את הקודו מייבא היבואן של קולד סטיל. את ה'מקור', לא יודע אם עוד מייבאים.
באוקפי, אחרי הרבה שחרורי נעילה - ולפעמים גם מלא יותר מדי הטלות, הברזל שאליו מתחברת טבעת שחרור הנעילה למעלה, היה נשבר.

עבודה יפה

אולר הפרפר - הבטרפלי, וסיגנון האופינל - בערך
האבטחה הכי פשוטה, כך שגם במקומות הכי לא מפותחים תכנולוגית ניתן לעשות, היא סכין פרפר.
כשאתה אוחז את שתי הידיות, הלהב לא יכול להסגר לך על האצבעות.

רעיון אחר, הוא להלביש על אזור החיבור בין הידית והלהב, צינור מתכת שצידו החיצוני חרוט כהברגה. את הצינור אתה חותך לאורכו, דרך החתך הזה עובר הלהב, ו תופס אותו לידית בפין שעובר גם דרך הלהב. כמובן לא לפני שאתה מבריג טבעת/אום מתחתית עבה שעברה את אותו החיתוך.
כשהחריץ בטבעת והחריץ בצינור תואמים, הלהב יכול להתקפל או להפתח. כשאתה מבריג את הטבעת כך שהחריץ לא תואם, יש נעילה. כמה שהחומר יותר חזק וקשיח, אתה יכול להפעיל יותר לחץ ולסמוך על הנעילה [ מה שנכון גם למנגנוני נעילה אחרים.

במחשבה שניה, זה יכול להיות פתרון לאולר ננעל ושוטרים. מנגנון נעילה שכזה מצריך זמן, לא מאפשר פתיחה ביד אחת וקל יותר לשכנע שזה כלי עבודה כי עד שתסובב את הטבעת החיצונית, תפתח את הסכין, ותסובב את הטבעת החיצונית שוב למצב נעול, היריב שלך כבר פרש לדיור מוגן בפנסיה, אם הסכין נשלפת חלילה בארוע אלימות.
בהצלחה

ומודה שהקשבתי לזה ברדיו ברכב בחצי אוזן ורבע ריכוז.
מנתונים שהוצגו על ידי הרשויות, עקב המדיניות החדשה והמחמירה לגבי רשיונות נשק, המדינה טופחת לעצמה על השכם בכך שמספר הנשקים המוחזקים ברשיון בישראל צומצם.
באותה נשימה נמסר שמספר הנשקים המוחזקים ללא רשיון - עלה.
אני מודה שאני תומך באימוץ התיקון השני לחוקה האמריקאית גם בישראל.
יחד עם זה אני חושב שאפרופו כלי יריה ברשיון, אם יצא מפה הרעיון להתנות נשיאת סכין ברשיון, זו תהיה מצדנו יריה לעצמנו ברגל - עם תחמיש מגנום וקליע דומדומ אפילו.
זה אומר עוד הגבלות, צמצום מספר האנשים שיוכלו להיות אספנים, כי כל רעיון טוב לחקיקה [ושוב, אני לא חושב שזה רעיון טוב, אבל, לצורך העניין ניתן לו את הקרדיט ותאמינו לי, לי, זה עולה יותר ) ] שוב, כל רעיון טוב, עובר דרך מוחו המעוות והפופוליסטי של המחוקק. ומבחינת הבטחון האישי - כמו שטוטיס כתב, הפסיכי התורן, יכול לדקור או לאיים גם עם מברג, צרור מפתחות, עט, עפרון, או סכין שלא יהיה ברשיון. חוק נוסף, מעבר לזה שלדעתי רק יוסיף על הבלבול, ויסבך את המצב, יפגע בראש ובראשונה בנו.

תכלס, זה לא הגישה שלי, זה המציאות.
קיטלוג לפי מראה חיצוני זה לא המצאה שלי, לא של המשטרה ולא של לבנבני ארומה.
שחרחרי דרום תל אביב, יודעים לקטלג אנשים לא פחות טוב, ואת זה אני יכול להגיד לך מנסיון.
חלק גדול מאיך שאתה נראה, זה מה שאתה רוצה לשדר - איך שאתה רוצה להראות.
יש מי שממש דופק תחפושת בשביל להתקבל לעבודה מסויימת או למכור יותר טוב או להתאים לתחום שהוא עוסק בו, ויש מי שרוצה לשדר איזה תדמית מהסרטים.
אם תשים לב, לא כתבתי למשל לגבי קעקועים שזה ישר מחשיד, קעקועים אתה רואה היום אצל כמעט כל סוגי האוכלוסיה, אבל אם מישהו בוחר לקעקע שם על פרקי האצבעות, עכביש ו.. מה שראית דווקא על עברינים או עבריני צעצוע, מתלבש כמו גנגסטר, ועונה לשוטר כמו חייל טוב של אברג'יל- והכוונה בכלליות ולא דווקא אליך, אז השוטר שמול אותו בן אדם הוא גם כן רק בן אדם ובנקודה מסויימת, לא חשוב כמה חוקים יכוונו או כמה יותר חוקים יבלבלו את שיקול הדעת שלו, אותו שוטר יקטלג את האדם שמולו לפי מראה והתנהגות.
זה לא רק שוטרים, אני בהחלט מקטלג אנשים שבאים אלי לעסק לפי מראה והתנהגות וכך למשל אני בוחר איך לדבר איתם, באיזה מילים להשתמש, ואיך לשמר אותם [או לפעמים לא] ולרוב אני צודק.
בשורה התחתונה, איך שאתה בוחר להראות ואיך שאתה מתנהג, משפיע. אתה יכול לנסות לשנות גישה לגבי פריטים מסויימים - נגיד נשיאת סכין ככלי עבודה או אספנות, אתה יכול להנהיג אופנה והינה, היום גם הצפונצי מארומה שותה את הקפה שלו עם קעקועים על העור, אולי מחר הוא גם ינעל אדידס לבנות, המוסיקה המזרחית היום, היא כבר מזמן דבר מקובל. יחד עם זה אם תשמע ליידי בפול ווליום אפילו מוצרט, זה בהחלט יציק [ביננו הסבלנות שלי למוצרט נגמרת קודם]
מקווה שעכשיו קל לך יותר לקבל את הגישה שלי - אתה לא חייב
יום טוב ושבוע טוב

יכולה לגרור אחריה פסילת רשיון נשק.
ותשובה להודעות קודמות
אני בין אלה שחושבים שמאגר ביומטרי ו/או כל מאגר נוסף על פרטי האזרחים הוא עוד נתונים שיכולים להגיע בקלות לידיים הלא נכונות.
לגבי החשש שגם אם תשתנה הגישה לסכין אצל שוטרים מ"נשק אסור" ל"כלי עבודה לגיטימי או פריט אספנות מותר", סכין אצל מי שנראה כבן מיעוטים או שונה מדי בעיני השוטר, תביא לעיכוב/חקירה/מעצר/אישום: במה המצב שונה מהיום? היום אם בן אדם מן הישוב נוסע וברכבו לום, או כלי ריתוך והוא מסביר לשוטר שמוצא אותם אצלו שהכלים הם למטרת, נגיד ביצוע עבודת שיפוצים, מן הסתם יעזבו אותו. אם יש לאדם רישום פלילי בנושא התפרצות/גנבה, התקרית מייד תהפוך לאישום בהחזקת כלי פריצה. ויש בזה מן הצדק.
כנ"ל לגבי בני מיעוטים - מה לעשות, ובני מיעוטים מבצעים יותר עבירות מכפי שיעורם היחסי באוכלוסיה. והיחס אל עבריינים בתוך המסגרת הקהילתית שלהם הוא יותר מסלחני. כשהאוכלוסיה הערבית והבדואית תקיא מקרבה גנבי רכב, מבריחי סמים ושאר צדיקים, ניתן יהיה לדרוש מהשוטרים להיות יותר תקינים פוליטית. כנ"ל לגבי כל מי שבשפת הגוף שלו, בבחירת הבגדים/הקעקועים, במראה שהוא מאמץ לעצמו, למשל כל הילדים בדרום ת"א שמשתדלים להראות כמו פושעים, או מי שמשתמש בשפה עבריינית, או בוחר בכוונה בקעקועים שמזכירים קעקועים של בית סוהר, מי שבוחר להראות כך לשוטרים, שלא יתפלא על יחס "מיוחד".

האקדח סכין, פטנט חמוד אם כי מאיך שהוא מתנועע ביד עם כל לחיצה על ה"הדק" נראה לי שהוא ממש לא מדוייק.
הדקר: כל הכבוד גורן. עבודה יפה כמו תמיד ו, בהחלט הגיע הזמן להחזיר לצורת הדקר את הכבוד המגיע לה.

ככלל, כמה שיש יותר חוקים במדינה, המצב יותר מסובך.
לעיתים יש חוקים שסותרים אחד את השני, ואז המצב עוד יותר מסובך.

החוק לגבי נשק חם ברשיון אספנות
החוק מחייב לא פעם "להטיל מום"-להשבית נשק אספנות כך שהמחיר שלו מחוץ לארץ יורד לאפס - הערך שלו גם בארץ נפגם. לא הייתי רוצה שיכריחו אותי להכהות את כל הסכינים שנועדו מראש ללחימה שעל הקיר. מנסיון עם תחומים שקשורים למקצוע שלי שבהם היה למחוקק מה להגיד, הם מספיק דביליים בשביל זה.
החוק גם שונה לגבי נשק להגנה עצמית עם אישור נשיאה, נשק לאימוני קליעה שמותר בהחזקה בבית וטלטול למטווח בלבד, ונשק אספנות שאסור בעצם להסתובב איתו. חוק כזה גם לגבי סכינים יזיק לרובנו יותר מאשר יעזור.

אישית, אני מסתובב כל הזמן, לא כולל כניסה לתחנות משטרה ובית משפט [לתעבורה] עם מולטיטול.
אני יכול תמיד להסביר לכל שוטר למה המולטיטול, מה אני עושה איתו בצורה מקצועית וחובבת ולמה המטרה כשרה. באזור שאני מתגורר בו ובאזור שאני עובד בו, אני מוכר, ויכול להביא בכל רגע נתון עדים לעיסוק ולאופי שלי, ואני יכול להראות לשוטרים כלי משחית גדולים יותר והרסניים יותר שאני מסתובב איתם ברכב בצורה מקצועית "כשרה" בלי שהיו מעורבים אי פעם בעברה פלילית כלשהי.
לטיולים אני עדיין לוקח סכין "שטח" ולפעמים אפילו גרזן או מצ'טה, עם אותה רמת בטחון שאני יוכל לצאת מחקירה בעניין עם הסכינים איתי.

אני מודה שחלק מזה טמון במראה "סולידי" וביכולת בד"כ לא להתעצבן, לא לעלות בטורים, וברטוריקה לא רעה.

ואני גם מודע לזה שחוץ אולי מהכניסה לכנס אנקה, ההסבר של "אספנות" לפחות ממה שקראתי כאן ובכתבות, מתקבל על ידי שוטרים כתירוץ שפל שצריך להדחות אוטומטית.

פתרון זמני אולי, הוא למצוא [ולא להמציא] סיבה מוצדקת להסתובב עם סכין ככלי עבודה. סיבה כזו שאפשר גם לגבות אותה בעדויות, עובדות וכו..

מאחר וזה כלי העבודה הבסיסי ביותר אחרי אולי גרזן היד מאבן, זה לא צריך להיות קשה מדי.

ו מה שכן יכול לצאת מהפורום הזה, הוא קריאה מאורגנת כעצומה, מכתב או פנייה לתקשורת ובו הצגה של עמותת האספנים לציבור וקריאה למשטרה להפעיל שיקול דעת שמכיר בזכותם של אנשים בוגרים ללא עבר פלילי לאסוף ולהעביר ממקום למקום פריטים שהם חלק מהתרבות האנושית מאז ומעולם, שהיו תמיד מספיק חשובים עד כדי כך שהם יוצרו לא פעם מעוטרים, מקושטים, או באיכות יוצאת דופן, ולכן ראויים לשימור ואיסוף.

אם מתוך זה אפשר יהיה להזרים בפעפוע איטי למפכ"ל/ניצבים/ שר לבטחון פנים/מפקדי תחנות, שיש מצבים שבהם גם אנשים נורמטיבים נושאים סכין לא להגנה עצמית ולא למטרות פשע אלה ככלי עבודה והשוטרים צריכים להיות מונחים להתעלם מהם, דיינו.

מול אולר "רגיל" ולאו דווקא כנשק
1 בצורה הזו אפשר להשיג באמצעים טכניים לא מסובכים בכלל אולר שנשלף תוך שימוש ביד אחת בלבד. ללא קפיץ, מנגנון עזר לפתיחה, פשוט מאד.
אפשר לפתוח כך את הסכין כשהיד השניה אוחזת בחבל שצריך לחתוך, בדג שצריך להחזיק כדי שלא יפרפר ולא יחליק חזרה למים בתורן או בעץ שאתה מטפס עליו ועוד.

2 באותם אמצעים טכניים לא מפותחים ולא מסובכים, השגת להב של אולר שננעל ולא יסגר לך על היד תוך כדי השימוש ו, כל מי שניסה לגלף או לעבוד עם אולר לא ננעל מהסוג הישן, זוכר את החשש שהלהב יסגר לך על היד תוך כדי עבודה בפרפר זה לא יקרה [ מן הסתם תחתוך את עצמך תוך כדי משחק לא אחראי בפתיחות ונפנופים בסגנון ברוס לי, אבל זה כבר שייך לשרשור עשה ואל תעשה באולר הפרפר ) ]

זו לא מקצועיות זה כבר מקצוענות.
מנסיון, הבעיה היא פחות שחיקה ויותר שבירה תחת מאמץ ולזה, יש אחריות.
מה גם שגם כלים יעודיים גם אם הם נחשבים איכותיים, מתי שהו ישחקו. אז, במקרה הגרוע מחליפים מולטיטול עם הצורך. בסה"כ זה כלי.
למרות ש, שוב לדעתי, כלי נהדר והשאלה היא באמת לא אם זה לדרמן של לדרמן או לדרמן סוג או לדרמן ויקטורינוקס [על משקל השאלה בקיבוץ: "מה תשתה פטל תפוזים או פטל פטל?".
אישית, אם אני יכול לבצע עבודה עם כלי שבמילא על החגורה שלי או לסחוב כמה קילו של כלים במעלה המדרגות/ מהחנייה, במעלה הסולם ולהתחיל להסתבך עם כלים שונים או לעבוד עם כלי ורסטילי אחד שעושה כמעט הכל, התשובה היא ברורה.
היו לי אינספור דיונים בנושא כשהייתי עובד בחשמל עם אבי, הסוף היה תמיד "תעביר לי את הלדרמן שלך". אז נכון, בעבודה תחת מתח חי או כל דבר אחר שדורש כלים ייעודיים, אני אשתמש בכלי הייעודי, אבל אם זה להוריד חצי אוטומט, לפתוח מהדק, לגלות חוט ולהדק אותו שוב במהדק, ואז להרים שוב את החצי אוטומט, לא מוצדק להוריד ארגז כלים מהרכב אם זה כנ"ל בתיקונים קטנים ברכב, כנל בעבודות שונות בבית. נכון, זה לא "סכין עם כבוד" וזה לא ארגז שיש בו הכל - אין ארגז שיש בו את כל כלי העבודה אבל הי, עם הכלי הזה אפשר אפילו להצחיק את כל החבר'ה של כותב המאמר שאני מגיב לו, זה כבר יותר מבק, קולדסטיל , קא באר וסוג בייחד

סבלנות

בעיקר לסיבה של מציאות מול מיתוס
בפועל, כמי שלא יוצא מהביית בלי לדרמן על החגורה, הכלי "הציל" אותי עשרות פעמים
רמת ההרגל להשתמש בו היא עד כדי כך, שתוך כדי מקלחת כשאני שם לב שצריך להדק את הבורג של התקן הוילון של האמבטיה לקיר, אני מושיט תחת הזרם את היד למקום בו הלדרמן צריך להיות.
הדבר היחיד שממש חסר בכלים האלה הוא בידוד חשמלי, חוץ מזה, הם יודעים לעשות הכל כולל קפה [להוריד פחית עם מים מהאש בטיול, או פנג'אן שהידית שלו נשברה] כמי שבילדות נכווה מכל מיני אולרים שוויצריים שהיו עדינים מדי, יש לי חיבה לדגמים היותר מוצקים.
השימוש בכלים הוא יום יומי ובמשך כל שעות היום. יש לי ארגז ומגירות כלים, יש גם מספיק שעות מנוע של ויכוח מול אבי שהוא חשמלאי מקצוען לגבי השימוש בלדרמן או בכלים ייעודיים
ויכוחים שאני נהנה להזכיר לו בכל פעם שהוא שולף את הלדרמן שלו לחזק בורג, לחתוך בידוד או למתוח ולקצץ קצה של אזיקון או בקיצור כל פעולה שלא דורשת כלי חשמלי או כלי מבודד -ברגע שיש לך מולטיטול טוב, אם אתה בן אדם שנוטה לשפץ, לתקן, לעשות דברים בידיים, הוא הופך לחברו הטוב ביותר של הגבר העובד.

כשחזרתי אחרי מספר שנים בגרמניה לישראל [1994], הבאתי איתי בתרמיל ששימש כמזוודה מספר סכיני ציד, ראש ענק וכבד ולא פרופורציוני של "זאו פדר" - חנית ציד גרמנית, ובתא נפרד בתרמיל אולר.
הבודק הראשון בפרנקפורט, בדק את הטייפ הנייד שלי כאילו אני לפחות לובי שטמזמין טיסה לכיוון אחד מעל נופי לוקרבי, וגילה בשיקוף את האולר ומייד אחז בו כמוצא שלל רב.
את ההסבר שהאולר טס במטען ולא עליי הוא לא קנה ובשיא הרצינות העביר אותו לנציגי אל -על שיחליטו אם לתת לי אותו או לא בארץ.
השלב הבא שם היה בדיקה של תכולת התיק.
שני חברה נחמדים, בדקו לי את התיק, לאחד מהם אגודל קטוע והוא מייד התעניין באגודל המשוחזר שלי, בספרים שהבאתי איתי - מסתבר שהוא מתעניין באותם נושאים, ופתחנו בשיחה.
באותו הרגע, חברו פולט "שייסה" [ סוג של יציאת גוף בגרמנית], הוא הצליח לפצוע את עצמו בפגיון ציד דרך הנרתיק הלא כל כך..
ואז הוא התחיל להוציא את הלהב של החנית, את הפגיון הראשון, השני, השלישי, הרביעי [45 ס"מ] ששיפד אותו, החמישי, חבר שלו פשוט סימן לו עם היד להחזיר את הכל, צחקנו יחד על איכות השיקוף של הקולגה שלהם, והם הנחו אותי ללכת לנציגת אל על הגרמניה שמייד תחזיר לי את האולר ולא לנציג הישראלי שהוא לדבריהם "פוץ".
סתם אנקטדוטה על הבאת סכינים לארץ חוץ מזה שאני נזכר בה בחיוך עד היום, זה לא אומר כלום על הבאת סכינים או כל דבר אחר היום, חוץ אולי מזה שכדאי תמיד להסתחבק עם כל בן אדם נחמד בדרך.

בהחלט הציבה לי רגע או שניים של התלבטות

שימוש בסכין להגנה עצמית- יש לחולק עליהם במקצת, אבל זה לא הנושא - אני יוצא מנקודה שקרובה למחוקק. מוכן להסכים לצורך העניין לכך שנשיאת סכין לצורך הגנה עצמית היא נשיאת סכין למטרה שאינה כשרה.
אבל,
איך אני נמנע מלהעצר כשאני בא הביתה עם הרכישה החדשה לאוסף, נוסע להראות פריט חדש במפגש עמותה, יוצא לטיול בטבע, מסתובב עם סכין יפני בארגז הכלים באוטו, או נושא סכין ככלי עבודה/חפץ אספנות לכל מטרה כשרה אחרת.
השאלה אם אנחנו לא יכולים להרים כאן פניה לשר לבטחון פנים/מפכ"ל לשינוי המדיניות של המשטרה במסגרת החוק הקיים
אתגר לעו"ד יעב"ץ ושאר עורכי הדין בפורום

גורם לי להמשיך לתמוך בייבוא התיקון לחוקה שמאפשר נשיאת נשק חופשית יותר
אבל גם לפחד מהחופש האמריקאי שנותן כנראה לכל אידיוט להפעיל מטווח.
המצב של חלק מהיורים ברובה לא היה נכון גם לרובה עם רתע רגיל. וכל הרעיון עד מכמה "מצחיק" שלא יהיה, היה יכול להסתיים בכתף שבורה או אף גרוע מזה

אמר לי פעם מישהו בשיחה על הנושא, שאם עוצרים אותי לבדיקה ויש לי ברנר באוטו, זה בסדר.
אבל אם מוצאים ממש כזה ברנר אצל עבריין עם עבר בפריצה לכספות, יעצרו אותו בגלל שהוא סוחב איתו כלי פריצה.
עד כאן הכל בסדר, זה, כאשר המשטרה מפעילה שיקול דעת.
הבעייה היא לא היעדרה של פרצה כזו או אחרת בחוק ולא של שינוי חקיקה שיאפשר לך או לי לשאת סכין בלי לחשוש מעונש על פשע שלא ביצענו.
סה"כ, סכין הוא כלי שנמכר חוקית ללא צורך ברשיון במדינה וההגיון אומר שהוא מגיע מהחנות אל הבית בדרך כלשהי.
ההגיון אומר גם שהוא יגיע מהבית אל מפגש העמותה ובחזרה, ומהמוכר אל הקונה לפעמים דרך מקום מפגש, ואפילו כמה עבודות או יציאה לקמפינג שבהם סכין נישאת למטרה כשרה.
הבעיה היא היעדר שיקול הדעת והשכל הישר של לובשי המדים הכחולים
והבעייה היא בעייה של מדיניות.
אולי, אם כבר, צריך לפנות לשר לבטחון פנים שיוציא הנחייה/הנחתה לשוטרים לתפוס עבריינים ולא אזרחים שעם קצת מאמץ, מצאו סיבה להיטפל אליהם.
אם תצא מהפורום הזה עצומה, אני חותם.
יצאת מהסיפור עם הסכין יפני?
אם לא - בהצלחה.

תודה על התשובה וההפניה.
אבל,, - ספרת כמה שימבוקים הוא ממליץ להחזיק ?- לייד הדלת על הדלת של האסם, על האוכף באוטו[לפחות שניים,] בכלביה ועוד..
אישית, מעדיף להמשיך ולחפש במקרה זה את הגרסה האוטנטית.
לגבי הגירסה הסינטטית - כבר בתור ילד ידעתי להשתמש בבידוד של כבל חשמל.
רצועת עור עבה ואיכותית של כלב גם עושה דברים דומים

טוב,, דבר ראשון כלב - יש לו עצם ב.. - מניח שאפשר לעשות ממנה סכין עצם קטן בטח מהסוג שלוחם נועז באיים מסתיר בין חט חזיר הבר ומחוש החיפושית באף.
פין כנשק רחמנה לצלן ולא עלינו יש לי כאן על הקיר - "פטיש אבן אינדיאני" שקיבלתי תמורת נוצות עיט לפני כ15 שנה במפגש "אינדיאני" בגרמניה. [למי שלא מכיר זה חברה שנהנים בזמנם הפנוי ללבוש ג'ילדות תפורות בגידים, רקומות בחרוזים, להתקשט בנוצות לגור באהלים ולשמוע שירים בלאקוטה ובקיצור לשחזר כמיטב יכולתם את חיי האינדיאנים - או במקרים אחרים מתיישבים, חיילי הצפון, חיילי הדרום, הונים, ויקינגים או מה שליבם חפץ- כשיש שבוע עבודה של מקסימום 5 ימים, אין מילואים ומספיק זמן וכסף לא עלינו, זה קורה].
הפטיש, פין של פר מיובש בתליה עם אבן כמשקולת כדי שיהיה מה שיותר ארוך וישר, אח"כ מצמידים לו לולאת עור ליד, לולאת עור בקצה השני עם דבק עצמות או משהו דומה שאוחזת חלוק אבן בגודל אגרוף, ואת זה מקשטים בנוצות וחרוזים והולכים להרוג חוורי פנים [או שלא].
ואם כבר פין כנשק
סבא שלי שנשא אקדחים ורובים ברשיון בתקופת המנדט, והיה מסתובב על הסוס או החמור לבדו בפרדסים, במטעים ובשדות, נהג לשאת איתו "קורבאצ' " -בערך אותו הרעיון רק בלי האבן בקצה לטענתו כדי לא לירות בתוקף ערבי ואח"כ לסחוב על המצפון נקמת דם [גיבורי בני דודנו יכולים לחפש ולנקום במישהו אחר] הוא העדיף להפיל את הישמאלים שתקפו אותו במכה מהקורבצ'
מה שנותן פירוש קצת אחר ל"אתה על ה..."
בתור מי שגדל על הסיפורים שלו ומחזיק במקום העבודה תמונה מוגדלת שלו כצעיר על סוסה לבנה עם ביקס על הכתף, אני מחפש את הקורבצ' המדובר עד היום.

איך שאתה קונה את הסכין החדשה, צא אל החצר ותתחרע עליה קצת
אפשר אפילו לשים אותה במלחציים ולתת לה סריטה עמוקה בלהב או בידית, כזו שממש רואים מצד אחד, אבל אם תולים אותה עם הצד הזה אל הקיר, לא.
מהרגע הזה היא מפסיקה ליפול על השפיץ, כל ילד קטן בגן מרפי באירלנד יגיד לך.
מצד שני,
מהרגע שאתה מתחיל לעשות את זה, מרפי לא יוצא פרייר, וכשתתבונן בסכין בחנות ותיקח אותה ליד, היא תיפול ישר על השפיץ ו.. שברת - שילמת

כידוע הקודו מהמכירה הפומבית
הבטחתי לענות ולהעביד אותו קשה ולהשוות לאוקפי שתלויות על הקיר היום אבל לפני הפנסיה עבדו קשה מאד והביאו כבוד למגזר
אבל בינתיים, עוד לא יצא לי להוציא אותו והוא מונח אחר כבוד על הקיר ומחכה

את הלדרמן החברמן הנוכחי - סרג' רכשתי באריזה בפחות מחצי מחיר ביד 2
הוא יודע לעשות כמעט הכל כולל קפה - טוב לשלוף את הפחית עם המים מהאש

נדמה לי שכבר כתבתי את זה פעם למישהו אחר
משני צידי הטאנג, אתה עושה חריצים עם דיסק בעובי הפין שאתה רוצה להכניס, שם את הלהב על החומר שאמור להיות הידית, ומסמן את הקצה של החריץ, קודח בסימון דרך הקדח בידית והחריץ בטאנג.
אתה משחיל את הפין ותופס אותו כך שהלהב אחוז היטב בתוך הידית
מאד מאד פשוט

אכן, הלאוקו הייתה נכנסת גם ל"רשימה שלי", הרבה מהרשימה שלו לא קולעות לא לטעם ולא לצרכים שלי בסכינים, בלדרמן - בהחלט אני מעדיף דווקא את הגרסאות היותר מוצקות מהוויב
[יוחזר הסופרטול הישן לפס היצור לאלתר ואני משתמש בסרג'], ו בסה"כ, כל אחד יכול לכתוב את רשימת ה20 שלו

תשאיר אותו רק בבית

טוב, אז ה"ריבצ"ן" זה סוג של ראשי התיבות של השם שלי עם קריצה קטנה וחיוך, אני בן 40, אוסף נשק בעיקר בגלל עקשנות, כשהייתי ילד בשיכון, הייתי היחיד שההורים שלו הקפידו להחרים לו כל דבר חד, מה שהתגלגל להשחזת מסוריות לסכינים [דווקא על משחזת עמוד] להוצאת כל דמי הכיס על חפצים חדים ולשינוי תפיסה וכיוון ע"י המשפחה שעברה לקנות מתנות חדות לילד.
במשך שנים, שמתי רגל על הברעקס של התחביב, ועכשיו כחלק מתחליף משבר גיל ה.. חוזר אליו, בעידוד של בת זוגי הנהדרת שמרשה לי להשחיז במרפסת, לבשל קרניים ועצמות במטבח, לצלות להבים לחיסום במנגל במקום סטיקים ונקניקיות לחברה, ושומרת את הקטנה בערבי פגישות אנקה.
עם השנים המשיכה התמקדה יותר בחרבות אירופאיות שאני פחות מבקושי יכול להרשות לעצמי, ולנשק ציד אירופי מסוגים שאני בכלל לא יכול להרשות לעצמי, אולי בגלל 4 השנים שעבדתי במה שמוגדר כפארק ציד בגרמניה אחרי הצבא, בעיקר באילוף דורסים.
בתחביב הייצור, אני סובל מחוסר זמן, חוסר סבלנות, ומוצא את עצמי מוציא דברים ברמה שמתחת למה שעשיתי בגיל 16, מקווה להשתפר.
אני מנסה לשלב בייצור ארטיפקטים מהטבע, מקווה שבסיוע בת הזוג - פחות מאותגרת טכנולוגיה מודרנית כמחשב, מצלמה דיגיטלית ותוכנות ממני,- אוכל להראות גם למה אני מתכוון.

נותן את הצורה הראשונית עם דיסק - להב לחיתוך מתכת.
שיפורים על משחזת גלגל, אבל לא על הגלגל המיועד להסיר לכלוך גס -עם שערות הפלדה, אלה על אבן.
יש אבנים שונות לחומרים ומטרות שונות, כדאי לך לשאול בחנות מקצועית [יש באיזור התעשיה חולון חנות אחת לפחות שמתמחה באביזרי השחזה וכרסום] וכדאי להשתמש לכל מטרה באבן ייעודית.
כך גם לגבי השלייף - אני מוריד ומרכיב רצועות על השלייף בהתאם לחומר ולשלב בעבודה בו אני נמצא במקרה שלי, רוב העבודה מתבצע על אבן משחזת שצד אחד שלה הוא אבן עגולה והצד השני שלייף ברוחב 5 ס"מ.
המכשיר נקנה בזול באתר יד 2 מאדם שלא עשה בו שימוש, והבעייה הגדולה ביותר היתה להשיג רצועות לשלייף עד שמצאתי את החברה באזור שמכינה רצועות לפי הזמנה ובזול לפי גודל המכשיר שלך ורמת הגירעון הרצויה.
בסוף - פינישים - עבודה ידנית עם נייר זכוכית עדין וכלים ידניים.

אין לי שום כוונה לפתוח חזית נגד ז'אנה, כמו שהכותרת תחת השם שלי מעידה, גם אני עדיין חדש בפורום, ומבין את הרגישות של "טירון" שנכנס ומייד מרגיש מותקף.
נכון שהבחור כתב ושאל אם הסכין שלו "איכות נמוכה", אבל יש דברים שעדיף לחשוב ולא לכתוב.
בדיוק כמו שבחורה שואלת אם גדל לה הישבן או גבר ששואל אם גדלה לו הכרס [ התשובה תמיד -לא, וביקורת מעבירים בדרך בונה יותר]
האתר הזה בשבילי הוא מקום מפרה וחשוב ואני חושב שלעוד הרבה אחרים.
כל אוסף מתחיל בפרטים מעטים ובד"כ לא מה"טופ" - ככה מתחילים
אני חושב שלא צריך להרחיק מתחילים אלה לקרב אותם - שתילים משקים בעדינות.
ז'אנה - הביקורת שלי עומדת בעינה אבל באמת לא כדי לפגוע. והבחור בהחלט נסחף בתגובות שלו על מניקור וכו..
הכוונה שלי היא רק שאם עולה מישהו בפעם הראשונה והאספנות וההבנה שלו עדיין בחיתולים, לא לנחות עליו מייד ולגרש אותו.
סוף שבוע נעים לכולם

כל העבודות=ברח לי הכוונה כל הכבוד, מעט פיזור דעת ואני מתנצל

עם כל העבודות לז'אנה, לרודי ולמארק בתור יצרני סכינים, אפילו אומנים,
להאשים את הפורום בהתעסקות ייתר בסכין של הוגו כאשר את היית הראשונה להתעסק בסכין שלו, וחזרת והגבת חזרה לתגובות שלו אלייך, זו צביעות.
צביעות ממש כמו להאשים פתאום את "הקשיים המוכרים" בתרגום מרוסית לעברית ובחזרה,
זה ממש כמו מי שאומר שכל רוסי אומר בל---.
אני מכיר הרבה רוסים שמתבטאים בעדינות גם אם הם לא דוברים עברית ברהיטות.
אז
א. ברומא התנהג כרומאי - לא יזיק ללמוד ולתרגל את השפה. במיוחד אם אי ידיעתה מביא אותך לאי הבנות.
ב. אם את מודעת לקשיים, תחשבי פעמיים לפני שאת כותבת.
ג. היה עדיף להתייחס אל הבחור בעדינות, להעביר את הביקורת המוצדקת בעדינות, ובסוף, מי יודע? אולי הוא היה הופך לחבר מפרה בפורום ואולי אולי, אפילו קונה סכין קאסטום מרודי.
בזכותך, הוא נפגע, הגיב בהגזמה וגם בחוסר בגרות, את כמובן לא נשארת חייבת ולא עזבת את הנושא, והבחור עזב בזעם.
קידום מכירות מוצלח - לא היה כאן
וגם זה חבל.
העבודות של רודי ושל מארק יפות.
בפעם הבאה כשטירון בפורום כותב, אולי כדאי שתתייחסי אליו בתור לקוח עתידי פוטנציאלי.

ו.. דוד
עם כל החיבה שלי למלאכת דמשק, שגובלת כמעט בפטיש [פ לא דגושה], [לא כולל שיבוצי אבנים נוצצות שאינם כוס התה שלי], המקור שלי לסכינים המועדפות על אלוהים הוא פונדמנטלי משהו - התנ"ך וגם זה עם קריצה גדולה וספק גדול עוד יותר, הסכינים בפורום האנגלי באמת מאאממות, אבל הגולש DANZO עוד לא הוסמך לרבנות על ידי

אתמול כשקראתי את הכתבה לראשונה, פצחתי בתגובה נזעמת כאן באתר.
באמצע הכתיבה, נכנס חבר צעיר שעזר בחנות לייד ועכשיו גוייס למג"ב.
שאלתי אותו איך היה מגיב, והוא מייד קפץ ב"החזקת פגיון" וכמובן היה מחרים ומעכב.
שאלתי אותו "גם אם זה סכין גילוף קטן ובעל החנות מאשר שהוא מכר אותו במקום?" והתשובה "כן"
הקצנתי את השאלה לסכין שף גדולה, אבל שהתגלה בה פגם עם הרכישה.
לא יודע למה, אבל זה שינה לו פתאום את ההתייחסות.
לגבי החזרה לחנות, או תיקון, הוא כבר היה שואל את הקצין, ובעצם, בכל מקרה כמעט.
ואז פיתחנו את הנושא של מפגע בכוונת זדון, ושבעצם אין בעייה לקנות בתוך המתחם סכינים וכלים חדים אחרים.
בסוף השיחה, הבן אדם התחיל לחשוב כבר אחרת.
ולעניין שבכתבה
החוק הוא הכללה של תגובה לאוסף מקרים.
עם כל הכבוד, ההפעלה שלו, הן על ידי הרשות האוכפת והן על ידי הרשות השופטת, אמורה להיות במסגרת ההגיון והשכל הישר.
אחרת, מגיעים לזיכוי אברך -כמעט דיין שדרס קופאית כשברח בלי לשלם בגלל "ששילב את הכושית בחברה" ועוד כל מיני פרפראות משפטיות הזויות.
הרי בעצם הודעת בעל החנות שהלקוח קנה סכין לגילוף עץ וחזר כדי לקבל את האחריות, יש משום "הוכחת הכוונה הכשרה".
מעצבן, מתסכל ובעיקר מדאיג, ששוטרים ובתי משפט פועלים כמו אוטומטים ובניגוד להגיון ולשכל הישר.
כך יוצא שאזרח ישר נעצר וסכין אספנות בתיק סגור או סכין גילוף מוחרמים,
וכשמסתובב מישהו ליד הרכב הפרוץ של אבי עם לום ומחכה שהוא יכנס שוב הביתה כדי להמשיך במלאכת הקודש של הפריצה, השוטרים מסרבים לבוא.

אתה יכול לקפוץ אלי בחולון ולראות כמה סכינים מסכנים בתהליך ארוך ואיטי של עבודה מתמשכת מחמת חוסר זמן פנוי - חוץ מכמובן הזמן שזה גם מפריע לשכנים ובד"כ גם הוא לא פנוי.

חומרים - פלדה מעולה לדעתי יש למסורים של אבא שלך ברגע שהוא מפסיק להשחיז אותם [ מסורים פסולים] גם לא עולה לך כסף כי בכל מקרה זורקים אותם.
לי כבר יש מסורים כאלה, אבל אתה מוזמן לחלק עודפים לחברי הפורום.
עץ - לא חסר לך ואתה יכול לקבל ממני חלק מהזית שרכשתי לאחרונה.
עצם - אתה יכול לקבל עצם או שתים ,בד"כ הדרך הקלה להשיג עצמות היא גם המהנה ביותר - לגשת לקצב, להזמין עצמות ואת השאריות מהמרק [ רצוי טעים] להרתיח, ולהמשיך לעבוד על העצמות עם מלח לימון ומי חמצן להשגת עצם לבנה ונקיה.
נחושת - יש כאן מי שמשיג אותה מאגורות/חצאי שקלים, מנעול תלי שבור או פס צבירה מלוח חשמל ישן [ רק מנותק ובלי חשמל!!] הוא גם יופי של נחושת[ אמיתית ואדומה בד"כ להבדיל מהפליז של המנעול או המטבע]
עדיף לך לעבוד בנגריה של אבא שלך ולא בבית, אם אתה לא מנוסה בעבודה, עדיף לך לבקש אותו שידריך אותך וישגיח עליך בעבודה. חיתוך המתכת, וגם העץ והעצם מתבצעים מהר יותר בכלים חשמליים או פניאומטיים, אלה כלים מסוכנים למי שלא יודע להשתמש בהם, ולא פעם עוד יותר מסוכנים למי שחושב שהוא יודע להשתמש בהם. גם השיוף והליטוש מתבצעים בקלות עם כלים כאלה וגם הם יכולים להיות מסוכנים. שלא לדבר על כויות בזמן החיסום. אז עדיף לעבוד כשאתה לא לבד ולפי אופי השאלות, להסתייע בהדרכה של אביך.
אפשר לעשות גם נרתיקים מאד יפים מעץ דווקא ולא מעור, מקור לעור לנרתיק ללהב קטן יחסית יכול להיות אפילו נעל ישנה אם אתה ממש בקטע של לחסוך
בהצלחה.

המשך הלאה בכיוון הזה
ברכות לאם, לאב ולילד.

או HOLD YOUR HORSES
עושה לי רושם שאדם נכנס לכאן בפעם הראשונה, לשמוע משהו על הסכין שהוא אוהב, להרגיש שייך מול ציבור שבד"כ מסתכל עליו ועלינו כמו פריקים שרוצים לדקור אנשים, ואיפשהו גם לקבל איזה טפיחה על השכם
אז
הסכין שלו, בסטנדרטים של חלקנו - לא משהו.
זה לא כלכך משנה, לי יש פריטים באוסף ששוים אפילו פחות אבל הם ניתנו לי ע"י אנשים אהובים/ניקנו בכסף שבקושי היה לי עוד כשהייתי ילד וזה מה שיכולתי לקנות/עשיתי בעצמי. אני יודע שהאיכות שלהם לא משהו, אבל לא חושב להפרד מהם ובטח לא שהם "איכות נמוכה".
התגובה הראשונה שהוא קיבל הייתה "איכות נמוכה" ושאר המילים בתגובה לא מעידות על עדינות נפש ולא מהוות קבלת פנים נלהבת בין אם העברית היא תיקנית של מורה ללשון דור עשירי בירושליים או עברית של עולה חדשה.
ובעברית פחות מליצית - היה צליל זלזול.
אז, לדעתי, ז'אנה יכולה וצריכה אפילו להתנצל. וגם האמירות של אמיר=הוגו, לגבי מניקור/פדיקור וטלנובלות, ראויות לגרור התנצלות מצידו.

ואפשר בהחלט להנמיך את הטון כי זה פורום שכולנו פה כדי להנות וללמוד.

ואם כבר להתנצח עם מישהו?- אם לאלוהים יש סכין, זה ע"פ התנ"ך מן הסתם לא קאסטום מיד של רודי, ולא פלדת שכבות של אומן יפני, זה מן הסתם חתכת אבן צור שבורה שמישהו דפק עליה עם אבן אחרת

הסכין שהעלית אכן מתור הזהב של הסכינים הספרדיים שהציפו בזמנו את הארץ
לרוב, לדעתי, התוצרת לא הייתה כל כך רעה - כמו סוברו - אם היה כלכך רע לא היינו קונים ממנו כל כך הרבה בזמנו למרות שכולם צחקו על מי שנוסע בסוברו [ בערך באותה תקופה]. בסה"כ, לדעתי, נתן אז תשובה טובה לגבי יחס מחיר/תועלת.
הסכין הספציפית הזו לא מוכרת לי, וערך אספני למיטב ידיעתי, אין לה. כך שההערכה של סמוראי-קה, לגבי המחיר יכולה להיות נכונה. מצד שני, אם תציע למכירה בכל מיני אתרים אחרים, תוכל אולי למצוא את הקונה שכן יסכים לשלם יותר.
מי שענתה לך מעריכה יותר סכינים שנעשו בייצור ידני - על ידי נפח אומן כשכל סכין הוא יצירת אומנות בפני עצמה - מה שנקרא קאסטום מיד. סכינים כאלה נוטים יותר לשמור על הערך שלהם לאורך השנים, הם גם תמיד יותר יקרים מפריטים כמו הסכין שאתה הראית כאן
בכ"א, ברוך הבא.

מקווה שהמכירות הבאות יהיו יותר "חלקות"

ניסיתי כבר פעמיים לעלות אבל האינטרנט בעבודה-מודם סלולרי של החב' הסלולרית שאני עובד איתה, נכשל במקום החדש.
אז..
כנראה שזכיתי מההפקר.
וגם זה לא ממש בקלות,
אם להודות על האמת, אז על הקודו, שמתי עין במשך הרבה שבתות שבהן אני עובר עם העגלה של הילדה לייד חנות השחזות בעיר.
עוד לפני שראיתי את הסיפור המשתחצן משהו של לין תומפסון, על "איך שיפרנו את הסכין - אנחנו עושים אוקאפי יותר טוב מאוקאפי", רציתי לצרף אותה לצמד האוקאפים שעל הקיר [השילוב הלא כל כך קדוש של גרמנים ומזרח ירושליים-תוצרת גרמניה ונקנו בעבר הרחוק בשוק במזרח ימ], ולנסות אותה מול מה שאני זוכר מהאוקאפי - הסכינים ניקנו אז [בניגוד לחוקי הפורום] על ידי הילד בן 10 וקצת שהייתי, ועברו התעללויות קשות כולל שימוש כסכיני הטלה וגם בזה הן הצטיינו, אבל הפגיעה במשטחי עץ, והזעזוע כנראה, שברו את פס הנעילה במקום שבו הוא עולה ב90 מעלות אל הטבעת שמשמשת לפתיחת הנעילה. בזמנו פשוט קשרתי טבעת מחוט קשה כזה ששימש ליציקה בתוך צמיגים [ חוט סינטטי - לא החוטי פלדה] אבל היום בכל מקרה אני שומר אותם כ"פריט היסטורי על הקיר.
אז הקודו, אחרי מעט מבחנים ומשחקים מקדימים, צפוי להצטרף לאחיות הבוגרות שלו על הקיר.
רציתי גם לתרום מעט לאתר, ומי שזוכר, באחת המכירות הרשמיות אפילו הייתי "זוכה" אם לא היה ברווז מסיר את המכירה עקב מיעוט משתתפים [ רק אני לבד ] ועקב אי הגעה למחיר המינימום הסודי.
אז היו כאלה שמחו נגד זה שהמכירה הוסרה ומחיר המינימום לא הוכרז.
אני, בכ"א, הבעתי בפני ברווז את תלונתי על כך שהמכירה הוסרה למרות שהצעתי מחיר, בלי שנמסר לי מחיר המינימום ושינתן לי סיכוי להשוות ו/להעלות.
נראה לי שמי שמתלונן עכשיו, אחרי שהוא היה סופר הוגן והעלה בפעם השלישית את המכירה עם ציון מחיר מינימום, חוטא בחוסר הוגנות והגינות בעצמו. המכירה הועלתה 3 פעמים. היה בסה"כ מציע אחד, וכל אחד היה יכול להוסיף הצעה ולהתחרות בהצעה שלי.
בסה"כ, אין לי בעיה לקפוץ למושון, או לחנות ההיא במרחק הליכה מהבית ולקנות לי קודו.
וגם עצים אני יכול לאסוף בקלות.
אבל בחרתי להשתתף גם למען המשחק וגם- והכי חשוב, לכבד את התורמים ולתרום מעט לאתר שלנו ותאכלס- אני מאוכזב מעט שלא היה אקשן ולא זכיתי להתחרות מול הצעות אחרות שבסה"כ היו אומנם מייקרות לי את הרכישה - את זה הבאתי בחשבון יותר מאשר את הזכיה "בקלות", ואף אחד לא תרך לנסות ולתרום מעט גם הוא.
אני חושב באמת שמכירה של כל פריט בנפרד, תהיה יותר אפקטיבית
ומקווה שכל מי שטרח להתייחס לאופן ביצוע המכירה ועוד רבים וטובים מהחברים, יטרח גם להשתתף במכירות הבאות כדי להכניס משהו לקופה.
גורן, אתה עושה סכינים יפות אבל הבעת הספק הפומבית הזו בברווז - לדעתי שווה התנצלות
ברווז - אולי כדאי לפנות לתורמים ולקבל את הסכמתם למכור את הפריטים לא מעל האינטרנט אלה בפגישת אנקה - אז תמיד יש קונים ועצם ההמצאות של אספנים רבים באולם תורמת לאוירה שמעודדת הצעות וקניה

לעומת אזרחים בדמוקרטיות אחרות, מצערת
במידה מסויימת אפילו האיראנים משתתפים יותר פעילים בדמוקרטיה מאיתנו.
לא רק בארצות הברית, גם באירופה, האזרחים פעילים יותר בפעולות למען שינויי חקיקה והשפעה על הגופים הנבחרים- ואלה המקצועיים הכפופים לנבחרים, בעצומות, הפגנות, מחאות וכמובן בענישה למאכזבים ביום הבוחר.
בארץ לפעמים נראה שכולם שם בכנסת חברים במועדון סגור במרומי מגדל השן, מנותקים לגמרי- אשכרה פולישוק.
גם זכויות האזרח, כולל זכות הקניין, כולל החלק של זכות הקניין שכולל החזקת נשק, מעורר קנאה.
בגרמניה, בסלובקיה, בצ'כיה, בעל רשיון ציד מחזיק מספר רובים ולפחות בגרמניה גם אקדחים, כולל חרוקי קנה, על פי רצונו, צרכיו ואמצעיו. וזה לא פוגע במספר המינים או הפרטים בטבע - להיפך יש להם יותר.
זה גם לא מעלה את כמות הפשיעה האלימה באמצעות כלי הנשק האלה או בכלל.
אכן, אם החוק בארה"ב יעבור, זה יהיה יותר מרק נחמת טפשים זה עלול להחמיר את ההתייחסות בארץ לפי העקרון שאנחנו מצטיינים בייבוא תקנות מיותרות ולא נכונות. אני מקווה בשבילם ובשבילנו שהמחאה שלהם תצליח, ואולי, יש אפשרות לעשות איזשהו לובי לאספנים ישראלים
אני בעד

כל הכבוד

מינכן - מוזאון הציד
אמנם לא לברווז אבל כולל בין היתר מגוון כלי נשק שיוצרו ושימשו לציד בגרמניה של לפני....
זאו פדר, הירש פנג, חרבות ציד, רובי ציד מעוטרים ועוד..

שמח לשמוע שהפרקליטות גילתה קצת הגיון, גם אם למפקד משטרת מעונה קצת קשה לקבל ולהפנים אותו.
אם הבנתי נכון, התיק נסגר מבחינתו מחוסר ברירה והסיפור שלך עדיין לא נראה לו.
תיק עם מנעול- מחר שוטר יחליט שדווקא בגלל המנעול התיק נראה יותר חשוד ואם חשוד, יש לחפש, ואם חיפש - מצא, ואם מצא-חשוד ויש לעצור.
אחרי הכל, איזה סיבה יש לאדם שאינו עבריין ללכת עם אולרים מוסלקים בתיק?- בטח ביצע איתם פשע, או בדרך לבצע איתם פשע, ועוד עם עבר כמו שלך...

סולינגן גרמניה - עיר לא מהגדולות ברפובליקה הפדרלית, הקדישה מוזאון לתוצר העירוני.
שילוט במרכז העיר.
את התוצרת הייתי קונה בזול בפגמים קטנים בפגישות של "אינדיאנים" =גרמנים שמתחפשים לטראפרים, אינדיאנים וכו... בד"כ שומעים על "ווסטרן-טרפפן" צריך להכיר אנשים בבראנז'ה כדי לשמוע בד"כ אבל הפגישות פתוחות לקהל הרחב. מוצעים הרבה פריטים נחמדים כולל פיסות קרני אייל, עורות בצורת עיבוד שונה, שריונות צבים, עצמות ועוד חומרי גלם טבעיים, רפליקות של כלי נשק, ועוד.
בלא מעט שוקי חג מולד יש דוכן לסכינים, לפעמים אפילו קאסטום לפעמים עם נפח שעובד במקום [ לא העונה אבל בכל זאת],
בקלן לאורך בעיר העתיקה מכיוון הכנסיה לכיוון הנוימרקט - כמה חנויות שוות, בבאד גודסברג לא רחוק מ"הקולנוע האמריקאי" חנות עם סכיני קאסטום מעניינים, וגם פריטים לחובבי אומנויות הלחימה - בוקנים וכו..
בכל עיר גדולה כמעט - חנויות של "קטנר" ו"פרנקוניה יגדט" - חנויות לציידים, עם מחלקת נשק ונשק קר לציידים ואספנים מרשימות.
מי שהזכיר את בודפשט והונגריה - בהונגריה עובד אומן מהידועים בעולם בשם קאשאי-KASSAI- האיש מייצר את הגרסה שלו לקשתות ההונגריות המסורתיות [ לצערי משתמש ביציקת פיברגלאס במקום הקרן והגידים בצמוד לשדרת העץ] התוצאה בכל זאת מרשימה.
הוא גם מפגין לפעמים את היכולת של הקשתות שלו בירי מרכיבה. את הקשת שלי קניתי בשוק קטן באחת הסמטאות בבודפשט - גם אם יהרגו אותי אני לא אמצע את הדרך בחזרה לשם - הגעתי בטעות, אבל עושה רושם ששוקים כאלה נפוצים למדי - אומן עם מחרטת עץ, קרניים מגולפות, ועוד פרטים יפים ומעניינים
למי שהזכיר את שכירי החרב השויצרים =REISELAUFER ולא לנדסקנכט [גרמנים, פלנדרים, אלזסים] בויקיפדיה טוענים שרייזה פירושו יציאה למלחמה - לפי מה שאני יודע -פשוט מסע או נסיעה, ולאופר=רץ- החברה השויצרים היו במקור שכירי חרב חצי מקצועיים - משכירים את עצמם למלחמה , מנסים לבצע"גומרים הולכים" מה שגרר שיעור אבדות גבוה במיוחד כשהתחילו להתמודד מול שכירים איברים מצויידים בנשק חם, ובעקרון, משתדלים לנצח או לסיים מערכה ולחזור בריצה לעבודה החקלאית בשדות.

ספר קצת עליה ולא רק תמונה - הלהב קנוי או מעשה ידיך?
מידות?איך יושבת ביד?
איךשלאיהיה עבודה יפה

בהחלה היה מצ'טה או "חרב"
אני זוכר עד היום - ירדתי לחצר, בחרתי עץ מתאים [עמוד של השער לחצר האחורית של ההורים - ונדליסט שכמוני] הרמתי את הלהב, הנחתתי אותו על העץ ומזל שהתכופפתי בזמן
רסיסים בכל הגדלים עפו אלי חזרה.
מהגדול שבהם עשיתי סכין - הידית פיסות עור שמודבקות על הלהב בדבק מגע והושארו ללילה במלחציים, מחזיקה עד היום אם כי לא נוחה-גם עד היום
מפיסה בצורת חצי סהר, עשיתי מעין שוריקן שהיה באמת מוצלח עד שהלך בדרך כל להבי ההטלה האבודים,
בסכין כמעט לא השתמשתי מאז - כאמור לא נח באחיזה ובמיוחד אני מפחד שיתרסק.
מה שכן, במקום לקדוח או להרוס מקדח וידיה, אפשר לתת עם דיסק "נגיעות" חריצים בכיוון רוחבי על הלשון שתואמים את הקדחים בידית שמתאימה. זה מאפשר לתפוס את חלקי הידית אחד לשני - אם מדובר בשני צדדים שמתלבשים על הטאנג, ותופש את הלהב משני צדי הטאנג די ביציבות.
סכין קפיץ העלה עבר התעללויות לא מעטות בזכות המבנה המאסיבי, שימש בגינה, כמצ'ט קטן, את לעת מצוא, מפצח מקדמיה, סכין הטלה [ לא משנה איך פוגע - מרסק את המטרה בזכות המשקל הלא קטן שלו] פטיש קטן, ועוד ועוד, ובסוף איבד את השפיץ בנפילה מהמקום שלו על הקיר - שפיץ למטה ישר אל הרצפה.

אני לא מהמומחים וגם לא יוצר דגול, ייצרתי לעצמי סכינים - לרוב דברים לשימוש בשטח ולא מוקפדים כשהייתי נער, והיום אני מנסה לחזור לזה בין שאר העיסוקים משפחה, עבודה, עוד תחביבים], מה שמוסיף זמן לעשייה אך לדעתי קצת גורע מהאיכות.
אני ככלל, לא אוהב לקנות חומרי גלם, את הסכינים הראשונות שלי עשיתי במחסן של אבי ממסוריות שבורות, פלדה קשה מדי ושבירה, המשכתי לכלי עבודה ישנים - להב של מפסלת ללא שימוש או שופין, יכולים להיות בסיס נהדר לסכין. משם לקפיץ עלה של רכב, מושבת, בעזרת חימום ו פרס, אפשר לשטח את הקפיץ, הסכינים שאני עשיתי, מקומרים בצורה המקורית של הקפיץ, לדעתי זה מוסיף קצת אופי.
כרגע אני עובד על פלדה של מסור שולחן של נגרים - אחרי מספר השחזות, פוסלים את המסור ואפשר לקבל אותו בחינם אם יש לך חברים/מכרים שעובדים בנגריה.
נחושת ופליז לגארד ופומל ניתן להשיג מפסי צבירה של לוחות חשמל ישנים-נחושת, או ממנעולי תלי שבורים -פליז.
בהצלחה בפרוייקט הראשון ובאלה שיבואו אחריו

עשית לי קצת סדר בראש
ייקח לי עוד זמן עד שלב החיסום ואולי בכלל אוותר עליו, אבל בכל מקרה מבטיח לעדכן אם ייצא ואיך ייצא.

אודה לך אם תוכל לפרט יותר ולהסביר עד רמת האיך לעשות, על החיסום הדיפרנציאלי.
אני עובד כרגע על פלדה שלא נראה לי שזקוקה לטיפול כלשהו מלבד חיסום נוסף של שפת החיתך
-להב של משור נגרים שולחני, הפלדה קשה אך קפיצית ולא הייתי רוצה לפגוע בה בחיסום או הרפיה לא נכונים
תודה מראש

במובן המילולי המנומס -ולא המכות
למרות שמתי שהוא מקווה שחיפה תפגש עם ארלוזורוב
תודה על הפירוש - תהיתי באמת על פירוש השם - שומע מעט פלמית, מבין עוד פחות, מדבר יותר משמבין [ בכל שפה לצערי] ומאותגר בקריאת השפה ותרגום האותיות להגיה באופן מוחלט.
לגבי השידרוגים - בחלק אני לא מסכים אתך - הוספת הקוצים בצדדי המקל היתה קיימת כבר קודם - קראתי איפשהו שריצ'ארד לב הארי אהב מאד את האלה המסומרת כנשק שחדר את שריון הטבעות של התקופה.
זה הזמן והמקום לשאול אותך - קראתי פעם שהוא השתמש פה בארץ גם במתקן שאם הבנתי נכון די הזכיר קשת רובה שיורה אבנים או "קטפולטת יד" - מוכר? קיים? היה?
צורות שונות של אלות מסומרות היו גם לפני ה"יומטוב" או אם נלך לתקופות מאוחרות יותר של תרבויות שהתקדמו פחות בעיבוד מתכת לנשק - אבני האובוסידיאן שמשובצות באלות ויוצרות את ה"חרב" של האצטקים, אתה בטח מכיר הרבה יותר דוגמאות ממני
את "יומטוב" הבאתי כאן כדוגמא, כי הוא פואר ורומם בתיאורי הקרב [למרות שהבנתי שג'מעת ברוג' היו חמושים בעיקר בגלדון [פייק/סאריסה] וראיתי בציורים גם הרבה מהפלשיון האהוב עליך אחוז משום מה כאילו הפוך]

הי חברים
נכנסתי אתמול לויקיפדיה בעקבות לינק שסער שם בפורום השני על הפלשיון [תודה ס ] ובגלישה ממושג למושג, הגעתי למקל הנ"ל שהערך שלו מצורף לעיל, ולמה שהוא יודע/ידע לעשות - הקישור השני.
בגדול ולמי שהטיל ספק במה שמקל פשוט יודע לעשות:
מלך צרפת במאה ה14, שלח את אביריו לעשות סדר בפלנדריה שהיתה חלק מהממלכה שלו או מדינת חסות באותה תקופה.
אבירי צרפת היו האבירים הטובים ביותר בעולם הנוצרי ע"פ הדעה הרווחת אז [לא מהקישור - מ"ראי רחוק" של ברברה טוכמן] ואם לא, אז לפחות מצויידים, משורינים ומחומשים היטב.
המיליציה העירונית של ברוג' - חיל מילואים של התושבים שגוייס ע"פ ההשתייחות לגילדות המקצועיות, והמיליציה הכפרית של אזור ברוג', פגשו את הצבא הצרפתי בתנאים ובמקום הנוחים להם.
הצרפתים אמנם למדו מהאנגלים שיעור יקר בגאווה אבירית ובמה שפשוט עם יכול לעשות עם מקל מכופף קשור במיתר ועוד כמה מקלות מחודדים עם נוצה בקצה האחורי, ולכן שלחו תחילה את הרגלים שלהם שעשו נגד אנשי ברוג' עבודה לא רעה בכלל.
כדי לזקוף בכל זאת את הניצחון לאבירי צרפת האצילים, הם הסיגו את הרגלים והסתערו על האויב הכמעט מובס עם הסוסים והשריון בשטח בוצי מחולק ע"י תעלות, דרך הרגלים הנסוגים של הצד שלהם.
אנשי ברוג' ששמרו על השורות, המשמעת והמקלות בידיים, כיסחו את מיטב אצילי צרפת בעזרת מקלות עם שפיץ ברזל בקצה שמן הסתם עלו להם שוה ערך לשקל וחצי לחתיכה אחרי הרווח לאפסנאי הגילדה כי מושחתים היו מן הסתם בכל ארגון תמיד (-;
הקרב נקרא קרב דרבנות הזהב ע"ש דרבנות הזהב שנאספו מגויות האצילים - חלק מהמשמעת היתה הפקודה שלא אוספים שבויים אצילים לשם כופר נפש כדי לא לשבור את המבנה בעת חילוץ השבויים לאחור.
מוסר השכל של כל הסיפור הארוך ומה שקשור לנושא:
אדם ממושמע עם אימון בסיסי במקל [ בעל מקצוע ולא לוחם], יכול לעשות הרבה מול תוקף מאומן טוב יותר, מזוין בנשק טוב יותר ובטחון עצמי גבוה מדי


http://en.wikipedia.org/wiki/Goedendag

http://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_the_Golden_Spurs

אם תצטרך סכין טקטית - תקבל אותה.
הדבר השימושי ביותר איך שלא יהיה זה מולטיטול לשיפצורים ואת זה כבר יש לך.
פנק את עצמך במולטיטול חדש אם בא לך
או באיזה סכין שתמצא חן בעיניך ותשאר בחדר אצל ההורים באזרחות.
אל תשכח שסכין הוא פריט נחשק, נסחב ונגנב, שכל "חבר" ליחידה, לאוהל, ממחלקה לייד, מהפלוגה השנייה וכו.. ישמח לאמץ.
במיוחד בטירונות כשברור שחלק מהחיילים ינשרו ואחוות הלוחמים היא עוד לא משהו - גם לא הגיבוש החברתי.
אצלנו שהיינו יחידה שמסופחת ליחידות אחרות, הסחיבות שלנו מהם ושלהם מאיתנו היו חלק מהותי מהפעילות החברתית.
[אחרי 20 שנה אני מקווה שיש התיישנות ) ]
מאחל לך גיוס קל ושירות מעניין.