לחימה בחרבות ובסוגי נשק היסטורי נוספים

[סער]

שרשור תמונות עם הסבר (מפורום אחר) מיום מרוכז של נסיונות חיתוך וספארינג של ACT.

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... d=97734408

[ברווז]

אהבתי.
מהסקרנות- מה חתך הכי טוב? קטאנה או חרב סטייל ימי הביניים?
וסליחה על הבורות- מהו ACT ?
תודה.

[סער]

בידים הנכונות - אין הבדל!
עם זאת, יש באופן טבעי, הבדלים בהתנהגות כלי וכלי עם העדפה סובייקטיבית של המשתמש.
ACT - ARMED COMBAT & TACTICS היא שיטת לחימה בכלי נשק היסטוריים שנוקטת שידוך בין לחימה מערבית ומזרחית ללא "דברים מיותרים". יש גם אפליקציות להגנה עצמית שמתאימות ליום יום (מקל קצר/ארוך).

[הפטיש]

מגניב חבל על הזמן!

[אמיר_לב]

חרבות פשוט יפייפיות,
סתם סקרנות רואים שהחרבות לא ליופי אבל מישהו מהחבורה המכובדת בתמונות יצר אותן ?\


אגב שאלה לסער, בצורות לחימה מזרחיות נתקלתי כבר בשימוש בשתי חרבות קצרות או סכינים אבל לא בסגנון ה"מערבי" אתה מכיר משהו בסגנון ואם תוכל להרחיב זה יהיה ממש טוב ...

[AvatarOfPain]

אני לא יודע אם זה נחשב מבחינתך
אבל אחד מצורות השימוש ב דקר rapier היה עם פיגיון ארוך במיוחד ביד השניה
(כל העסק של יד מאחורי הגב לא באמת הלך)
אבל זה נכון שביימי הביינים לא היה כמעט (לפחות ככל הידוע לי) שימוש בחרבות קצרות בשתי הידיים
בגלל הדגש על כוח שהצריך שיריון מה שגרם לכך נכנסת לקרב מאד מסורבל ולהיות זריז וכו עם 2 חרבות לא ממש הלך
כלומר היו חרבות קצרות כמו הגלדיוס הרומי אבל אלו היו בעיקר לדקירה וירדו מהפופולריות שלהם ברגע ששיריון טבעות הפך לשריון ה"סטנדרטי" לבעלי האמצעים מה שהפך את עסק הדקירה לקשה
במיוחד שלחלפית שיריון טבעות מאד מוצלחת היה גם כיסוי ראש שרוולים ארוכים ומעין חצאית
כלומר דקירה אפקטיווית הייתה יכול להתרחש רק באזור הפנים (וגם זה בהנחה שלובש לא השתמש בקסדה בעלת מגן אף) הידיים או הרגלית התחתונות

או בקיצור אחרי כל החפירה
באירופה של ימיי הבניים לא, לא ממש

[סער]

חרבות פשוט יפייפיות,
סתם סקרנות רואים שהחרבות לא ליופי אבל מישהו מהחבורה המכובדת בתמונות יצר אותן ?\


אגב שאלה לסער, בצורות לחימה מזרחיות נתקלתי כבר בשימוש בשתי חרבות קצרות או סכינים אבל לא בסגנון ה"מערבי" אתה מכיר משהו בסגנון ואם תוכל להרחיב זה יהיה ממש טוב ...

כל הכלים ה"חיים" משמשים לאימוני חיתוך. כל מי שהופיע בשרשור הוא מתאמן שעושה דברים אחרים למחייתו. האיש המבוגר עם הזקן - ולדימיר - מכין את החרבות המרופדות איתן מתאמנים במגע מלא.

אחת מקטאנות המופיעות באירוע היא-היא הקטאנה המפורסמת שיצר רודי ("גם יפה - גם אופה").

לשאלתך השנייה, קיימת אמנות לחימה תאילנדית בשם קראבי-קראבונג בה משתמשים בשתי חרבות DHA קצרות, או בחרב ומגן קטן. כמו המואי-תאי, גם זו אמנות מאד מהירה ואגרסיבית. ישנם ענפי קונג-פו בהם משתמשים בזוג כלי נשק זהה, כמו שתי חרבות ג'יאן קצרות, זוג דאו, סכיני פרפר (לא הפרפר דמוי אולר עם שתי ידיות, אלא מן חרב קצרה וכבדה), זוג פטישים, זוג גרזנים, זוג "ציפורני דרקון" ועוד.
באירופה לא היה מקובל שימוש בשני כלים זהים. היו אסכולות של שימוש בשני כלים שונים, אם זה הרפייר והפגיון-ליד-שמאל שנזכר קודם, שיטה יותר "אמנותית", אזרחית של עשירים, ויתר מקובל לחימה בחרב קצרה או בסכין ארוכה ומגן קטן (BUCKLER) שמשמש גם להדיפה וגם לתקיפה. עניין של פרקטיות. את "היד מאחורי הגב" לימדו כחלק מהדיסיפלינה ורואים את זה בתחריטים ואיורי ספרים, וגם זה עניין פרקטי: אם אין לך מה להחזיק ביד החופשית שיעזור בלחימה (אפילו גלימה כרוכה או מעיל) עדיף שתפנה אותה מהדרך כדי שלא תפריע או תיפגע. סביר שזה היה קיים בעיקר בדו-קרב מוסדר, פחות בשדה הקרב.

[AvatarOfPain]

חרבות פשוט יפייפיות,
ה").


באירופה לא היה מקובל שימוש בשני כלים זהים. היו אסכולות של שימוש בשני כלים שונים, אם זה הרפייר והפגיון-ליד-שמאל שנזכר קודם, שיטה יותר "אמנותית", אזרחית של עשירים, ויתר מקובל לחימה בחרב קצרה או בסכין ארוכה ומגן קטן (BUCKLER) שמשמש גם להדיפה וגם לתקיפה. עניין של פרקטיות. את "היד מאחורי הגב" לימדו כחלק מהדיסיפלינה ורואים את זה בתחריטים ואיורי ספרים, וגם זה עניין פרקטי: אם אין לך מה להחזיק ביד החופשית שיעזור בלחימה (אפילו גלימה כרוכה או מעיל) עדיף שתפנה אותה מהדרך כדי שלא תפריע או תיפגע. סביר שזה היה קיים בעיקר בדו-קרב מוסדר, פחות בשדה הקרב.

למעט מקרים מעטים שאני בטוח שתוכל למצוא לא היה כלל שימוש בדקר בשדה קרב
בתקופת הזמן של הדקר היחידים שהשתמשו עוד בחרבות היו כמובן על גבי סוס ולכן דקר הוא כלי מאד לא יעיל למצב זה
מעבר לדו קרב הסיטואציה האחרת שדקר היה בשימוש הוא בהתקתשות של כוחות "אליטה" כלומר איזשהוא סכסוך אצילים או רמי מעלה בקנה מידה שגדול יותר מדו קרב אבל עדיין מאד מצומצם
או בצורה פחותה גם על גבי ספינות למרות שלא היה הכלי היעיל ביותר למלחמה על גבי סיפון

צריך לזכור שלמעשה בתקופה שהשיריונות התחילו להתמעט ושימוש ב2 כלי נשק זהים היה בכלל מתקבל על הדעת באירופה הרובה והאקדח היו כלי נשק דיי סטנדרטים
ולכן נוצר מצב שהיד החלשה אחזה לעיתים באקדח ותוך כדי הסתערות או קרב פנים אל פנים שוחררה יריה ולאחר מכן האקדח היה מוחזק כביכול מהקנה והקת שלו משמשת כמין אלה\מגן
שוב פעם מקרה של סכסוך מאד קטן
לאחר הופעת הרובה הלוחם המקצועי (הרגלי אין כאן דיבור על פרשים) שמאומן רבות בלחימה נעלם
ומכאן הגיעה הדקר עם התפיסה הג'נטלמנית והרומנטית שלו לישוב סכסוכים.

מעניין למה גם במקומות בהם המחצבים הנכונים היו צמינים השריון היה כל כך נחות לעומת זה האירופאי
כלומר אי אפשר להתיחס ליפן בגלל המחסור שלהם במתכות באופן כללי
אבל סין או הודו או למעשה כל המזרח הקרוב והרחוק לא פיתחו שיריון
לא שזה מנע מהם להיות מבריקים עקב הקלות והניידות שלהם (ג'ינגיס חאן וסאלח-א-דין)
יכול להיות שהיה לזה קשר לתנאי אקלים?

[הפטיש]

דווקא אצל לוחמים איסלאמים - פרסים וטורקים, לדוגמא, כן היו שריונות מפותחים - שריוני טבעות כמו באירופה. מה שלא היה להם - זה קסדות סגורות מכל הכיוונים, כמו לאבירים אירופיאים. אבל שריונותיהם היו דווקא מאוד מפותחים, לדעתי.

[AvatarOfPain]

היום הייתי בשיעור ראשון שם ב ACT

קודם כל אני חייב להגיד שההדרכה מעולה ואישית
התורה עצמה בעוד שהיא כן משתמש בכתבי המקור מטרתה היא לשלב בין כל הסגנונות והתורות ולקחת את היעיל ביותר
כמו ה mma של הלחימה המזויינת
מדהים השימוש הוא במין כלי נשק מרופדים (שאני יכול להעיד באופן אישי שיכולים לכאוב..מאד כאילו ברמה של לשבור ידיים אם אתה אידיוט ולא יודע מה אתה עושה)
חרבות
מקלות
מין חניתות (סגנון סיני כלומר מקל ועל סופו להב ארוך)

פשוט מדהים
העלות של זה אפסית (מאה שקל בחודש) זה פעם בשבוע ויש את זה במגוון ערים

כל מי שלהשתמש בכלים האלה ולא רק להסתכל עליהם מעניין אותו באמת חובה להרים טלפון לבן אדם
לבוא לשיעור ניסיון ללא תשלום
ולהתנסות

חוויה

[ברווז]

קצת פרטים בבקשה
למי מתקשרים? מה הטלפון? באיזה ערים?
תודה.

[סער]

שאלה לאוואטאר:
למה כוונתך ב"דקר"?

ברווז: לגבי ACT צור קשר בפרטי.

[AvatarOfPain]

דקר הוא השם העברי והדיי מסריח (לא כי הוא לא נכון אלא כי הוא נותן קונוטציות של פגיון או משהו) ךrapier

[סער]

אהה... תרשה לי תיקון קל: "דקר" הוא אכן שם עברי, לכלי האולימפי שידוע בשמו הלועזי EPEE, הגלגול האחרון של הרפייר כנשק לדו-קרב.
לרפייר עצמו אין מלה עברית אז תעשה כמוני ופשוט תקרא לו "רפייר".
הרפייר ככלי דקירה בלבד - מהסוג ששימש ביחד עם פגיון ביד הנגדית - היה כלי אזרחי בלבד ולא שימש בשדה קרב ככלי צבאי.

[AvatarOfPain]

בעצמי ראיתי תיעוד של קצין ימי עולה על ספינה כשרייפיר בידו על ספינת עבדים או משהו דומה במערב אפריקה
הוא לא היה סטנדרטי
ולא היה מחולק זה בטוח
אבל כן השתמש בו אז

וכשאני אומר שראיתי תיעוד כלומר ראיתי תיעתוק של תיעוד
בכל מקרה
תודה על התיקון תמיד חשבתי שדקר מקביל לרייפיר ולא לאפיי (אוי זה נראה נורא epee)

אגב
יש לך מקור טוב ללמידה על שיריונות איסאלמים וטורקים?
הטורקים אני מניח בגלל הקרבה והנקודת מעבר במסעות הצלב לא בהכרח פיתחו את הידע לבד אלא העתיקו אותו
אבל על שיריון טבעות פרסי מעולם לא שמעתי
אם תוכל לתת מקור אמין תמונה של שריד או אפילו תמונה של רפליקה מבית טוב אני אודה לך זה מאד מעניין אותי

[סער]

אם היית יכול להעלות צילום או קישור לסצנה הזאת (עם הקצין הימי) כולנו היינו יוצאים נשכרים.
איורים תקופתיים הם מקור ידע יוצא מן נכלל.

לשאלתך על שריון איסלאמי: לא בדיוק תחום ההתמחות שלי, אבל למיטב ידיעתי, בגלל אופי החברה האיסלאמית לאורך השנים, הייתה ריכוזיות מסויימת של ידע וטכנולוגיה. לא הייתי אומר שהתורכים העתיקו את השריון בעת מסעות הצלב (המונח "תורכים" באותה תקופה לא קיים, מדובר על כל מיני שבטים ממוצאים שונים שהמשותף להם זה הדת האיסלמית, כשגם זה לא מדוייק לגמרי - לצדם נלחמו גם נוצרים-מזרחים ואף יהודים). הטכנולוגיה של ייצור שריון טבעות הייתה ידועה כבר אז למעלה מאלף שנה (הרומאים כבר השתמשו בתקופת הרפובליקה), כשמה שהבדיל היה דוגמת המקלעת (הסידור של חיבור הטבעות בדגם חוזר). בעולם האיסלאם לא היה מעבר לשריון לוחות כמו באירופה, שריון הטבעות קיבל חיזוקים בלוחות חיצוניים על-גבי הטבעות, בנקודות תורפה. שריון מהדגם הזה שימש במקומות שונים בעולם האיסלאם ממש עד סוף המאה ה-19 - יש צילומים. הספרות בנושא יקרה למדי, חפש ציטוטים ברשת לפי ROBERT ELGOOD ו- ANTHONY TIRI.
תמונות מעניינות אפשר לראות כאן:
http://www.myarmoury.com/talk/viewtopic.php?t=4427