לפי האתר זה לא ה mk2 אלא ה no 4

אפשר לשאול בכמה נמכר?

הפלדה יפהפיה
את באמת מוכשר מאד
עבודה נהדרת

בעצמי ראיתי תיעוד של קצין ימי עולה על ספינה כשרייפיר בידו על ספינת עבדים או משהו דומה במערב אפריקה
הוא לא היה סטנדרטי
ולא היה מחולק זה בטוח
אבל כן השתמש בו אז

וכשאני אומר שראיתי תיעוד כלומר ראיתי תיעתוק של תיעוד
בכל מקרה
תודה על התיקון תמיד חשבתי שדקר מקביל לרייפיר ולא לאפיי (אוי זה נראה נורא epee)

אגב
יש לך מקור טוב ללמידה על שיריונות איסאלמים וטורקים?
הטורקים אני מניח בגלל הקרבה והנקודת מעבר במסעות הצלב לא בהכרח פיתחו את הידע לבד אלא העתיקו אותו
אבל על שיריון טבעות פרסי מעולם לא שמעתי
אם תוכל לתת מקור אמין תמונה של שריד או אפילו תמונה של רפליקה מבית טוב אני אודה לך זה מאד מעניין אותי

דקר הוא השם העברי והדיי מסריח (לא כי הוא לא נכון אלא כי הוא נותן קונוטציות של פגיון או משהו) ךrapier

היום הייתי בשיעור ראשון שם ב ACT

קודם כל אני חייב להגיד שההדרכה מעולה ואישית
התורה עצמה בעוד שהיא כן משתמש בכתבי המקור מטרתה היא לשלב בין כל הסגנונות והתורות ולקחת את היעיל ביותר
כמו ה mma של הלחימה המזויינת
מדהים השימוש הוא במין כלי נשק מרופדים (שאני יכול להעיד באופן אישי שיכולים לכאוב..מאד כאילו ברמה של לשבור ידיים אם אתה אידיוט ולא יודע מה אתה עושה)
חרבות
מקלות
מין חניתות (סגנון סיני כלומר מקל ועל סופו להב ארוך)

פשוט מדהים
העלות של זה אפסית (מאה שקל בחודש) זה פעם בשבוע ויש את זה במגוון ערים

כל מי שלהשתמש בכלים האלה ולא רק להסתכל עליהם מעניין אותו באמת חובה להרים טלפון לבן אדם
לבוא לשיעור ניסיון ללא תשלום
ולהתנסות

חוויה

סער wrote:

אמיר_לב wrote:חרבות פשוט יפייפיות,
ה").


באירופה לא היה מקובל שימוש בשני כלים זהים. היו אסכולות של שימוש בשני כלים שונים, אם זה הרפייר והפגיון-ליד-שמאל שנזכר קודם, שיטה יותר "אמנותית", אזרחית של עשירים, ויתר מקובל לחימה בחרב קצרה או בסכין ארוכה ומגן קטן (BUCKLER) שמשמש גם להדיפה וגם לתקיפה. עניין של פרקטיות. את "היד מאחורי הגב" לימדו כחלק מהדיסיפלינה ורואים את זה בתחריטים ואיורי ספרים, וגם זה עניין פרקטי: אם אין לך מה להחזיק ביד החופשית שיעזור בלחימה (אפילו גלימה כרוכה או מעיל) עדיף שתפנה אותה מהדרך כדי שלא תפריע או תיפגע. סביר שזה היה קיים בעיקר בדו-קרב מוסדר, פחות בשדה הקרב.

למעט מקרים מעטים שאני בטוח שתוכל למצוא לא היה כלל שימוש בדקר בשדה קרב
בתקופת הזמן של הדקר היחידים שהשתמשו עוד בחרבות היו כמובן על גבי סוס ולכן דקר הוא כלי מאד לא יעיל למצב זה
מעבר לדו קרב הסיטואציה האחרת שדקר היה בשימוש הוא בהתקתשות של כוחות "אליטה" כלומר איזשהוא סכסוך אצילים או רמי מעלה בקנה מידה שגדול יותר מדו קרב אבל עדיין מאד מצומצם
או בצורה פחותה גם על גבי ספינות למרות שלא היה הכלי היעיל ביותר למלחמה על גבי סיפון

צריך לזכור שלמעשה בתקופה שהשיריונות התחילו להתמעט ושימוש ב2 כלי נשק זהים היה בכלל מתקבל על הדעת באירופה הרובה והאקדח היו כלי נשק דיי סטנדרטים
ולכן נוצר מצב שהיד החלשה אחזה לעיתים באקדח ותוך כדי הסתערות או קרב פנים אל פנים שוחררה יריה ולאחר מכן האקדח היה מוחזק כביכול מהקנה והקת שלו משמשת כמין אלה\מגן
שוב פעם מקרה של סכסוך מאד קטן
לאחר הופעת הרובה הלוחם המקצועי (הרגלי אין כאן דיבור על פרשים) שמאומן רבות בלחימה נעלם
ומכאן הגיעה הדקר עם התפיסה הג'נטלמנית והרומנטית שלו לישוב סכסוכים.

מעניין למה גם במקומות בהם המחצבים הנכונים היו צמינים השריון היה כל כך נחות לעומת זה האירופאי
כלומר אי אפשר להתיחס ליפן בגלל המחסור שלהם במתכות באופן כללי
אבל סין או הודו או למעשה כל המזרח הקרוב והרחוק לא פיתחו שיריון
לא שזה מנע מהם להיות מבריקים עקב הקלות והניידות שלהם (ג'ינגיס חאן וסאלח-א-דין)
יכול להיות שהיה לזה קשר לתנאי אקלים?

אני לא יודע אם זה נחשב מבחינתך
אבל אחד מצורות השימוש ב דקר rapier היה עם פיגיון ארוך במיוחד ביד השניה
(כל העסק של יד מאחורי הגב לא באמת הלך)
אבל זה נכון שביימי הביינים לא היה כמעט (לפחות ככל הידוע לי) שימוש בחרבות קצרות בשתי הידיים
בגלל הדגש על כוח שהצריך שיריון מה שגרם לכך נכנסת לקרב מאד מסורבל ולהיות זריז וכו עם 2 חרבות לא ממש הלך
כלומר היו חרבות קצרות כמו הגלדיוס הרומי אבל אלו היו בעיקר לדקירה וירדו מהפופולריות שלהם ברגע ששיריון טבעות הפך לשריון ה"סטנדרטי" לבעלי האמצעים מה שהפך את עסק הדקירה לקשה
במיוחד שלחלפית שיריון טבעות מאד מוצלחת היה גם כיסוי ראש שרוולים ארוכים ומעין חצאית
כלומר דקירה אפקטיווית הייתה יכול להתרחש רק באזור הפנים (וגם זה בהנחה שלובש לא השתמש בקסדה בעלת מגן אף) הידיים או הרגלית התחתונות

או בקיצור אחרי כל החפירה
באירופה של ימיי הבניים לא, לא ממש

כן
לפי איך שזה נראה
אני בספק היסטרי אם הלהב מיוצר בנפחייה
בוא נגיד שאם הייתי צריך לתאר את זה יש לו דימיון מסויים ל"סכין מעצבים" ברור שהרבה פחות אבל אלא אם יש לו חותך פלזה או משהו אני לא רואה אותו עושה את השיניים בראש הלהב

הניצב לעומת זאת בבירור עבודת יד ואחת מעולה לדעתי
ביררתי מחיר
הוא עלה 20 דולר וזה עם עור הנחש עלה 35
(המקום הכי עני בעולם בערך ארוחה עולה שם דולר...לתיירים)
אז אני לא ממש יכול להתלונן

אהלן אני חדש
אני בן 17 וכמו שתכף תבינו..הרבה אני לא מבין
כרגע יש לי 2 חרבות (רפליקה משנות החמישים של חרב קצינים מהפלישה היפנית למנצוריה וחרב אחרת שלא הצלחתי לקבוע גיל ויצור שלה)
קיבלתי אתמול 2 סכינים מבית מלאכה (אני לא יודע אם זה המונח הנכון אבל הכוונה הובנה) בשם
ikramov brothers
בבוכרה באוזבקיסטן

מהמקומיים,התור,והמדריכים וכו הסכינים אמורים להיות ברמה גבוהה בתור סכינים מנפחות מקומית ודיי מסורתית
הסכינים הן לנוי ולא לשימוש פרקטי
אחת מהן היא מעין צורה שמזכירה סכין איסלאמית אבל ארוכה יותר...יכול להיות שהיא דומה מאוד לסכין מונגולית או פקיסטנית (לא קוקרי) יש עליה גילופים ביד והנדן עטוף בעור נחש
הסכין לא מושחזת ואני לא מתכוון להשחיז אותה

הסכין השניה היא במראה יותא מודרני עם ניצב שעשוי מקרן ולהב דיי אימתני באורך של כ 15 סנטימטר כאשר הוא חד ומושחז בצידו האחד ובצידו האחר מין שקע שבוט גב הלהב נראה כאילו הוא מיועד להשחזה ומאחוריו מעין קוצים שקשה לתאר אבל אין להם שום שימוש פרקטי

על שתי הלהבים חריטות

בכול מקרה רציתי לשאול אם מישהו מכיר את בית המלאכה\נפחיה הזה או יכול להגיד לי משהו על טיבם של הסכינים שקנו לי
מכייון שהן יפות מאד ואני לא מתכוון להשתמש בהן ומכיוון שניקנו באוזבקיסן לא עלו הרבה כסף אז לא אתאכזב אם אגלה שהלהב או כל דבר אחר באיכות ירודה
ניתן לראות שהושקע הרבה מאד זה בפן האסטתי של הסכין וזה הדבר החושב לי בסכין נוי
למרות שאשמח לדעת שהאיכות נמצאת שם גם מעבר ליופי ולעבדות היד

אז כל מידע שתוכלו לתת לי לגבי הסכינים אני אשמח
ואולי מאוחר יותר אני אעלה תמונות