Post
by יובל » 20:21 ,7 January 2012, Sat
מבלי להתייחס למחירי הציוד לצילום (ממאתיים שקל למצלמה פשוטה משומשת ועד לעשרים-אלף שקל למצלמת רפלקס חדשה עם עדשה או עדשות שרוכשים בנפרד) כדי ליישם עקרונות של צילום צריך מצלמה עם שליטה במפתח צמצם, במהירות תריס וברגישות חיישן (ISO).
- במצב אוטומטי, אין למי שמצלם שליטה, חוץ מאשר לאן לכוון את המצלמה, ובאיזה תנאי אור לצלם.
בטכנולוגיה המתקדמת כיום, רוב התוצאות באוטומט מלא יוצאות מצוין, אבל זה לא מתאים לכל אחד, ויש מי שרוצה יותר שליטה בכיוונון של מצבי המצלמה, ולשם כך דרושה מצלמה עם רמת שליטה גבוהה יותר.
- במצב ידני, יש שליטה על על מיקום הפוקוס (המרחק מהעדשה שיכנס לפוקוס), שליטה על חדות או טשטוש הרקע ביחס לאובייקט המצולם, ושליטה על כמות האור הכללית בצילום.
- השליטה בטשטוש של הרקע תלויה במפתח הצמצם: צמצם סגור יותר גורם לחידוד הרקע וצמצם פתוח גורם לטישטוש הרקע. ההבדל בין שני המצבים נקרא בשם "עומק שדה", והוא גדול יותר ככל שהצמצם סגור יותר וככל שאורך המוקד של העדשה הוא קצר יותר, כלומר לכיוון "זוית רחבה". הזוית הרחבה ביותר היא בעדשת "עין הדג", ולעדשה זו יש "עומק שדה" אינסופי, כלומר בה הכל מפוקס, גם הקרוב ביותר וגם הרחוק ביותר.
- מפתח הצמצם קובע גם את כמות האור וגם את "עומק השדה". ככל שהצמצם פתוח יותר הרקע של האוביקט יצא מטושטש יותר, גם כשהאובייקט המצולם נשאר חד (מפוקס).
- מהירות התריס קובעת גם את כמות האור וגם את החדות של אובייקטים בתנועה. ככל שמהירות התריס נמוכה יותר, עצמים בתנועה ייצאו "מרוחים" בטישטוש של תנועה בתמונה.
עבור כל סגירה של צמצם צריך להוריד את מהירות התריס, ועבור כל פתיחה של צמצם צריך להעלות את מהירות התריס.
הסולם של מפתחי הצמצם ומהירויות התריס, הוא במכפלות של כמות-אור:
1. כל מפתח צמצם קטן יותר (מספר גבוה יותר) מוריד את כמות האור לחצי מהמפתח הקודם.
2. כל מפתח צמצם גדול יותר (מספר נמוך יותר) מכפיל את כמות האור ביחס למפתח הקודם.
3. כל מהירות תריס גבוהה יותר (מספר גבוה יותר) מורידה את כמות האור לחצי מהמהירות הקודמת.
4. כל מהירות תריס נמוכה יותר (מספר נמוך יותר) מכפילה את כמות האור ביחס למהירות הקודמת.
כלומר כדי לשמור על אותה כמות אור, על כל סגירת צמצם בדרגה אחת מורידים מהירות תריס בדרגה אחת, ועל כל פתיחת צמצם בדרגה אחת מעלים את מהירות התריס בדרגה אחת.
לפי אותו עיקרון, כדי לשמור על אותה כמות אור, על כל העלאת מהירות תריס בדרגה אחת פותחים את הצמצם בדרגה אחת, ועל כל הורדת מהירות תריס בדרגה אחת, סוגרים את הצמצם בדרגה אחת.
מחוץ לנוסחה הבסיסית הזאת, כאשר מגיעים למצבי קיצון, ועדיין חסר אור, אפשר להעלות את רגישות החיישן (דרגת ISO), וכאשר מגיעים למצב קיצון שעדיין יש עודף אור, אפשר להוריד את רגישות החיישן, בדרגות ה ISO של החיישן.
אלה העקרונות הבסיסיים. זו לא תורה מסובכת, כי הכל פועל על אותו עיקרון, וכאשר מבינים את השפעה ההדדית של הצמצם והתריס, כל השאר נשאר תלוי בנסיון המעשי בצילום, שבו אפשר לבדוק את העקרונות האלה בפעולה.
וכמובן, תמיד אפשר עדיין לצלם במצב של אוטומט מלא, כלומר לתת למצלמה להחליט לבד, ולבחור מתוך כמה נסיונות את התמונה המוצלחת ביותר.
בניגוד לתקופת הפילם, שהיה צורך להמתין עד לסיום הפיתוח וההדפסה, כיום ניתן לראות את התוצאה באופן מיידי, תוך-כדי צילום, ומשם להמשיך הלאה ולהחליט מה לשנות בכיוונון של המצלמה כדי לשפר את התוצאה.
בניגוד לפעם, כשהפילמים וההדפסות עלו הרבה כסף, כיום, הצילום דורש רק זמן וסבלנות.
Life is what happens while you are busy making other plans." -- John Lennon"