אין צורך. יגמרו לדוג כאן ויעברו לחוף מכמורת...

ניר, אני שם כאן את התמונות שלך ובשבילך, כל תמונה עם הטקסט שהצמדת לה

זה הסכין כשהיא רק הגיעה, הרבה שריטות ובורות מהגלגל שעשיתי איתו את הגריינד


אילן ליטש וחידד מעט את השפיץ עם השליף שלו


לפני החיסום, החור שרואים זה חור שניסיתי לקדוח בידית אבל הייתי צריך למהר כדי להספיק לפני שסוגרים את הדואר ולפני שאני צריך להתחייל


תהליך החיסום




אחרי החיסום


טוסטר אובן


אחרי


תוצאה אחרי ליטוש

העיצוב שלך מעורר התפעלות.

אם הייתי יצרן סכינים מקצועי, הייתי מזמין אותך לעצב עבורי סכינים לייצור מסחרי.

זו סכין יפה מאד, גם בעיצוב המקורי, וגם בתוצאת הלהב המקוצר.

גורן55, הלינק הוא של קובץ PDF, ואחרי שהעלית אותו, אתה יכול לשמור אותו קבע אצלך במחשב ואז להעתיק או להדפיס ממנו קטעים.

השמירה של הקובץ היא בתוכנה שפותחת אותו, ב File/Save as/ ...destination

יציקה וחיסום יוצרים מתח פנימי במתכת שגורם לפריכותה (שבירותה), ולכן לכל סגסוגת יש עקומת חימום וקירור משלה, בה מוכתב תוך כמה זמן עליה להגיע לטמפרטורה המכסימלית, כמה זמן עליה לשהות בטמפרטורת השיא הרצויה, ותוך כמה זמן, ובאיזה סביבה כימית (גאז אמביאנט) יש לקרר אותה.

תפקיד ההרפיה הוא לשחרר חלק מהמתח (לחץ) הפנימי הזה, מבלי לוותר על רוב הקשיות שהושגה בחיסום. גם להרפיה יש עקומה מתאימה לכל סגסוגת או צורך.

עקרונות די דומים מיושמים גם לגבי חיסום והרפיה של חומרים קראמיים וזכוכית


http://web.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/42C7D ... pladot.pdf

אולי זו הסיבה שבוני סכינים רבים, מעדיפים לעבוד עם מתכות מעובדות, מאשר לעבד את המתכת בעצמם.

האם אפשר להבין מדבריך שאתה מתנגד נחרצות גם להזכרת נושאים עקיפים, גם לבניית כינורות מפלדה, וגם לבניית להבים מעץ מייפל ?

לפרה יש לסתות של אוכלי-עשב כמו שלכריש יש לסתות של טורפי-ים - זה לא בהכרח לצרכי הגנה-עצמית.

את הפרטים האלה קובעת הברירה הטבעית באבולוציה - ולא הגיון של בני אדם

אבל כמו שאמרת - "אין תחליף לעץ טוב"

להב עשוי Carbon Fiber לא יהיה עמיד טוב בשחיקה, כך שלהב סכין היא לא כל כך הגיונית.

אולי הדוגמה בצילום, היא ניסיון לבנות כלים מחומר אקזוטי כדי לבחון את ההתנהגות שלהם תחת מאמץ מסהסוג שעובר סכין - ואולי בדרך הזו לורי השיג עותקים בשני עיצובים שונים.

לגבי כלי נגינה - זו אופרה אחרת לגמרי. לחומרים מרוכבים (כמו גם - ובלי קשר לחומרים מרוכבים - לזכוכית, למתכת, ולתרכובות קראמיות רבות) יש מתח-פנימי גדול יחסית, כך שתכונות התהודה-הפנימית שלהם (resonance) יכולות להתאים במיוחד לכלי נגינה.

אגב - גם עץ טבעי יכול בהחלט להיחשב ל"חומר מרוכב" - בגלל המבנה שלו.

אבל המתח הפנימי שמתבטא בזכוכית וקראמיקה בכך שהם שבירים - לא מתבטא בחומרים מרוכבים, כי הסיבים שבתוכם מאפשרים שלמות-מבנית (structural integrity) גבוהה מאד - אולי קצת בדומה לזיון-מתכת בתוך בטון. הבטון שביר כי הוא עמיד בלחיצה אבל לא בכיפוף - ולכן מזיינים אותו עם חומר גמיש יותר שישמש בתוכו כמין שלד-מבני גמיש הנושא סביבו את הבטון הקשה, אך הפריך יותר ממנו

מבחינת היצרן, העלות הגבוהה של בניית הכלים האלה היא דווקא חיסרון - כי היא מייקרת במיוחד את הכלי, אבל כמו שציין יובל, אלה כלי נגינה שהם בנוסף, גם חזקים מאד מהבחינה המכאנית.

בכלי נגינה, במיוחד אקוסטיים, זה ייתרון רציני מאד.

אתה יכול לשבור כינור עץ עם שתי ידיים חשופת. לא נראה לי שאפשר לשבור כינור Carbon Fiber כל כך בקלות.

רעי wrote:...הגעה לרמות ליטוש שלא ניתן להגיע אליהן בגילוף עם להב טונגסטן קרביד. זילבנג- אם תרצה לפתח את הדיון אפשר בשרשור אחר, בתור מי שמתפרנס מהנדסת חומרים ועובד על פרויקט של טונגסטן קרביד כבר למעלה משנה יש לי כמה פיסות מידע מעניינות...

בשמחה. הנקודה החשובה בויכוח היתה לדעתי, לא רק ברמת החדות או בקלות הביצוע או הכמות המיקרונית של הורדת חומר מהלהב, שנדמה לי שבגילוף הם טובים, אלא בעיקר - כל הנושא של שמירת החוד לאורך זמן.

בהשחזה, מוסכם כנראה על שנינו, שהבהקת השטח המושחז היא התורמת העיקרית לכך, וזה מעבר לנושא של קושי המתכת.

בגילוף, המקבילה לכך היא פני-השטח שמשאיר אחריו הלהב המגלף.

מעבר לנושא המובן-מאליו של קשיות המתכת ועמידותה לחימצון, ברור ששטח-הפנים של האיזור המושחז משחק כאן תפקיד, כי הוא מקדם חשוב לריאקטיביות כימית, שפירושה כמעט תמיד - חימצון, ובכך, כמעט בכל תרכובות הפלדה הידועות, החלשת העמידות המכאנית של החוד.

בגילוף, פני השטח המעובד הם תמונת-ראי של פני השטח המעבד. כאן יש דילמה קטנה כי אם פני השטח המעבד (להב הוידיה) הוא גס, הוא ישאיר אחריו פני-שטח מעובד חרוץ לאורך הסכין, מה שחושף את פני החוד לפגמים שיתפתחו ויעמיקו תחת מאמץ - אם כי רק בכיוון אחד של המטריצה - לאורך הסכין.

אני מבין שאת העיבוד הסופי ללהבי הוידיה מבצעים באמצעות משטח של אבקת יהלומים ואלומינה (תחמוצת אלומיניום).

http://www.tradeeasy.com/manufacturers/ ... erial.html

כאן הלקוח תלוי ברמת הגימור של החברה המייצרת את הלהב המגלף, ולא בעיצוב הידית וכדומה

לקרמיט,
אינני יודע באיזה מכשיר השתמשת כי לא ציינת שם חברה או דגם (צצו רבים כאלה בשנה האחרונה, ואני לא זוכר שראיתי מכשירים כאלה לפני יותר משנתיים-שלוש) בכל אופן, אני מקוה שאתה לא מדבר על הדגמים האלה, כי לא בהם מדובר למרות שחיצונית הם דומים מאד, אבל הם עובדים על שחיקה - כמו הכל השחזת-אבן או יהלומים - ולא על גילוף:

http://www.abt.com/product/21636/Wustho ... 0423bb4e95

http://www.chefknivestogo.com/globcerwatsh.html

http://www.adaptivecombatandtactics.com ... G60204.jpg

http://media.rei.com/media/708614_9996Lrg.jpg

==========================================

ל KD2:
היות והתווכחת כה רבות על חוסר האפשרות להשחיז חוד חד-צדדי (כאילו שזה משנה את כל עיקרון הפעולה), הנה דגם שיש בו חריץ אחד לדו-צדדי, וחריץ אחר לחד-צדדי:

http://brightime-wu.en.alibaba.com/prod ... pener.html

==========================================

להלן עוד דגמים על אותו עיקרון, למרות שאני אישית העדפתי את זה של Victorinox:

http://www.cjindustries.co.uk/blade_Acc ... 00x350.jpg

http://www.amazon.com/Accusharp-1-AccuS ... B00004VWKQ

http://goodoutdoors.theshoppe.com/carbi ... pener.html

http://gangaohuawei.manufacturer.global ... rpener.htm

http://www.proknifestore.com/item/5091_ ... dge_K.aspx

http://brightime-wu.en.alibaba.com/prod ... pener.html

http://www.trampolinesales.com/aladdin.shtml

http://www.accusharp.com/

http://www.ecplaza.net/tradeleads/selle ... pener.html

http://www.chefknivestogo.com/victorino ... pener.html

http://www.sterlingsharpener.com/i//How_to.gif

http://www.q-bam.com/images/products/MeyercoM2RHSB.jpg

http://www.ghhtools.com/admin/uploadfil ... 114346.jpg

http://s7ondemand1.scene7.com/is/image/ ... roduct150$

http://www.knivesplus.com/media/LK-LCSTC-small.jpg

http://www.outdoorcampinggear.co.uk/pro ... -Sharpener

דגמים שונים (חברת Accusharp למשל, מייצרת תשעה או עשרה דגמים שונים על אותו עיקרון) הם בעלי זויות-חוד שונות, ובחלק מהם יש אפשרות להחלפת הצ'יפים, או לכיוונון הזוית:

http://www.made-in-china.com/image/5f2j ... Insert.jpg

חבר'ה, תירגעו, אחרת אין לזה סוף. מדובר באמצעי-עזר שנועד להקל על ההשחזה של סכינים רגילות, ולהגיע לתוצאה חדה מאד תוך 5-10 שניות, ותוך הורדת כמות מיקרוסקופית של חומר מחוד הלהב.

דוגמה: לי לקח בערך 10 שנית להשחיז להב S30V שהספיק להתקהות.

זה מעט, זה הרבה, יחליט כל אחד לעצמו.

זה שווה, או זה סתם דרעק וחברות כמו Victorinox לא מבינות מהחיים שלהם, יחליט כל אחד לעצמו.

אני מקווה שהשאלה הבאה לא תהיה: "למה אתה קורא בשם סכינים רגילות" או "ומה תעשה אם אתה רוצה להשחיז להב עשוי מוידיה" או הערות בנוסח של "זה לא שווה כלום אם זה לא מסוגל להשחיז סכינים קראמיות"...

גריט? - שיהיה גריט. מבחינתי גריד תמיד היה סריג (מטריצה) עם מקדם צפיפות נתון - כך וכך אלמנטים לס"מ

רם, בויכוח לעיל לא דובר על מכונות V להשחזה, מהסוג בו יש שני גלגלי אבן או מתכת הנוגעים אחד בשני ומסתובבים בכיוונים מנוגדים כלפי חוץ, כאשר מקום המפגש שלהן הוא חריץ ההשחזה.

חלקן מכונות זולות יחסית, כמו למשל זו של Kai, סביב ה 600 שח, וחלקן יקרות הרבה יותר:
http://www.lublinsky.co.il/Category.asp ... 9%E7%E6%E4

באלה אכן יש חריצים שונים לבנים גסות עד עדינות, ובחלקן (ראה הלינק למכונת Nirey) יש גם אפשרות להשחזה חד-צדדית, קעורה או קמורה, לפי הצורך:

http://www.nirey.com.tw/catalog13.htm

הדגמה של מכונת Nirey:

http://www.youtube.com/watch?v=yXfGYd8HtuQ

היות ומשחיזי ה V יוצרים בפועל פעולת השחזה, כלומר שחיקה מחוספסת, הפעולה הזו, גם באבן עדינה משאירה משטח מלא חריצים, כפי שאכן ציינת.

אולם לא בכך עסקינן.

הויכוח נסב על חידוד בהשחזה ידנית לעומת חידוד באמצעות גילוף שבב לאורך הסכין, שהוא שיטה חדשה יחסית (כשלוש שנים) ובה ישנם שני להבי וידיה מוצלבים בצורת V (או בצורת X אם נרצה לדייק, כאשר חריץ הגישה הוא בצורת V), דרכם עובר חוד הלהב לכל אורכו.

מקור הטענות שלי היה שכדי להעריך את טיב התוצאה במכשיר, יש להכירו ולהשתמש בו בפועל, במקום לחוות דיעה תיאורטית על איך ולמה זה לא אמור לעבוד כמו שצריך - שזו (לעניות דעתי) ביקורת ארוגנטית, לא מבוססת, ומנותקת מהמציאות של מי שמכיר את המכשיר ומעיד על התוצאה שהוא מפיק.

KD2 wrote: המסקנה היחידה שהגעתי אליה נוכח זה שאתה מתעסק בה-כ-ל חוץ מבעיקר - היא שאתה כנראה "טרול".

כשאתה מצביע על מישהו, אל תשכח שבאותו זמן אתה מפנה אל עצמך שלוש אצבעות...

אני חושב שכולם כבר השכילו להבין מה הבעיה שלך, מה עוד, שהכל מתועד כאן בכתובים

KD2 wrote: חובת ההוכחה לא עלי משום שאתה זה שמציע את הדרך השונה, החדישה והלא מוכחת, השיטות בהם אני תומך הוכיחו את עצמם

לא אני הוא זה שמציע שיטה "לא-מוכחת" כדבריך, אלא חברות בעלות מוניטין בינלאומי כמו Victorinox השויצרית או Russell האמריקאית ועוד. אחת מהן תומכת במוצר שלה באחריות לכל החיים, והמוצר הזה נמצא על המדפים כבר שלוש שנים.

KD2 wrote: אלו השיטות שיצרו את הלהבים הטובים בהיסטוריה, ע"ע כל הנשק הקר המובחר ביותר בעולם

זה שיש שיטות ישנות שכבר הוכיחו את עצמן לא שולל שיטות חדשות ויעילות יותר - אחרת היינו כולנו נשארים בחשכת ימי הביניים.

KD2 wrote: לגבי השחזה חד צדדית , גם אם אפשר ליישר את הגב מול אחת הצלעות - זוית ההשחזה משתנה כי הלהב כבר לא עובר מאוזן כנגד מרכז ה -V

הלהב צריך להיות מאוזן מול ה V רק כאשר שני הצ'יפים מגלפים את צידי הסכין. אתה כנראה עדיין לא מבין את עיקרון הפעולה.

KD2 wrote: משום מה...אתה מסרב לקבל את העובדה שניסיתי משחיזים בדיוק כאלו ואחרים.

דבר איתי בעובדות ובהוכחות...

עכשיו אני כבר די בטוח שאתה לא מכיר את הטכנולוגיה הזאת...

אתה מזכיר לי בטיעונים שלך את כל הטכנופובים לאורך ההיסטוריה: מדוע על עבודה ידנית ניתן לסמוך יותר מאשר על אוטומציה - האמנם? אתה בטוח שאתה מעודכן בטולרנסים הקיימים היום בייצור אוטומטי?

KD2 wrote: לגבי פני השטח- אין טעם להתווכח באויר - תביא סימוכין, משהו עובדתי קביל שאומר שבגילוף שכזה פני השטח חלקים יותר

אני נדרש להוכיח את מה שאתה שולל ? אדרבא, תוכיח אתה שפני שטח מושחזים חלקים יותר מפני שטח בחיתוך שבבי - הדרישה להוכיח מה שאינו קיים נקרא "טאוטולוגיה" וזהו פגם מחשבתי בדרך הטיעון שלך.

KD2 wrote: 3. אי אפשר להשחיז בהם סכין עם השחזה חד צדדית משום שאז צריך להיות בול ישרים מול אחת הצלעות(אחרת תצטרך להוריד הרבה חומר כדי ליישר את הגב) שבתור התחלה זה בעייתי וזה ממשיך בכך שכאשר עושים זאת הזוית שתתקבל בגילוף היא לא אידיאלית בעליל.

כדי להיות "בול ישרים מול אחת הצלעות" כדבריך, מצמידים את הסכין אל הצלע, וצלע הידית תואמת את זוית הצ'יפ ומתוכננת לתמוך בגוף הלהב. הזוית לעומת זאת קבועה מראש (אני קניתי מכשיר של 22 מעלות מכל צד - להשחזה עמידה יותר) כך שאם אתה רוצה זוית אחרת, אתה קונה את המכשיר בהתאם (יש בין 15 ל 45 מעלות)

KD2 wrote: מעניין שדווקא את החלק שמדבר על הוכחות בחרת שלא לצטט מהתגובה שלי.
כרגע מה שיש פה זה הרבה דיבורים על יכולות של "שיטת הגילוף" ללא הוכחה אחת לרפואה ליעילותה של מערכת ההשחזה הזאת.
לא על הנייר ולא בצורה שביקשתי

חובת ההוכחה חלה על המקטרג - חזור ועיין בבקשה בכתובים, וראה גם את תשובתי לעיל.
ובכל זאת, ההוכחה לטיב הפעולה של הטכנולוגיה הזאת היא בנסיון מעשי, לא בטענות של ביטול.

תתכבד ותנסה את המכשיר ואז תוכל לבוא ולשלול - מדבריך ברור שאתה מלהג בעלמא, וטיעוני השלילה שלך הם תיאורטיים ולא מתוך נסיון עם המכשיר

KD2 wrote:אני גאה מאוד בכך שאני משחיז סכינים בצורה ידנית ומגיע לתוצאות מרשימות, שימוש במכשיר שכל הדיוט יכול להשחיז בעזרתו סכינים - מוציא את כל הכיף והאתגר מהדבר.

עכשיו יצא המרצע מן השק: ברור למה אתה מרגיש פגוע עד שאתה נדרש לעלבונות אישיים: מכשיר שכל אידיוט יכולה לחדד איתו בקלות, כל להב חלק (לא מתאים כמובן ללהבים משוננים) באיכות גבוהה יותר ממה שאתה כנראה מסוגל בשיטות ידניות שדרשו ממך נסיון של שנים.

ואני אומר שזה כל היופי בטכנולוגיית היי-טק: היא מוציאה לשמרנים כמוך את הרוח מהמפרשים.

אבל נניח לכך. כל אחד יכול לרכוש את המכשיר שהמלצתי עליו ולהיווכח בעצמו, שלפי התשובה המתחכמת שלך, כנראה מעולם לא ניסית את הטכנולוגיה הזאת ודי ברור לפי הצורה שבה ניסית להסביר את שיטת הפעולה שלך, שאינך מבין איך הטכנולוגיה הזאת פועלת, למרות הכל:

KD2 wrote: 1.צריך להיות טיפש או תמים כדי לא להבין שהאלמנטים המגלפים, קשים ככל שיהיו זקוקים להחלפה לאחר כמה מעברים או במקרה הטוב לאחר כמה סכינים בודדות משום שהם נשחקים ומאבדים את צורתם ולכן כל מכשיר שלא מאפשר להחליפם הוא לא רציני.
וזאת מעבר לטכניקת ההשחזה במכשיר שהיא לדעתי שגויה מייסודה משום שאלמנט הגילוף בהשפעת הצמדת חוד הסכין לסכיני הגילוף - מגלף (ובכך מעט מקהה) גם את שפיץ החוד ולכן במקרה הטוב ביותר המשחיז אפקטיבי לכמות קטנה של השחזות, וגם זאת עד רמה דיוק מסויימת - הגיון פשוט.

- לא נכון. הצ'יפים המגלפים עשויים וידיה (טונגסטן קרבייד), הם חלקים עם זוית-חיתוך חד-כיוונית. בנוסף, הצ'יפים מוצלבים כך שנקודת-המגוז ביניהן קטנה אינסופית, מה שמבטיח חוד מיקרוני, וכושר חידוד שאינו יורד עם הזמן - אני יודע, זה נשמע מנוגד לאינטואיציה, אבל אם אתה מבין את העיקרון, יקל עלי להבין גם את הייתרון - אחריות לכל החיים כבר הזכרתי, לא?

KD2 wrote: 2. משחיזים כאלו אינם מסוגלים להשחיז סכין קהה מעל טווח מסויים וברגע שמגיע סכין שלא מתוחזק תדירות על סוג מכשיר שכזה ו/או בכלל, אתה יכול "לגלף" עד מחר - סכין חד לא יצא לך מזה כך שזהו לא כלי שמסוגל להשחיז כל סכין.

- לא נכון. השחזתי בעזרתו סכין קהה ביותר, הדבר אמנם דרש 30 מעברים במקום 5 או 8 מעברים על פני החוד אבל התוצאה הסופית היתה זהה

KD2 wrote: 3. לדעתי כבודו לא מנוסה או לא מספיק מוצלח בהשחזה בשיטות מסורתיות משום שהוא אינו מבין שההשחזה , דרך הגריטים השונים, מגיעה עד לאבנים(ואמצעים אחרים- דוגמת סטרופ) המסירות שבב מיקרוני ( ולבסוף גם עד חצאי ורבעי מיקרון בעזרת אבקות יהלומים וכדומה).
ואין הפרדה בין השחזה ל"ליטוש" אלא שפעולות אלו הן מדרגות בתהליך ההשחזה.

- בדיוק כפי שבגריד (לא "גריט" כדבריך) גס כל גרגר מוריד שבב משלו ולכן פני המשטח המשחיז משאיר ים של חריצים, כך גם בגריד יותר ויותר צפוף, נשאר משטח מלא חריצים על-פי צפיפות הגריד. - את כנראה לא מבין עקרונית את הבדל הפיסיקלי בין שחיקה של פני-שטח (ללא קשר לצפיפות הגריד), לבין אופן הפעולה של חיתוך שבבי ("גילוף" בשפת העם)

KD2 wrote: 4. יש לי חדשות בשבילך - גם בגילוף נותרים פני שטח מצולקים לאחר הפעולה, אין לך שום סימוכין שצלקות אלו קטנות מאלו הנשארות לאחר פעולה מדוייקת בהשחזה מסורתית אז הקביעה שהשחזה מסורתית משאירה חוד לא חד וחלק "למשעי" כמו "גילוף" היא במקרה הטוב חסרת בסיס.

- אין לך חדשות בשבילי - המקדם העיקרי להתפתחות חלודה (ולכל ריאקטיביות כימית, לא רק חימצון וחיזור) הוא מקדם שנקרא "פני שטח". בדוגמה קיצונית ניתן להדגים: לשטיח-פרווה של מטר מרובע, יכולים להיות פני שטח של קילומטר מרובע, בגלל שטח פני הסיבים. קח זכוכית מגדלת ובדוק היכן פני השטח גדולים יותר, או בשפת העם "מחוספסים" - בשטח מעובד במשחזת או בשטח מעובד בכירסום

KD2 wrote: 5. משחיז כזה אינו יכול להשחיז סכין עם השחזה חד צדדית - חיסרון בולט למקצוענים.

- יכול גם יכול. אתה מטה את הצד הישר של הסכין לכיוון אחד הצ'יפים, כך שרק הצ'יפ השני מבצע גילוף

KD2 wrote: 6.הניסיון שלי הוא בדיוק עם מכשירים כאלו על סוגיהם השונים ואף אחד מהם לא מתקרב לתוצאות שאני מגיע אליהם בהשחזה ידנית וכפי שאמרתי אני משחיז ע"ב קבוע תערי גילוח ומוכן להתחייב בכל מבחן שהסכינים שאני משחיז "חדים כתער" ( עם כל הזהירות שבהגדרה זו )

- אם אתה אכן משתמש באותו מכשיר שהמלצתי עליו, כנראה לא קראת את הוראות השימוש או שקראת ולא הבנת אותם, וכפי שאמרת אתה משחיז קבוע ומתחייב על טיב ההשחזה, ולכן קשה לך לקבל שיש מכשיר פשוט שכל אחד יכול להגיע איתו לתוצאות שתיארתי

חבל על כל הגאווה המיותרת הזו - היא רק חושפת בורות

KD2 wrote:לדעתי, מכשירים דוגמת זה שהוצע פה, אשר לא מציעים אפשרות החלפה לאותם אלמנטים שוחקים המצויים ב-V ( או CON-VEX\CAVE ) הם לא דבר רציני...

..מעבר לכך, ההגיון שלי אומר שכאשר משחיזים בצורה זו של הסרה כנגד אלמנטים שוחקים, כאשר הכוח מופנה ישירות אליהם דרך חודו של הסכין - סופו של החוד יכול להיות חד רק עד מידה מסויימת...

"...המטוס הוא גוף כבד מן האויר, ולכן לא הגיוני שיוכל לשהות באויר מבלי ליפול ארצה. הוא איננו תחליף לפעולה ידנית מיומנת שמבצעת הציפור במעופה, ולכן הרעיון של גופים ממתכת אשר מבצעים תעופה המתיימרת אפילו להיות מהירה מהציפור, הוא לא רציני..."

KD2 wrote:אני יכול להעיד על עצמי שחשבתי שהגעתי לרמת השחזה של "חד כתער" המון פעמים מרגע שהתחלתי לעסוק בהשחזת סכינים כתחביב ועד היום, וכל פעם שהשתפרתי הבנתי כמה מה שחשבתי שהוא "חד כתער" הוא רחוק מזה

כמי שמשחיז סכינים בהשחזה ידנית, אני בהחלט יכול להבין מדוע אתה מהסס לקרוא לתוצאה "חד כתער" - אכן בהשחזה ידנית קשה מאד להגיע לתוצאה הזאת.

מתוך נסיון מעשי, ואכן בדקתי זאת בגילוח ממש - ואתה מוזמן לעשות זאת בעצמך, המכשיר משאיר תוצאה שתתאים להגדרה שהצבת :

KD2 wrote:"...חד כתער הוא להב MIRROR FINISH( יכול להיות גם רק "חודו של החוד" , לא בהכרח כל הלהב) המגלח שיער צמוד לחלוטין לעור (ברמה שהוא לא מורגש יותר) וללא התנגדות. וכמובן לא משאיר גירוי או אדמומיות על היד לאחר הגילוח.
להב המרגיש חלק לחלוטין במעבר על האצבע( בדומה להגדרת סכין כשר לשחיטה שהיא "כעור נחש").
להב ש"לא נושך" (למרות שצורת חדות מחוספסת זו טובה לחיתוך דברים מסויימים) אשר לא מורגש בו החיתוך עד שזה מאוחר מידי..."

אני משער שהמכשירים ה"דומים" לזה שהתנסית בהם, פועלים באמצעות מנגנון אחר (גלגיליות-מתכת שלובות, או קפיץ של מוטות מוצלבים עם ציפוי יהלומים), או שהינם דומים לו מהבחינה החיצונית בלבד, (צורת הידית וכדומה), אולם אינם בעלי אותו מנגנון של צ'יפים מוצלבים מוידיה - המנגנון שעליו מדובר, אשר פועל באמצעות גילוף שבב מיקרוני לאורך הלהב.

המכשירים ה"דומים" לו אינם מחדדים בגילוף שבב, אלא משחיזים את הלהב בשחיקה, אלא שהם עושים זאת לאורך חוד הלהב, ולא בניצב כנגדו כמו בהשחזה רגילה.

השחזה היא השחזה, היא משאירה חריצים בלהב, ואת החריצים האלה נאלץ המשחיז להבהיק בעזרת אבן-מים צפופה, לבד, בד, ורצועת עור.

לעומת חידוד בהשחזה, במכשיר העובד בגילוף, השבב המוסר מחוד הלהב משאיר אחריו חוד ברמה מיקרונית, וחלק למשעי.

אני את דעתי על קו המוצרים האלה, חיויתי מתוך נסיון מעשי, ובוודאי יש בפורום עוד אנשים המכירים את פעולת המכשירים האלה, וגם את הגדרתם לביטוי "חד כתער".

ואכן, אני מנצל את ההזדמנות הזאת ומזמין את כל מי שכבר התנסה בעבודה עם מכשירים אלה (צ'יפים מוצלבים) לחוות כאן את דעתם על התוצאה

לא אלאה אותך בפרטים כיצד המכשיר בנוי או עובד, כבר כתבתי על כך בפרוטרוט לפני חודשיים

החיסרון העיקרי של כל סוגי חידוד הסכין בהשחזה הוא בלאי מצטבר על שפת החיתוך של הסכין.

כך, משך הזמן השפה הולכת ונסוגה, הולכת ונסוגה אל כיוון מרכז הלהב.

כיום ישנה שיטה חדשה שאני ממליץ עליה ללא היסוס, והיא חידוד הלהב בגילוף.

חידוד הלהב בגילוף מוריד שבב מיקרוני שקשה לראות אותו בעין בלתי מזויינת, והתוצאה היא להבים חדים כמו תער, כאשר שפת הלהב נשארת מבריקה כמו אחרי הבהקה (buffing)

בנוסף, הגילוף לא משאיר ים של חריצים על חוד הלהב, מה שמזרז החלדה ומאיץ את בלאי החוד.

כיום חברות רבות מייצרות גירסאות של אותו מכשיר, אם-כי אני הייתי ממליץ על זה של חברת Victorinox כי חברה זו נותנת אחריות לכל החיים על כל מוצריה, וזה אינו דבר של מה בכך.

https://ssl.srv.co.il/shazar/scripts/pr ... roduct=461

יובל, משטרה "אימפוטנטית" היא פונקציה של מדיניות ממשלתית ועדיפות תקציבית. ככל שהנושא הוזנח משך שנים רבות יותר, כך עלות התיקון היא גדולה יותר, ויש מקרים בהיסטוריה (כמו למשל המשטר הוויימארי בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה) שבהם האנרכיה גדלה למצב שהמדינה מאבדת את העשתונות, ומשתלטת עליה כנופיה רודנית.

אני הייתי מעדיף מדיניות נשק נוסח בריטניה או יפאן, שבה רק לבעל תעודה בטחונית כמו שוטר או חייל מותר לשאת נשק, והאיסור הוא מוחלט, ללא יוצאים מהכלל, ונאכף בצורה יסודית ובלתי מתפשרת.

האם האוירה הציבורית בארץ מאפשרת אכיפת חוק יעילה אחרי שלושים שנה של הפקרות ?

על כך ישיב כל אחד לעצמו.

ZPD זו רק התרכובת, כלומר, הסגסוגת שמגיעה מיצרן המתכת אל יצרן הסכינים - כחומר גלם.

לפעמים היצרן ישלח את הסגסוגת של חומר הגלם לעיבוד נוסף, למשל - קיפול תרמי להשגת פלדה דמשקאית. היות ופלדות מסויימות (כמו למשל ZDP) אינן מתאימות לקיפול תרמי, נוהגים לרתך את השכבה הדמשקאית לצידי סגסוגת הלהב הקשה יותר, באמצעות ריתוך חומני, כלומר בחימום עם מכות קצובות על קורנס) - כפי שנעשה בסכיני שף וסנטוקו יוקרתיים (ראה לינק בתחתית). יש גם יצרני סכינים שקונים פלדה דמשקאית מוכנה.

יצרן של סכינים סדרתיות מקבל מיצרן המתכת, סליל של המתכת, כשהיא כבר שטוחה ובעובי הרצוי, והוא מוציא מתוכו (עם מכבש שטנץ) את הלהבים שתיכנן בעיצוב הגולמי שהכין, להמשך העיבוד במפעל.

את הלהבים האלה הוא שולח לעיבוד תרמי (בדרל-כלל בתוך המפעל שלו) שכולל חישול, חיסום, והרפיה.

השחזה, צריבה, ומירוק, הם רק בשלב הגימור של הלהב, לפני ההרכבה של הכלי.

ZDP היא פלדת כלים עתירת פחמן וכרום מתוצרת Hitachi המאופיינת בעמידות מיוחדת לשחיקה. בעיבוד הכלי זה אומר שקשה יותר להשחיז אותה, אבל מצד שני היא תשמור טוב יותר על חדותה כסכין (עד פי 2 או 3) ביחס לפלדות כלים נפוצות כיום כמו 440C או 154CM, D2 ,S30V וכדומה.

הפלדה משמשת כיום יצרני סכינים כמו Spyderco לייצור להבים השומרים על חודם לאורך זמן רב יותר, תחת שימוש סביר, כמובן. הגירסה החדשה יותר נקראת ZDP-189

יש כיום מתכות אחרות הדומות לה, כמו S90V. בפורום של משתמשי Spyderco יש ויכוח על איזה מהשתיים עדיפה:

http://www.spyderco.com/forums/showthread.php?t=37526

תכונה זו אוצרת בתוכה גם חסרונות: הלהב שביר יותר תחת מאמצי פיתול ומכות, כי ביישום מתכות, יש צורך מתמיד לשמור על איזון רצוי, בין הקשיות לבין הרכות, וזאת כדי לתעל את יעילות הכלי, לסוג השימוש אליו הוא מיועד. זו בדיוק הסיבה בגללה יוצרים להבים עם חיסום דיפרנציאלי: חוד הסכין מחוסם יותר מגוף הלהב השומר על רפותו היחסית, כדי להימנע משבירת הלהב בעת מאמצי פיתול והלם של מכה.

תרכובת המתכת (הסגסוגת) והטיפול התרמי שהיא עוברת, משפיעים על סוג הקשר הכימי בין האטומים והמולקולות שבונים את החומר, והקשרים הכימיים החזקים ביותר, הם קשרים-שיתופיים בסריגים מרחביים, כמו למשל "קשר-יוני" או "קשר קו-וולנטי" המאפיינים איזורים מרותכים (כמו מעברי שכבות במתכת דמשקאית, או איזורי ריתוך בקשת), גבישים, וסוגי סלע עמידים במיוחד, כמו שחם.

לדוגמה: קושי היהלום נובע מסריג מרחבי, לעומת רכות הגרפיט הנובעת מסריג שכבתי.

כאמור, גם היהלום וגם הגרפיט הם סידור סריגי אחר (אלוטרופיה) של אותו יסוד - הפחמן.

http://www.williamhenryknives.com/press ... es/ZDP.pdf

למי ששאל את עצמו במה מדובר, מסתבר שאותה קטאנה שנקראת "אוניורי" היא חרב נינג'ה, ובלינק המצורף בהמשך, ישנם כמה סרטוני וידאו שמדגימים את ביצועי החרב הזו:

http://www.sword-buyers-guide.com/authe ... sword.html

כל פלדה היא תרכובת של ברזל ופחמן. אין ברזל טהור כמתכת, אלא רק במעבדה, ותחת מעטפת של גז אינרטי כמו חנקן (כי אחרת הברזל הופך לתחמוצת - חלודה - תוך כמה שעות), וגם אז הוא רך כמו גבינה.

גם בטבע הברזל מצוי רק כתחמוצת, בדרך כלל כחלודה שאותה צריך לחזר, אלא אם היה תהליך גיאולוגי שערבב אותו עם פחמן בטמפרטורה גבוהה, וזה נדיר מאד, ואפילו לא סביר.

הפחמן הופך את הברזל למתכת קשיחה ושמישה לצרכים מכאניים, אז בעיקרון אין פלדה ללא פחמן, כי "פלדה" היא ברזל עם פחמן.

המונח "פלדה פחמנית" או "פלדת פחמן" הוא מונח מסחרי כנראה, שבא לציין שבפלדה יש אחוז גבוה יחסית של פחמן, מה שמוסיף לקשיחות שלה.

ברווז צודק - תלוי מה הרכב הסגסוגת. השם "כרום ונאדיום" רק אומר שיש בסגסוגת תוספות של כרום ושל ונאדיום לפלדה. השם הזה לא אומר הרבה מבחינת התכונות המכאניות והכימיות המדויקות של המתכת, וגם לא לגבי טיפול או עיבוד נוסף שהסגסוגת עברה לאחר היציקה הראשונית. זה שם כללי של משפחת מתכות, לכלים בדרך כלל.

יותר מכך, אפילו מתכת עם אותם תוספים, אבל בשינוי של אחוזים בודדים ביחס בין תוסף לתוסף משנים שינוי מהותי בתכונות המכאניות והכימיות של המתכת.

כדי לראות זאת הלכה למעשה, אפשר להתבונן בטבלאות ההרכב של פלדות - ושם אפשר להיווכח שרוב הפלדות מכילות כמעט את אותם תוספים.

בפלדות שמכילות בדיוק את אותם תוספים, ניתן לראות כיצד שינוי קטן באחוזים בין התוספים, יוצר שינוי משמעותי בתכונות המתכת.

לכן נותנים לסגסוגות מסויימות שמות מסחריים כמו AUS8-A ,154CM, או S30V וכדומה. כל אחד מהשמות המסחריים האלה הוא סגסוגת מסויימת שמייצרים אותה בהרכב מדוייק לתצרוכת המונית.

http://cutleryscience.com/reviews/blade_materials.html

ישנם ראשי מקדח עם קונוס אבן, ניתן להשיג ב"פולק", "שזר", או בחנויות שבהן מוכרים כלי עבודה ומשחזות אבן.

ניתן לחורר בעזרת קשת, אבל החום שנוצר בקשת חשמלית, עלול לעוות את צורת החור או את מימדי המסור ולשנות את תכונות העמידות של המתכת

לחיסום רצוי להוסיף גם הרפיה, כדי לשחרר את המתכת מלחץ פנימי שגורם לשבירות של המתכת בעקבות החיסום, וגם כדי להוסיף למתכת את הגמישות הדרושה

בחיסום, מחממים את המתכת בחימום איטי, ומקררים אותה בקירור מהיר ביותר, בסביבה גזית או נוזלית קרה, שתספוג מיידית את החום שנאגר במתכת

בהרפיה, מחממים את המתכת בחימום איטי (כמה שעות) עד לשיא, ואז נותנים לה להתקרר לבד, בקצב שלה.

בתעשיה, כדי למנוע חימצון מיותר בעת ההרפיה, מבצעים את הקירור בסביבת גז חנקן.

אבל אל דאגה, החימצון הוא רק בשכבה החיצונית, ואפשר להסיר אותו גם בהברשה

- - - -

פריכות המתכת שלא עברה הרפיה לאחר החיסום, פירושו לא רק שבירות המתכת במכה או נפילה, אלא בין השאר גם שברי Chipping בשפת החוד (החורפה?) לאחר השחזה, שהוא נזק שקשה מאד לתקן. לכן המתכת צריכה להיות גם גמישה כדי ששפת החיתוך תישאר חלקה לאחר כל השחזה.

ההבדל המולקולרי בין פלדה מחוסמת לפלדה אחרי הרפיה הוא ההבדל בין סידור איזוטרופי לסידור אניזוטרופי.

בסידור איזוטרופי, ישנן זויות מסוימות שבהן המתכת חלשה למכות ותתבקע בקלות

בסידור אניזוטרופי, המולקולות בסריג הן בסידור רב-כיווני, ולפיכך המתכת עמידה להלם הבא מכל כיוון שהוא

האחריות של Victorinox היא אחריות לכל החיים על טיב ושלמות החומרים ופעולת הייצור, אבל היא לא מכסה שימוש לקוי או בלתי סביר, כפי שניתן להבין לפי פרטי התקלה, כאשר המוצר נמסר ליבואן.

(הכתוב לעיל, נמצא בכל ספרון-שימוש המצורף למוצר, ונמצא בסופו תחת הכותרת Warranty)

את המוצר ניתן למסור ישירות ליבואן, או דרך חנות שדרכה נמכרים מוצרי Victorinox.

היבואן הוא:

ק. וייס, רח' משכית 15 הרצליה, מיקוד 46733, טלפון: 5852238 - 050

בשנת 1900 ואילך, כבר היו פלדות-כלים מרוכבות מסוג Compound שפותחו עבור ייצור רובים ותותחים במסות גדולות. פלדות כגון M2 Highspeed וכדומה יוצרו בכמויות תעשייתיות.

http://books.google.co.il/books?id=brpx ... t&resnum=1

http://www.museums-sheffield.org.uk/cor ... =16&mode=1

1900 זה עידן פוסט-תעשייתי עם מוצרים מתוחכמים ביותר. לא מדובר על חשכת ימי הביניים

http://www.sacktrick.com/igu/germancolo ... yonets.htm

Nik88 wrote:האם מבחינת החוק מותר לי לשאת סכין בעודי על מדים,והאם יש חוק כלשהו בהקשר לזה?
ניק.

בשיא הרצינות, נסה לשאול קצין במשטרה הצבאית או קצין בפצ"ר, לגבי הסוגיה הזאת, ובקש לראות ציטוט של לשון החוק.

כך תדע בדיוק את זכויותיך, ללא אפשרות של מישהו לעבוד עליך בנידון - כל אחד והאינטרסים שלו.

- - - -

אני זוכר מקרה דומה עם מישהו שנהג להסתובב עם משהו חריג (לא חשוב כרגע מה) -אבל עם אישור בכתב מהמ"פ שלו, למקרה שייתקל בשוטר צבאי - אבל זו אנקדוטה מהשירות הצבאי שלי, ואינני בטוח שמדובר במשהו שהוא תקין למהדרין.

tutisdog כאשר אמרתי "מזל רע" באמת התייחסתי למה שכתבת, אבל כאשר הזכרתי פרנויה הכוונה לא היתה אליך, אלא לאיזו אוירה שאני מרגיש מכמה דברים שקראתי כאן, שהצביעה על איזו פרנויה מסויימת.

נהוג לקרוא לזה בשם "עקרון הדוברמן". הכוונה היא - אם אתה בורח מדוברמן, הוא ירדוף אותך, אבל אם אתה רודף אחרי דוברמן, הוא יברח ממך.

כשאתה פוחד ממילא, זה כשלעצמו ימשוך תשומת לב, בעיקר של מי שמחפש פחד כזה.

אם אתה מקרין בטחון, גם את זה ירגישו ממך, ובעקבות זה גם מתייחסים אליך אחרת.

את הביטחון שלך אתה מקרין מתוקף זה שאתה שומר חוק - גם כאשר אתה נושא עליך נשק - נקודה. אין כאן שום מקום לחשש או מבוכה או התנצלות.

אתה מקרין ביטחון, כי האמת היא, שגם כאשר אתה נושא נשק, אינך מתכוון לבצע בו פשע.

נכון ששוטרים עלולים לעצור מי שהולך לביתו ברגל, ולו-רק מהחשד שזהו פורץ שמחפש נקודת פריצה באיזה בית.

זה לא בגלל שאתה לא נוסע ברכב. גם פורץ צריך לצאת מהרכב שלו כדי לפרוץ, ואת הפורץ לא יעצרו כשהוא נוסע ברכב, אלא אם הוא שיכור ורואים את זה בצורת הנהיגה.

כאשר מעכב אותך שוטר, אין לו סמכות לעשות בך חיפוש אלא אם הוא קצין, או שנתת מראש את רשותך לשוטר לעשות בך חיפוש. זהו החוק. נכון, שכאשר הוא ישאל אותך אם יש לך התנגדות שתהיה נתון לחיפוש, ותענה לו שאתה מתנגד, יש לו לכאורה עילה לחשד, אבל אז הוא צריך נוכחות במקום של קצין, כדי לבצע את החיפוש בכל מקרה. מותר לו לעכב אותך עד שיגיע למקום קצין, ואז מותר לו לבצע חיפוש, בהוראת הקצין.

אין צורך להזכיר שרק לקצין יש סמכות להורות על מעצר (מוגבל ל 24 שעות) ועליו לא רק להיות נוכח במקום, אלא גם לבסס החלטה זו במידע קונקרטי, כשהוא ממלא דו"ח מעצר.

אבל כל זה מיותר ממילא. מעכב אותי שוטר. שואל אותי אם אני מתנגד לחיפוש בכליי. אני אומר לו "בבקשה" ומגיש לו ביזמתי את מה שהוא רוצה לראות, בדיוק כמו שעשית, ועשית נכון.

כאשר מתגלה סכין, המבוכה או הפחד שלי באותו רגע הוא מה שמדליק את השוטר - לא הסכין עצמה.

ראית בעצמך - הגעת לתחנה והקצין בירר מה שבירר - והכל הסתדר על הצד הטוב ביותר, כי הקצין יודע שלא נדרש רשיון מיוחד לנשיאת הסכין, והסכין לא נישאה מתוך כוונה פלילית מובהקת (מידע מודעיני או עבר פלילי אלים) וזה מבחינתו מספיק.

אתה יכול להסתובב עם פלאייר ויעצרו אותך אם יש עליך מידע מודיעיני או עבר פלילי כזה שיצדיק חשד שקשור לאותו עבר. - לכן כתבתי "והמבין יבין" כי לא כל עבר פלילי שהשוטר מברר בניידת יצדיק חיפוש, עיכוב או מעקב.

לא הסכין היא זו שמסכנת את החירות שלך, אלא הנסיבות שבהן היא נישאת.

מילת המפתח כאן היא "בנסיבות חשודות" - וזה לב העניין. לא הסכין.

לא צריך להיגרר למושגים של "מזל רע".

שוטר שבודק ומוצא משהו, מייחס את זה לתחום ההנחיות שהוא מקבל קבע, ומנסה לפעול כך שהוא יהיה מכוסה אם יתפתח מאוחר יותר משהו רע, שקשור איכשהו לתחום אחריות שלו.

כשזה מגיע למעצר זה כבר משהו שהוא בתחום הסמכות של קצין, כי רק לו יש סמכות לעכב לחקירה על פי שיקול דעתו, וללא צו של שופט, וגם אז הוא צריך להוכיח (בבית המשפט, בהארכת מעצר) שהמעצר או העיכוב היו הכרחיים, והם נסמכו על ראיות במקום, או מידע מוקדם.

כששוטר מעכב מישהו והוא איננו קצין, הוא פועל ללא סמכות, ושופטים בימינו לא אוהבים שוטרים שפועלים ללא סמכות. אין מתן סמכות לעיכוב דרך שיחת טלפון בין שוטר לקצין, וגם זו פעולה שיש בה דופי משפטי.

אלא אם עצם נשיאת הסכין המסויימת היא עבירה ישירה על החוק כי דרוש רשיון מיוחד לנשיאתה, עצם החרמת הסכין או עיכוב הנושא, הוא פעולה ללא סמכות, כי השוטר צריך להוכיח ידע מוקדם (מודיעיני או אחר) שמעיד על נשיאה מתוך כוונה פלילית, ואת זה קל לפברק בשטח אבל קשה להוכיח בבית משפט, וקציני משטרה יודעים את זה.

עילה כזאת דווקא כן תעבור בבית משפט, אם העצור, המעוכב לחקירה, או בעל הנשק המוחרם, הינו בעל עבר פלילי מסוג כזה, שיכול לתת עילה לחשד של כוונה פלילית ספיציפית שקשורה לאותו סוג של נשק, והמבין יבין.

שופטים הם לא מטומטמים, והם גם לא אוהבים במיוחד, פעולה ללא סמכות או ללא עילה ברורה ומובהקת, מצד שוטרים. הטרדה היא עבירה פלילית, ולפעמים גם שוטרים עלולים להיתבע בפרקליטות על הטרדה, במקרה שבו יש עניין ציבורי, כלומר מקרה שהוא מאפיין מיוחד וחשוב לחופש הפרט.

האגודה לזכויות האזרח מטפלת בעשרות מקרים כאלה מדי שנה, והם הצליחו להרשיע שוטרים וקצינים בבתי משפט, בכל מיני מקרי-מבחן שהיה בהם עניין ציבורי.

במיוחד בחמש-עשרה השנים האחרונות.

מה שכן, אם אתה פרנואיד מטבעך, ואתה משדר פחד או בילבול בזמן חיפוש שגרתי, השוטר, שמנסיונו ירגיש את ההתנהגות הפרנואידית שלך, יפשפש, וימשיך לפשפש, עד שהוא ימצא משהו שיניח את דעתו, למה היית כזה עצבני.

אם אתה יודע גם את הזכויות שלך וגם את מגבלות הסמכות של שוטרים, אתה בטוח בעצמך ואין גם שום סיבה שתעורר חשד מלכתחילה.

שא אתך תעודה של אנקה, וזרוק לפח את נקיפות המצפון, כי אתה אזרח שומר חוק, שהוא במקרה אספן סכינים.

זה כשלעצמו לא עבירה, ובטח לא פשע.

להרוג מישהו, אפשר גם עם מיכל של ספריי-ג'וקים, ואף אחד לא עוצר אותך עם מיכל כזה, מכל הסיבות שפורטו לעיל.

די כבר עם הפרנויה הזאת.

כל מי שמכיר קצת את הנושא של סכיני הטלה יודע שהסכינים שבהן משתמשים הן מראש איכות נמוכה, וביקרות אף-פעם לא משתמשים, כי הן טובות רק לטיפוח באוסף, או לאיזה הופעת ראוה.

סכיני הטלה הן הסכינים שעוברות את ההתעללות הכי קשה שאפשר לדמיין, מכל סוגי הסכינים שיש, אפילו יותר מסכיני הפרפר או מאצט'ות, ולכן גם חברות היוקרה, מוכרות אותן בשלישיות ובזול.

כמו שאת הפרפר של Benchmade, Bradley ודומיהם אתה לא תקנה במאות דולרים כדי שייפלו לך מהיד, ככה לא תתאמן עם סכין הטלה ששוה יותר מ 20 דולר ואפילו אז היא נחשבת יקרה. למה?

סכיני הטלה הן ספורט בעייתי כי אתה צריך להעריך מראש את מספר הסיבובים באויר כדי שהסכין תינעץ בחוד, כלומר, אתה מתאמן תמיד על טווח מדוד מראש.

אתה קונה הרבה ובזול, ועובד תמיד עם אותו דגם, ועל אותו מרחק, אם אתה רוצה להתמיד ולהגיע לתוצאות.

יותר מזה, לכל מרחק יש זריקה קצת אחרת, ואתה תמיד צריך לחזור על אותו ביצוע בדיוק, אם אתה רוצה שהסכין תצליח להינעץ.

אין מה לעשות בנידון, ככה זה בנוי.

זה שאנחנו רואים בסרטים אחד שולף סכין קומנדו ונועץ אותו בלב של מישהו ממרחק של עשרים מטר זה בולשיט של סרטים. במציאות זה לא יכול לעבוד ככה, כי אתה מעריך מראש את מספר הסיבובים באויר על טווח מדוד מראש. זה מתאים יותר ללהטוטי קרקס מאשר לשיטה טקטית.

זו הסיבה שהיפאנים (אומרים שבכלל הסינים או ההודים) המציאו את השוריקן, כי בו תמיד יימצא להב שננעץ, ולכן הוא שיטה טקטית יעילה.

היו כמה נסיונות לבנות סכיני זריקה טקטיות, שעובדות לטווח ארוך, כלומר מעל עשרים מטר ולאחר שנים שלושה סיבובים באויר הסכין מתייצבת על החוד, אבל הן לא תמיד עובדות כמו שמצופה מהן.

היתה לי פעם אחת כזאת, אוסטרית, היתה לה ידית קטנטנה, באורך של שלושה ארבעה סנטימטר, ולהב בצורה של טיפה ענקית, 20 סנטימטר אורך, שמתעבה (לא רק מתרחבת) לקראת החוד, כלומר מרכז-הכובד שלה נמצא באיזור החוד.

היא לא נתנה תוצאות שמתקרבות למה שהיצרן הבטיח על האריזה.

סכיני זריקה זה ספורט מוגבל. בטורנירים (אפשר לראות ביו-טיוב לחפש Backyard throwing knife tournament) כולם זורקים מאותו טווח, בדרך-כלל קצר מעשרה מטר. לא משהו גרנדיוזי. את אלה אפשר לראות בקירקס.

http://www.knife-depot.com/knives-258.html

לא יודע אם הם מייצאים לישראל, אבל הלינק הבא הוא דגם שאפשר לכוון את הבלנס שלו:

http://www.knife-depot.com/knife-199650.html

לפי ההנחה של סער (טנטו של פול צ'ן אחרי מודיפיקציה), אכן מצאתי את הלינק הבא, תשפטו בעצמכם:

http://www.knifeoutlet.com/shop/10Expan ... ode=PC2092

המודיפיקציה על הידית נראית כמו חול גס (חצץ עדין?) טבול באפוקסי או פוליקרבונט, שנעשה כדי להגביר את החיכוך ביד, שיטה שמשתמשים בה על רצפה חיצונית של יאכטות כדי למנוע החלקה על סיפון רטוב

היא נראית לכאורה כמו עיצוב יפאני מסורתי, עם Hamon (אמיתי או מזוייף - ראה לינק) על שפת החיתוך של הלהב, עם Guard עגול בסגנון אופייני לסכיני טאנטו וכולי. הנדן עם תפס-הנעילה רומז על כיוון צבאי כלשהו (כדי למנוע שיקשוק בתנועה - אולי סכין קומנדו) - אבל כל אלה ניחושים בעלמא.

http://www.chenessinc.com/hamon.htm

- האם המוכר (בתחתית התמונה סימן של Ebay) לא פירט מה מקור הסכין, או שאתה מנסה לבחון את הידע של משתתפי הפורום ?

Pesel wrote:

דובון wrote:אני לא יכול להגיד שזה לא היה צפוי-עם כל חיבתי והערכתי לפסל ולמאמצים שהוא עושה למען הכלל.אני יודע שבעידן הזה נוטים לזלזל בקניין רוחני ובזכויות יוצרים,אבל אפילו הסינים-שאצלם הכל היה מופקר ופרוץ לחלוטין-הבינו שיש כמה כללים שכדאי לכבד אם רוצים להשתייך לאומות בנות התרבות.עד היום לא אמרתי לאיש מילה בעניין,אבל את הספרים שנורא רציתי קניתי (ככל האפשר-משומשים).

דובון, הספרים, שאני רוצה לקנות, מחירם יותר ממה שאני מרוויח בחודש.
לצערי הרב, לא אוכל להרשות לקנותם בזמן קרוב/רחוק.

דובון ופסל:

הסינים הם האומה שכיום הכי מזלזלת בעולם בנושא של שמירה על פטנטים, זכויות יוצרים ושאר קניין רוחני. היום יותר מאי-פעם בהיסטוריה הכל פרוץ והם לא מכבדים כלום בנושא. הם היום אלופי העולם ב Reverse Engineering, גניבת זכויות יוצרים, והעתקה מופקרת לגמרי, של מותגים, עיצוב גראפי, תוכניות-ייצור, מעגלים אלקטרוניים, תוכנה, מוסיקה, סרטים, וידע מסחרי מקבלנות-המשנה שלהם עבור יצרנים ידועים, ולא סתם לתצרוכת פנימית, אלא למטרות גלויות של מכירה למערב. התירוץ הרשמי שלהם: "אנחנו דוגלים בחשיבה אחרת מהמערב בנושאים אלה".

כל תעשיין מתחיל יודע שאם הוא רוצה להעתיק מוצרי מותג הוא נוסע לסין וסוגר שם עיסקה שתכלול לא רק העתקה וייצור, אלא גם שיווק של המוצר המועתק בכל העולם. יותר מכך: הם מוכרים "עודפי ייצור" של מוצרי מותג אותנטיים שמיוצרים בסין, באמצעות שיווק מקביל, והיצרן המערבי שהם מייצרים עבורו, יודע על כך, ולא מסוגל לעשות כלום בנידון, כי הם היצרנים הכי זולים בעולם.

Cold Steel, Buck, Bear & Sons, Spyderco ועוד רבים וטובים מייצרים היום בסין, בין אם חלקים ממוצר, ובין אם מכלולים שלמים, והסינים ממשיכים אחרי כל סידרת-ייצור רשמית, עוד כמה נאגלות משלהם, כך שלא רק שהחיקוי לא נחות מהמקור, הוא בעצם זהה לו לחלוטין.

תקן הייצור ISO-9000 (וגירסאותיו המתקדמות יותר) חיסל למעשה, כבר בתחילת שנות האלפיים את הבדלי האיכות בין מוצר שנעשה בקליפורניה לבין מוצר שנעשה באלבניה, בין שפילד לבין טימבקטו. איחוד תקני הייצור נעשה למטרות גלובליזציה וכיום מקור התכנון חשוב יותר ממקור היצור, בנוגע לאיכות הסופית של המוצר.

זו הסיבה שיפאן קנתה למעשה את פלח היצור הקוריאני בתחילת שנות השבעים ומכרה אותו בחזרה ליזמים קוריאניים בתחילת שנות התשעים, והיום יפאן מייצרת רק לתצרוכת מקומית אבל מייצאת את התכנון שלה לייצור בכל מקום משתלם כלכלית.

כמותה עושים היום יצרנים בכל העולם.

זכויות יוצרים, פטנטים וקניין רוחני במערב, כולל גם דברים כמו תרכובות כימיות, תרופות, ונוסחאות ייצור שהן ל 25 שנה בלבד. כלומר בלי להיכנס לפירוט של כל מקרה מיוחד אפשר להכליל שכל מה שיצא לאור עד 1984 הוא חוקי להעתקה, והעתקה למטרות מחקר או אקדמיה היא ממילא חוקית בלי הגבלת זמן.

לדעתי הקו התחתון של כל העניין הוא הנושא של עשיית רווח, כי כל מטרה אחרת יכולה להיחשב להעתקה אקדמית שהיא ממילא חוקית.

לא צריך את כל ההיסטריה בעניין הזה, כי אם נגררים לקיצוניות "מוסרנית" אז כל ציטוט או לינק שנכתב באינטרנט (לינק הוא צורה אלקטרונית של מראה-מקום, או ציטוט) יכול להיחשב לגניבת זכויות יוצרים.

אין משהו בכל מה שכל אחד מאיתנו למד בימי חייו שלא מצוטט מאיזה מקום. אז מה, אנחנו משלמים זכויות-יוצרים על כל מחשבה שאנחנו חושבים, או מילה שיוצאת לנו מהפה ?

אנחנו משלמים תמלוגים למתכנן הסכין כשאנחנו מצלמים את הסכין שלו ?

אם אתה לא עושה מזה רווח, תפסיק להיות פרנואיד.

מותר להעתיק תחת הכותרת "ציטוט אקדמי". עושים את זה בכל העולם ואף אחד לא תובע, כי זה לא למטרות רווח.

פלדה של משור ופלדה של קפיץ עלה הם בחירה מצויינת לסכין,אם בוחרים במשור ובקפיץ הנכונים. אפילו פצירות יכולות להיות להב חזק במיוחד, אם כי חלק מהן יכולות להישבר ממכה קשה מאד.

כמובן שאפשר לעצב אותן רק בשחיקה על אבן, ואי-אפשר לחורר או לחתוך אותן כי הם ברמת קושי מעל רוקוול-60.

זה גם היתרון שלהם, חישול, חיסום והרפיה (או הרוויה Quenching באנגלית)

במגרשי גרוטאות אפשר למצוא מכוניות ישנות, טרקטורים ועגלות, שקפיצי העלה שלהם ישרים.

לא כל קפיץ עלה הוא מכופף. חלק מהם ישרים.

בשהייתי בן 17, לפני הצבא, בניתי סכין הטלה "חופרת-בטון". יכולת להטיל אותה בכוח רב בקיר בטון עד שהיא היתה עושה בו חור או ליתר דיוק גומה קטנה בקוטר 2-3 ס"מ, מבלי שהחוד שלה יתכופף או יישבר. היא היתה עשויה ממשור High-Speed של מכונת ניסור מתכת תעשייתית - להב מפלדת M2 באורך 60 ס"מ ברוחב 6 ס"מ ובעובי 4 מ"מ, ששחקתי אותו על אבן למידות הסופיות, בחתיכה מונוליתית, כולל הידית, ללא תוספת של לחייים Scales לידית.

וידאו להדגמת הקשחה-ביתית (בחיסום דיפרנציאלי עם הרוויה בשמן) של פלדת-כלים M2 שעברה קודם לכן חישול:

http://www.youtube.com/watch?v=SAR1FHg0NoE

וסידרת קטעי וידאו להדגמת השלבים השונים להכנה ביתית של להב מחוסם :
(שאר קטעי הוידאו של המדגים - expertvillage בטור התצוגה מימין)

http://www.youtube.com/watch?v=Rsqdw0m8nMo&feature=fvw

אינני נפח, אבל הדרך הפשוטה ביותר לחסם להב באופן דיפרנציאלי כדי להקשיח את איזור החיתוך של הלהב הוא לחמם את כל הלהב, ולהרוות (במים, בבוץ-חרס או בשמן) רק את איזור השפה החותכת. חימום והרוויה דיפרנציאליים דורשים מומחיות מיוחדת ולכן בתנאים ביתיים כדאי לחמם את כל הלהב ולא רק את חלקו.

עקרונית החיסום דורש שילוב נכון בפרקי זמן מדוייקים של חימום והרויית המתכת. לקצבים המרכיבים את התהליך יש חשיבות להשגת התוצאה, כלומר אתה יכול לבצע את החימום לטמפרטורה הנכונה אבל לא בפרק הזמן הנכון לאותה סגסוגת, וכבר חירבנת את התהליך.

בחימום והרויית המתכת אנחנו יוצרים סידור-מחדש Re-Alignment של המולקולות בסריג המתכת, ויוצרים מעין קליפה קשוחה סביב תוכן רך יותר, שמאפשר למתכת להתנגד לשחיקה (לשמור על החוד ולהתנגד לשריטות) יחד עם האפשרות לספוג אנרגיה של גלי-הלם (חבטות) מבלי להישבר. כידוע, מחסמים גם זכוכית ותרכובות קראמיות, ומאותן סיבות, פחות או יותר.

לכך, דרושים ידע ונסיון ולכן יש מי שמתמחים בכך.

חיסום דיפרנציאלי גורם לעיוות מסויים (דפורמציה) של הלהב, ולכן עושים אותו בשלב גולמי של הכנת הפלדה של הלהב, לפני העיצוב הסופי והפיניש על הלהב.

לגבי הטמפרטורות הנדרשות לחימום מתאים של כל סגסוגת צריך לראות את הוראות היצרן של הסגסוגת, וישנן לכך טבלאות מדוייקות, אבל בעבר, באופן היסטורי, נהגו לחמם עד קבלת הגוון הרצוי של המתכת הלוהטת, שזה בין אדום כהה ללבן, דרך כל קשת הגוונים של כתום מכהה ביותר עד לבהיר ביותר.

מדריך-בזק להכנת חיסום בתנאים "ביתיים":

http://www.primitiveways.com/pt-knives-1.html


כללי, על התהליך:

http://www.enlightenmentswords.com/forg ... treat.html

http://en.wikipedia.org/wiki/Differential_hardening

http://elmtreeforge.blogspot.com/2006/1 ... ering.html


חיסום דיפרנציאלי עם הרוויה בבוץ (השיטה היפאנית):

http://www.knifeart.com/difbyterprim.html

http://www.chenessinc.com/hamon.htm


הרוויה:

http://en.wikipedia.org/wiki/Quenching


חיסום דיפרנציאלי:

http://elmtreeforge.blogspot.com/2006/1 ... ering.html


לבסוף, הנה שוב, מדריך המתכות ללהבים, שגם בו יש תיאורים של עיבוד תרמי לפי סוגי המתכת, צריך קצת לנבור בו, כדי למצוא את תיאור התהליך:

http://www.cutleryscience.com/reviews/b ... rials.html


ביצוע חיפוש בנושאים Tempering, Heat treatment, Differential heat treatment Forging יניב תוצאות דומות ל:

http://www.crucibleservice.com/eselecto ... part2.html

http://www.cintool.com/catalog/ (חפש בתוך הקטלוג קבצי PDF) למשל, מתאר גם תהליכים תעשייתיים מדוייקים ביותר, לביצוע טיפולים טרמיים שונים, לחיזוק תכונות שונות במתכת, כגון (בדוגמה הבאה) חיסום בשמן לפלדות אלחלד מסוג מסויים (אני מצרף זאת רק כדוגמה לתיאור התהליך באמצעות קובץ PDF:

http://www.cintool.com/catalog/Oil_Hardening/O1.pdf

להב של סכין זקוק לעיבוד, כדי לא להתפורר לך ביד תוך כדי שימוש.

העיבוד דורש ידע, קורנס ידני או הידראולי, מקור חום מתאים למתכת ואמצעי צינון שונים.

הלהב זקוק לחישול כדי למנוע פגמים פנימיים, לאחר מכן חיסום כדי לקבל קשיחות, ולבסוף הרפיה כדי למנוע ממנה להיות פריכה או שבירה כתוצאה מהחיסום.

יש חיסום דיפרציאלי כדי להקשיח את שפת החיתוך תוך השארת גב הסכין גמיש וסופג-מאמצים.

יש עקומות חיסום שונות התלויות בסגסוגת ובסוג ההרפיה המיועדת.

יש חיסום ליניארי, שבו מעלים את טמפרטורת המתכת בקצב קבוע, ויש חיסום אקספוננציאלי, שבו מעלים את הטמפרטורה בקצבים הולכים וגדלים.

יש סוגי הרפיה שונים, שמתאפשרים הודות לקיבול-חום שונה של המדיום המרפה (חנקן או אויר נוזלי, מים, שמן או חול, הכל תלוי בסוג השימוש המיועד ללהב.

לדעתי עדיף לך לקבל להב-גולמי כשהוא כבר לאחר חישול, חיסום, והרפיה, ויש בו כבר חורים להתקנת הידית (לפי הדרישות שלך), ואז אתה יכול לעצב את הסכין לצורתה הסופית לפי התכנון שלך, כי אחרת, אם אתה לוקח מתכת גולמית לא-מעובדת, הסכין שתצא לך, עלולה להיות באיכות-להב מסוג ז' סליחה על הביטוי, ופשוט חבל על כל העבודה שתשקיע בעיצוב של סכין יפה אבל מחורבנת שתתעקם לך, או שיתפתחו בה סדקים.

אם אתה רוצה, יש לי את הקטלוג החדש שלהם

מה הכלי הזה שנראה כמו מספריים ?

נקודות החלודה עלולות להופיע במקום בו היו למשל טיפות-מים, טיפות-זיעה, או חומר חומצי אחר, ומשך הזמן הצליחו לחמצן את הנקודות הללו בהיותן סגורות בקופסה, בה לא יכלו להתאדות מספיק מהר, בטרם יתחילו לגרום להתחמצנות.

בדרך-כלל, במקומות קרובים לים, האויר עצמו רווי חומרים משתכי מתכת, ובמקומות אלה תופיע חלודה יותר בקלות מאשר במקומות בהם האויר יבש יותר.

יש ספריי מיוחד שממיס חלודה, אבל גם נפט יעשה את העבודה.

הדרך הנכונה להסיר חלודה בלי להרוס את היופי של הברשת הלהב, היא באמצעות מברשת פלדה. במקרים מסויימים תספיק גם מברשת-פליז. מברשות אלה ניתן לקנות ב"אייס" וב"הום-סנטר", או בחנויות לאספקה טכנית.

בשום פנים אין להשתמש בשום אמצעי של שחיקה: לא בנייר זכוכית או לטש, לא בנייר-מים, לא בבד-שמיר, גם לא בסקוץ', ולא בשום-דבר מהסוג הזה, כי הם ישאירו סימני שיפשוף על הלהב, ויהרסו את ההברשה האחידה, או את ציפוי הלהב.

יותר מכך: המקומות בהם שחקת את הלהב כדי להוריד חלודה ישאירו שריטות זעירות, בהם תופיע שוב חלודה, והפעם מהר יותר מאשר קודם-לכן.

במקרה של הברשה, יש להחדיר את הנוזל הממיס באמצעות בד רווי בנוזל ממיס חלודה, בתנועות של עיסוי עמוק כדי להחדיר את הנוזל לעומק הכתמים, לחכות חצי שעה שיפעל את פעולתו הכימית, ואז לטבול שוב את הבד, לעסות שוב את אזור החלודה, ולהבריש עם מברשת-פלדה בתנועות קצובות, בכיוון "סיבי" ההברשה של הלהב.

במקרה של ציפוי (אותו עלולה גם מברשת פלדה לשחוק), יש לבצע את אותה פעולה של עיסוי ועיסוי חוזר לאחר חצי שעה, אבל הפעם יש לגרד את החלודה בעזרת חוד עשוי מחומר-קרני כלשהו, או שבב עץ.

בכל מקרה, לפעמים, לאחר הסרת החלודה יישארו במקום נקודות החלודה, כתמים אפורים אותם לא ניתן להסיר, אלא אם מבצעים הברשה נוספת של הלהב, באופן מקצועי. יש למשוח את הלהב כולו בנפט ולנגב, כי לפילם הדק שישאר על הלהב לאחר הניגוב יש תכונות כימיות של דחיית-מים, אשר יסייעו לך להמנע מנקודות חלודה אלה בעתיד.

זו גם הדרך למנוע מהופעת נקודות חלודה בעתיד, בשאר הסכינים.

למשוח אותם בנפט ולנגב, כדי להשאיר פילם דק ששומר על הלהב ודוחה מים.

יש לי להציג משהו ממש, אבל ממש מכוער, שאני שומר עליו רק מתוך אמפתיה למדרובים, שכנראה טבועה בי עמוק באופי, והמשהו הזה אפילו לא יודע לחתוך כמו שצריך, אבל אני לא יודע איך מציבים תמונה בתוך הפוסט כמו שראיתי כאן את החבר'ה עושים פה ושם, כדי להראות איך הוא נראה (יש למישהו מהותיקים איזו הצעה בנידון?).

אחרי הכל, גם לאבא הכי אכזרי יש פינה קטנה של רחמים בלב, לילד המפגר שיצא לו.

http://www.msport.co.il/scripts/prodVie ... roduct=741

קנה שתי סכינים זהות, הן לא יקרות לפי מה שאני רואה, ותקהה את הלהב של אחת מהן לצורך אימונים

נ.ב
הקישור השני שצירפת הוא אולר שנפתח מהצד, ורק מעוצב בצורה חיצונית שדומה לסכין פרפר

רעי wrote:הקישור של ויקטורינוקס:
קודם כל הוא עוסק בסכיני המטבח. בשום מקום, גם לא בקטלוג שלהם, הם לא כותבים מאיזו פלדה הם עושים את הסכינים. הפלדות המתוארות בהתחלה הן פלדות סכו"ם אוסטניטיות רכות.
בתור אחד שהלך שנים עם אולר שוויצרי בכיס, וגם השחיז אותו רבות, אני חושב שמה שהיה שם בלהבים הוא כן 440C, ובחלק מהכלים שאינם להבים כנראה 440A/B, בין השאר בגלל איך שנראה הלהב המלוטש. את המשפחה הזו פיתחו עבור תעשיית המיסבים, שם טיב פני השטח חשוב מאוד.
לגבי סכיני המטבח- השחזתי אחד מהסדרה היותר איכותית שלהם לפני חצי שנה, והוא היה עשוי מפלדה קשה ועמידה יותר בשחיקה- לא משהו שהרגיש לי מוכר ביד. פלדה איכותית מאוד ומטופלת היטב. לא 440C (בלי להעליב).

אלי- אם אולר שוויצרי מעניין אותך, אתה יכול להוריד את הקטלוג של ויקטורינוקס מהאתר שלהם, ולחפש בדיוק מה יש ומה אין.
ספיידרקו- כנ"ל, אפשר למצוא באתר שלהם את כל מה שמיוצר עדיין. אני חושב שיש פה בפורום מי שיודע מי מייבא אותם.
אופינל- שלחתי אותך ללובלינסקי, ואני בטוח שיש עוד מקומות.

מסכים לכל מילה, ורוצה להוסיף:

1. הדגם שנקרא Rescue Tool נראה לי כמו הבחירה הטובה ביותר, סביב ה 250 שקל (330 ב"שזר") מבחינת חוסן הכלים שלו והרכבם. הוא בא עם ידיות ונרתיק בצבע צהוב-ירקרק זוהר, מה שיפחית את סיכוי הגניבה שלו בצבא, כמו גם חריטת-לייזר של שם הבעלים או סימן אחר, שעולה בכל חנות מזכרות משהו כמו 20 שקל.

2. באיזור הצפון ניתן לראות את רוב הדגמים שלהם, ולבדוק אותם ביד לפני הקניה בכמה חנויות כלים, ואני ממליץ על הזולה ביותר שאני מכיר (נכון לעכשיו) והיא "שזר" מול חוצות המפרץ

https://ssl.srv.co.il/shazar/scripts/pr ... ategory=73

כיום "ויקטורינוקס" פוזלת לעבר שוק ההיי-טק עם דגמי אולרים שמכילים תקשורת "בלו-טות" וכונני USB מקודדי-ביטחון מוצפנים (במפתחות 128 עד 256 ביט) עד נפחי 32 ג'יגה, הכולל מנגנון זיהוי טביעת-אצבע לאבטחת המידע המוצפן, וצייני-לייזר למצגות ושליטה מרחוק, ובין שאר הדברים כפי שאפשר לראות בלינק הבא, ואינני בטוח שמתחייל של ימינו (בעיקר צוערי ממר"ם או מודיעין) לא יעדיף את אלה, על-פני להב אימתני עם שיניים גורסות-בטון...

http://www.youtube.com/watch?v=X1YvazvPJBs

http://www.hardwaresecrets.com/news/3569

המספר בנוסח "1.4115" שציטטת (או מספרים דומים בקטלוג שלהם) מציין את גירסת הרכב-הלהבים (גירסת-הערכה) של כל כלי. לכל כלי שלהם יש כמה גירסאות של הרכב-להבים, וניתן לראות את ההסבר לכך, הן בקטלוג, והן ובפרוספקט הרכישה של כל כלי.

לדוגמא: הכלי הנקרא Swisstool מגיע בכמה גירסאות-להבים. גירסת 3.0326 הידועה גם כגירסה הנקראת בשם המסחרי RS, היא גירסה המכילה להב חותך-רצועות, וזאת, להבדיל מאותו כלי, אבל בגירסת 3.0327 (שם מסחרי גירסת X), בו במקום להב חותך-רצועות, מופיע שופין-מתכת, שאינו נמצא בגרסת RS, וכולי, וכולי, את ההסבר לכך ניתן למצוא כאמור בקטלוגים.

ויקטורינוקס איננה מפרסמת ברבים, את הרכב הסגסוגות שבהן היא משתמשת, ולא את שיטות העיבוד של המתכת, או שיטות הייצור שלה, ויותר מכך, היא שומרת עליהן בסודיות.

קרוב לוודאי שהאתר שלקח על עצמו לפרסם נתונים כאלה, מפרסם דברים בעלמא, ואין צורך להתייחס אליהם ברצינות יתרה.

elli_bag wrote:תודה על התגובות,
לא הצלחתי למצוא באתר של ויקטורינוקס את שם הפלדה בה הם משתמשים לכלי שהזכרת, אני משער שהם לא משתמשים בפלדה איכותית יותר מאשר זו של האולרים של לדרמן (שהיא 440, כמו שיש לסכין שלי ושאני מעוניין לשדרג).

אלי,

ויקטורינוקס ידועים בכך שהם שומרים על סודיות הקשורה גם לגבי החומרים שבהם הם משתמשים וגם לגבי שיטות העיבוד והייצור שלהם. אולם ההשחזה שלהם, כמו אגפים רבים במפעל, אסורים לכניסה למבקרים או עיתונאים, וזה מקור להרבה ספקולציות בנידון.

מצד שני, האחריות לכל החיים שהם משתבחים בה (עבור כל המוצרים שלהם, גם הזולים ביותר) והמוניטין של המוצרים שלהם אצל המשתמשים היא ההמלצה הזמינה ביותר, לגבי איכות המוצרים שלהם.

פירושו של דבר הוא, שמבחינתם, אתה קונה כל מוצר שלהם רק פעם אחת בחיים, וזה אומר משהו, לעניות דעתי.