- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
- ראשית, עם הקוראים סליחה מראש, על כך שלא נזכרו בשלושת הכתבות דגמים רבים, והסיבה היא קוצר היריעה. מטרת הכתבות היתה לתאר היסטוריה של עיצוב תוך שימוש בדוגמאות, ולא בהכרח להציג גלריה שלמה של דגמי היצרן.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
בתחילת שנות האלפיים, לדרמן החזיקו באמתחתם שלושה קוי תכנון: מולטיטול מסיבי, סגור בקליפת חיצונית עם פרופיל ידית בצורת U, מוטיטול מורכב ועדין יותר, עם ארבעה להבים נפתחים חיצונית כשהכלי סגור, בתוספת עוד שבעה כלים פנימיים שנפתחים כאשר הפלאייר פתוח, ועם פרופיל ידית בצורת M, ועוד קו חדש לחלוטין, של סכיני-ציד ואולרים, שיהיה בהם מין "ערך מוסף" מול המתחרים בשוק, בצורה של כלי-עזר הניתנים לשליפה מתוך קת הסכין.
לדרמן פלשו בכך לראשונה לתחום ותיק, בו היתה קיימת תחרות חזקה בשוק האמריקאי והעולמי כבר 200 שנה. מבחינתם, מדובר בשוק שבו אם אתה יצרן כלי מתכת באיכות עילית, ואתה יכול למכור להב עם ידית במחיר שעולה על מחירו של כלי מורכב יחסית כמו המולטיטול, הרי שמתח הרווחים שלך עולה לאין-שיעור, מול השקעה מועטה יחסית, בתקורת התכנון והיצור של הסכין.
במילים פשוטות: קל יותר לתכנן ולייצר סכין מאשר מולטיטול, ואם אתה מסוגל לייצר את שניהם באיכות גבוהה, תוכל למכור את הסכין במחיר שיישתווה ואף יעלה על מחיר המכירה של המולטיטול, שאותו כאמור, מסובך יותר לתכנן וגם לייצר. אם-כן, עסק בכלל לא רע. אבל אלה הם קוי תכנון בלבד, ועוד חזון למועד. בכתבה הבאה "לדרמן - מיתוס מול מציאות (חלק רביעי - סכינים עם מאפיינים של מולטיטול)", נרחיב על הנושא.
שנת 2000 עברה על החברה בשקט יחסי, תוך נסיון להרחיב את בסיס השיווק לארצות נוספות, פרט לארה"ב ואירופה.
ב 2001 מתחילה לדרמן לשווק את ה Juice, סידרה מוקטנת ומצועצעת של מולטיטול המזכיר במימדיו ובסגנון שלו אולר שויצרי, אלא שבו נכלל גם פלאייר קטן. הדגם שווק מראש בארבעה דגמים, ובמגוון של כלים וצבעים כדי להתאימו לטעם אישי. ניתן כיום לראות בסידרה זו, מין סיכום ביניים, או מין גלריה מוקטנת של מכלול עיצובי הכלים שהופיעו עד אז בכל דגמי המולטיטול של החברה. זו היתה בפירוש קריצה-שיווקית לאספנים, ולא בפעם האחרונה.
המוטיב הזה של שיווק-אספני, עתיד לחזור על עצמו בדגמי-מזכרת יקרים יותר ויותר - עד עשרות-אלפי דולר לאקסמפלר בודד, כמו למשל בסידרת Argentum שהפכה לקו-שיווק נפרד בחברה, לפני שלוש שנים.
אם היתה בשנות התשעים שערוריה בקונגרס האמריקאי על כך שהפנטגון קנה פטיש ב 600 דולר, מה תאמר לו אשתו של מי שיקנה לעצמו לדרמן שעולה עשרות אלפי דולר, ואם הזכירו כאן החבר'ה יכולת-היעלמות מרשימה של לדרמנים, אפשר להניח שלדרמן במחיר של 40 אלף דולר מצריך בארץ שלנו שומר ראש חמוש...
באותה שנה, 2001, נענית לדרמן למשוב של לקוחות על שיפור ליקויי תיכנון שצצו בשני הדגמים ה"רציניים" שלהם, הדגמים שאמורים היו לשרת בעלי מקצועות טכניים, כגון טכנאים, מסגרים, וכדומה.
עיקר הביקורת היתה לגבי ה Super Tool, על שפות-מתכת מרובעות בידיות הפלאייר שגרמו לאי-נוחות בעת לחיצת הידיות, ועל התיכנון, המכריח אותך לשחרר נעילת כלי אחד, באמצעות שיחרור כלי אחר. תיכנון זה לקוי כי אם במקרה נעלת את כל הכלים, אתה צריך עזרה של כלי נוסף, חיצוני, כדי לשחרר אותם.
הם מכריזים על מקצה-שיפורים בדמותו של הדגם Super Tool 200, ואת אחיו התאום, שנקרא בשם Pulse, בו במקום משור העץ, הותקנו מספריים, שאומצו מהדגם הקודם של Wave.
בגירסתו השניה (תבוא גם שלישית) עוגלו קצות הידית להגביר את נוחיות האחיזה בפלאייר, ונכללו בו ידיות שיחרור לנעילת הכלים.
ב 2003 ממשיכה לדרמן בקו האספני של הגאדג'טים, ומשווקת את ה Squirt המיניאטורי, אשר מתוכנן מראש כתוסף לצרור מפתחות. ה Squirt איננו דגם, אלא סידרה של שלושה דגמים, שכל אחד מהם הוא קומבינציה שונה של כלים:
המוטיב התכנוני המיוחד של דגם ה Wave משנות התשעים, הוכיח את עצמו ככלי שרוב הקונים שלו לא היו כלל בעלי מקצועות טכניים, אלא טיילים, קרקרים, דייגים, וציידים, אולם היו להם דרישות נוספות מהכלי, שאחת מהן היתה נעילת הכלים, ואפשרות להתקין ראש-ביטים.
בשנת 2004 הוכרזו שלושה דגמים, שמפתחים את סגנון העיצוב הזה בשלושה כיוונים. הראשון, היה דגם ה Wave מהדור השני (למטה מצד שמאל), והשני היה דגם שנקרא Charge, שהיה דומה מאד לדגם ה Wave, אלא שהיו בו תוספות שונות שבאו בוריאציות שונות של כלים: AL, ALX, XTI, SLV, וכשנה מאוחר יותר הופיע דגם היוקרה של Charge, שניסה למזג את הטוב ביותר מארבעת הדגמים בתוספת ידיות טיטניום, ונקרא TTI (באמצע).
הדגם השלישי נקרא Surge (למעלה מצד ימין), והוא נסיון לבנות כלי גדול, מסיבי יותר, עם כלים גדולים וחזקים שיתרים לא רק לקמפינג וטרקים, אלא גם לבעלי מקצועות טכניים. נזיון זה נכשל מסחרית בפלח השוק הטכני, אבל הצליח בשוק הקמפינק והטרקים, ככלי גדול וחזק יותר בתפיסה המקורית של ה Wave.
שנה מאוחר יותר, ב 2005, הוכרז על "הכלי החזק והגדול ביותר" ממשפחת המולטיטול של לדרמן, שנקרא בשם Core. זה היה כלי מסיבי שניסה לשלב בתוכו את כל הלקחים מהכלים שיועדו לבעלי מקצועות טככניים, וניסה להיות מין שיכלול "היי-טקי" של משפחת ה Supertool וה Pulse, כלומר הוא לקח את עיצוב ה"קליפה הסגורה" של הדגמים הללו, וניסה לשלב בה את המיטב מבחינת החוזק והנוחות. נוסף לו שלד ABS (פלסטיק משוריין) מתחת לקליפת הידיות לתוספת קשיחות תוך הפחתת משקל, עוצבו בו מחדש ידיות השיחרור לכלים נעולים, שלא היו נוחות במיוחד בדגמים הקודמים, ועוצבו בו מחדש כל הכלים, תוך שימת דגש על עמידות במאמצים וציפוי של אבקות מתכת לעמידות בחומצות.
בתחילה, היתה לכלי הצלחה רבה, אבל לאחר התלהבות ראשונית של שנה שנתיים, מכירות הכלי ירדו דרסטית, וכיום ניתן להשיג את הכלי רק בהזמנה מיוחדת.
במבט לאחור הסתבר, שהכלים ממשפחת העיצוב של ה Wave, היו ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר, ובראשם דגם ה Wave עצמו, שהפך לדגם המולטיטול הנמכר ביותר בעולם, ולקוחותיו העיקריים בעולם הם טרקרים, ובארץ אנשי כוחות ביטחון והצלה, כחלק מהפק"ל שלהם.
לדרמן החלו ליצור תפנית בסגנון העיצוב שלהם, ובשנת 2008 הכריזו על כלי שנקרא Skeletool, שהוא מין כלי-ערסים עם קליפס, ועיקרו הוא אולר, לא גדול במיוחד, שבאחוריו יש מתלה וינץ' עם סוגר-קפיצי המשמש גם כחולץ פקקים וראש ביטים סטנדרטי, ובתוכו מסתתרים פלאייר שפיץ, ומחסנית לביטים. הכלי הוא קל במשקלו הודות למגרעות וחורים בלוחות המתכת שמרכיבים אותו, והוא מעוגל בצורתו וקומפקטי בגודלו.
זה היה נסיון לעצב כלי, שמחירו הזול יחסית, וסגנון העיצוב המיוחד שלו, ייפתה אנשים רבים לקנות אותו בתור גאדג'ט. ואכן הכלי הפך לשגעון שיווקי חדש שנמכר היטב בכל העולם, אם כי בארץ, החדירה שלו לשוק היתה מתונה בהרבה, וזאת למרות מחירו הנמוך, אולי בגלל שהמותג לדרמן בארץ נושא בעיקר מוניטין של מולטיטול "רציני" לבעלי מקצוע.
בתחילת השנה, ובעקבות משוב של לקוחות הדגם הזה, החליטו בלדרמן להקצין את העיצוב החיצוני של הכלי ולבצע בו Streamlining לדמות של אולר מהוקצע, שייפטר מהקצה של המתלה, ואיתו מעוד עודף משקל, והם הכריזו על הגירסה החדשה של הכלי, שתיקרא בשם FreeStyle, ובו רק להב ופלאייר. הלהב זהה ללהב של ה Skeletool, כלומר להב חצי-משונן.
לכלי שתי גירסאות עיצוביות ולגירסה השניה נוספה הסיומת CX לציון ההשחמה בשיטת אנודייז, שהיא - בניגוד להשחמת "פרקר" החיצונית - השחמה עמידה יותר, והלהב בדגם זה הוא להב חלק.
ובהשוואה חיצונית בין ה Freestyle מימין, לבין ה Skeletool משמאל:
בספטמבר 2009, לפני כשלושה חודשים, הוכרז על הגירסה השלישית של הסופר-טול, שנקרא בשם Supertool 300, ושוב, היה זה נסיון לעשות אינטגרציה של כל לקחי העבר מסדרות הכלים בסגנון ה"קליפה הסגורה" - על פי משוב הלקוחות, כפי שהתבטא בפורומים רבים, בכתבות Review ובביקורות מקצועיות שהתפרסמו משך השנים.
בכלי החדש, הורחבו מפרצי-החילוץ בידית כדי לאפשר חילוץ של להבים אפילו בעת לבישת כפפות עבודה, נוספו לפלאייר להבי-חיתוך ניתנים להחלפה, חוזקו צירי הכלי, והותאמו סגסוגות בנפרד עבור כל אחד מסט הכלים והעזרים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
בכתבה הבאה: סכיני הצייד והאולרים של לדרמן, שהם פרשה בפני עצמה
