטרום הרצען הגאוני שייסד את האחים סטרום, החברה שמייצרת נרתיקים לסכינים. שמו האמיתי היה סטרום אנדרס והוא היה במקור סנדלר שייצר נעלי עץ מלבנה ועור. החברה משפחתית הפסיקה את יצור הנדנים בשנת 1956, אבל עד נקודה זו יצרה נדנים במספר עצום.

על מנת לייצר את הנדנים, סטרום קנה גיליונות גדולים של פלסטיק אדום, וחתך אותם לחתיכות קטנות בן לילה. למחרת בבוקר הוא כבש אותם במכבש בגדלים שונים, קיפל ותפר אותם לנדנים מוכנים. כדי להשיג את התצורה המושלמת של הסכין, הוא הכניס תבניות מתכת, ששימשו במקור לייצור נעליים בתוך הנדנים.כדי שיהיה להם מתכת ליצור התבניות, הלך בנו קרל סביב החוות המקומיות לאסוף גרוטאות מתכת, בין היתר סירי אלומיניום ישנים ומחבתות מהם הכינו תבניות.

הקצוות של הנדנים היו גזומים בסכין חדה (של מורה כמובן) לפני שהוכנסו לתנור לייבוש. אחרי שהם לוטשו פעם נוספת על ידי התבנית, אנדרס עשה גמר בלכה. הלכה יוצרה על ידי השריית פתיתי לכה בספירט. החלק העליון והחלק התחתון של הנדן נצבעו ואז הלולאה הסקנדינבית הקלסית לתלייה צורפה.

הנדנים היו ארוזים בתוך תרמילים מקליפת עץ ליבנה ולאחר מכן נמסרו ללקוחות על ידי אופניים.בשנת 1913 נמכרו 13,000 יחידות. נמכרו בשנת 1915 המכירות הגיעו ל- 48,000.

בשנת 1961 קנה KJ אריקסון שהרחיב את עסקי החברה חברה שעסקה ביצור רכב. הם החלו לייצר מוצר לקידוח בקרח, ומכאן התפתח מוצר המהווה את מקור הייצור של היום מקדחות קרח מורה.

המשך יבוא....