ראמי- אני אגיד את זה בצורה הכי עדינה ופשוטה שאני יכול:
לא כל דבר הוא פשוט, וההגיון הוא לא מכונת אמת. הבנת התהליכים של מעברי פאזות והשפעותיהם על המבנה והתכונות של הפלדה זה עניין די מורכב. אני אישית מתעניין ובוחש בזה מגיל 10, ביליתי 5 שנים בטכניון, קראתי לא מעט ספרים ומאמרים ועדיין אני לומד כל הזמן דברים חדשים המשנים את ההבנה שלי בנושא. את ענין עידון הגרעינים במחזורי חיסום הבנתי ממש רק אחרי קריאת ספרו של VERHOVEN, פרופסור אמריקאי שהוא גם סכינאי רציני, וזה קרה לפני כשנתיים.
הפחמן בפלדה איננו חומר אורגני, וגם חומרים שאינם אורגניים יכולים "להישרף" (מהי המשמעות של שריפה?). עוגה אינה אנלוגיה מוצלחת לפלדה.
מה שקרה לקוקרי שלך, אם אני מבין נכון את התמונות, זו התפתחות מהירה של סדק מהמגרעת הקטנה שמתחת ללהב ועד גב הסכין.
הגורם העיקרי להיווצרות הסדק הוא שילוב של סדק ראשוני המעניק הזדמנות (וזה מגיע מגימור לא מלוטש של המגרעת- אפילו שריטה קטנה מספיקה, ראה מקרה בואינג של אל-על שאיבד מנוע מעל שדה התעופה סחיפהול בהולנד), וממץ פתאומי. זה יכול לקרות גם אם הטיפול התרמי היה מושלם. בפני השבר נראה מבנה הגרעינים הגס, המעיד על טיפול תרמי לא מאוד קפדני. המשמעות של זה היא שבמידה והטיפול התרמי היה טוב יותר אותו הכשל היה מתרחש במאמץ גבוה יותר. אולי במאמץ גבוה מזה שאתה יכול להפעיל ביד, ואולי לא.

אחחחח, לו רק היו מקשיבים לעצתי הטובה...

ההשחזות של הסכינים הללו בחנות הן "השחזות מכונה" בזווית של איזה 20 מעלות מכל צד, שמעלתן הגדולה היא שהן ללא שאריות גרד. החיתוך המדהים שלהן בהתחלה מבוסס על שינון עדין- שינון שנמרח ונעלם אחרי שימוש קצר.
הטיפול האישי שלי להשחזות בתולין אלו הוא הורדת זווית ההשחזה (המתבטאת בהרחבת פס ההשחזה בשני הצדדים), שינוי בלתי נמנע של הגיאומטריה למעט קמורה (convex)- כי אני לא מכונה... וליטוש עד 6000 המלווה ב-stropping על עור עם פסטה ירוקה. הלהב נראה מבריק כמו מראה, מגלח שיער ללא מאמץ, וירקות מתפרקים מולו לקוביות מהפחד.

אם אתה גר כאן בסביבה אתה מוזמן לראות איך מטפלים יפה בסכין כזו.

ומילה של טעם אישי- לא אוהב את סכיני השף עם הלהבים הדקים האלו, הכל עדין גמיש ושביר מדי.

מעבר להמלצה העקרונית על מקיטה יש כמה פרטים ששווה להתעמק בהם:
1. כלי חזק מול כלי חלש- ג'יגסו הוא כלי שמבצעים איתו פעולות עדינות, ולפעמים עודף כח לא מועיל למי שחותך חומר דק או מעוניין לבצע תמרונים מורכבים- שווה לו לשקול דווקא כלי קטן וחלש יותר, שיאפשר יותר שליטה. לניסורים פראיים יש מסור עגול, ובתור בעליו הגאה של משור שרשרת עם מנוע בנזין אני יכול להגיד שאין שום צורך בג'יגסו אימתני לרוב השימושים. מתי כן- בחיתוך צורתי מדויק של עצים קשים בעובי רב, וגם אז לא בטוח.
2. זוויות חיתוך- לחלק מהמכשירים אפשרות לחתוך רק אנכית וב-45 מעלות. כזה הוא הג'יגסו שלי- skil המשרת אותי נאמנה יותר מ- 12 שנה. הכלים המתקדמים יותר מכילים מנגנון הטייה המאפשר חיתוך בהטייה בכל זווית עד 45 מעלות לכל צד ולעיתים אף יותר. שימושי למי שצריך- אם לא חבל לשלם על זה.
3. מחיר מול שימוש- ג'יגסו הוא אחד הכלים השימושיים, אבל לא ממש עובד קשה אם משתמשים בו נכון. חשוב לבדוק נוחות ביד, ולקנות חברה מוכרת, אבל לא חייבים להתעקש על מקיטה. כל עניין הלייזרים והפנסים בג'יגסו מיותר לטעמי- אפשר לראות מצוין את מיקום הלהב ולחתוך ללא ציון לייזר בצורה מעולה. לחיתוך קווים ישרים אני ממליץ על מוצר ישראלי מצוין clamp n' cut של gator clamps מפארק התעשייה בתפן- קליבת מסילה המאפשרת חיתוכים עד אורך של מטר בקו ישר. אחלה כלי!

גילוי נאות- במהלך בניית ביתי ובשנה שלאחר מכן רכשתי לא מעט כלים, ורובם מתוצרת מקיטה, כולל פטישון, סט מברגה ואימפקט, ומסור פנדל "12 מדהים. כלים ברמה גבוהה, אבל גם מתומחרים לפעמים קצת מעל הרצוי.

אינעל החיבור הזה לאינטרנט, כתבתי פה תשובה מפורטת וכמו שבאתי להעלות נזרקתי החוצה.
תקציר:
עניין גידול הגרעינים ועידון הגרעינים במחזורים של חיסום מבוסס על מעברי פאזות במצב המוצק. זה אומר שכאשר מחממים ומגיעים לטמפ' המעבר לאוסטניט (סביבות 850-900 מעלות, תלוי בהרכב הפלדה) "נובטים" גרעיני האוסטניט בגבולות הגרעינים של הפרליט ומתחילים לגדול על חשבון גרעיני הפרליט. כאשר תהליך זה מסתיים מתחיל תהליך של קניבליזציה ובו גדלים הגדולים על חשבון הקטנים. תהליך זה איטי בסמוך לטמפ' המעבר, ומאיץ ככל שעולים לטמפ' גבוהות יותר. מעל 1100 מעלות תהליך זה מאוד מהיר, ולכן לא רצוי להגיע לטמפ' אלו במהלך העיבוד אלא כאשר אין ברירה (למשל ב- D2, כאשר טמפ' המעבר היא כ- 1050 מעלות). כל מחזור של חיסום כרוך בהפיכת כל האוסטניט חזרה לפאזה אחרת (מרטנזיט או באיניט או פרליט, תלוי בקצב הקירור), ובחימום שוב "נביטת" גרעיני אוסטניט חדשים. תהליך זה יכול להביא להקטנה משמעותית של גודל הגרעינים בתוך 2-3 מחזורים.
לגבי התכת הפלדה- זהו תהליך שכיח ואף רצוי, אולם יש לבצעו באווירה המתאימה- גז מגן מתאים, ואקום או חציצה כלשהי מהחמצן שבאוויר. פטנט נפחים חביב הוא שימוש בזכוכית- מוסיפים מעט שברי זכוכית לכורית לפני ההתכה. הזכוכית מותכת עוד לפני הפלדה וצפה על פני הפלדה המותכת. היא מגינה על הפלדה מאוויר העולם, ומוסרת בשבירה לאחר שהכורית מתקררת.

שלום לכולם,

אני אגש לעניין מזווית קצת שונה-
החלטת להוציא על סכין שף ראשונה כ- 400 ש"ח.
להלן המלצתי לעסקה שתאפשר מיצוי של הכסף בצורה טובה, ועדיין תיתן בידך סכין שף.

בתור בעליהן הגאה של כ- 8 סכיני שף שונות וטבח חובב אך נמרץ, אני יכול להגיד שיש מגוון גדול ושונות רבה בתוך הקטגוריה שנקראת "סכין שף"- מכלים קטנים ודקים יחסית של "6 על ידית קטנה שיתאימו לבחורות מבוהלות, ועד מאכלת מפלצתית של "12 המאפשרת לרב-טבחים אסיאתי לפלח טונה אדומה בוגרת לשניים באיבחה אחת. גם בצורה, ברוחב הלהב, בעוביו, בחומרי הידית וצורתה, ועוד פרטים רבים, יש הבדלים מאוד גדולים בקטגוריה.
הסיבה העיקרית להבדלים היא הצרכים השונים- הן הארגונומיים מצד המשתמש וטכניקת העבודה שלו, והן מצד המזון המעובד.

לשימוש כללי הייתי נצמד לדגם האירופי הסטנדרטי- להב "8 (20 ס"מ בערך), אלחלד, השחזה דו-צדדית ולא יפנית, משהו שבאופן אינטואיטיבי יהיה קל לעבוד איתו. המלצה על דגם ספציפי- אני חושב שסכין שף מוטבע של ויקטורינוקס בסביבות 200 ש"ח יעשה יופי של עבודה. גם סכיני השף המוטבעים של דיק מסדרת pro-dynamic יעשו את העבודה בערך באותו מחיר- עניין של הבדלים בעיצוב הידית.
אז מה עושים בשאר הכסף?
אפשר לעשות שני דגברים שימושיים מאוד:
1. השלמת סכינים למטבח- אני הייתי מוסיף לסכין השף עוד סכין פירוק טובה (להב דק, צר וגמיש), וסכין קילוף/טורנה טובה. שני הפריטים ביחד מתכנסים ב- 100 ש"ח נוספים די בקלות.
2. אבן מים יפנית סינתטית קומבינציה 800/8000 או 1000/6000 בעלות שבין 100 ל- 200 ש" (תלוי איך קונים- בארץ או באינטרנט) תאפשר לתחזק את סכין השף היטב לאורך שנים, ומהווה נכס רב-ערך לבעליה.

סט של סכין שף, שני סכיני עזר ואבן השחזה איכותית הם בעיני מיצוי טוב בהרבה של הכסף לשף המתחיל מאשר סכין מפוצצת אחת (ושוב- בסביבות 400-500 ש"ח לא בדיוק מגשימים פנטזיות ארוטיות בתחום הסכינים, בשביל זה צריך לטפס לפחות לגלובל הבסיסית, ומשם בדהירה מזרחה לכל מיני פלדות אקזוטיות שנחבטו ביד-אומן יפני צמחוני, נצר לשושלת מחשלים ששורשיה בתור הקרטיקון התחתון, עם ידיות מעץ "אגרוף הקוף השחור" שנכחד לא מזמן ביערות הגשם של רואנדה ונרתיק עור צבי)

בהצלחה

מפרגן, אבל...

בימים אחרים, כשעוד הייתי בא לבקר פה לפעמים, הצעתי לא פעם עזרה בציוד, חומרים וידע (לאו דווקא ישירות בסכינים, אבל גם) לבחור הצעיר שגר רבע שעה נסיעה ממני.
עד היום- חוץ משיחה אחת קצרה וחפוזה- לא זכיתי לראות את זיו פניו, ואני מצר על כך.

הרבה הצלחה

רעי

מגנטי נאודימיום הם בהחלט הדבר הכי מושך שאפשר למצוא, אבל היזהר- טמפ' קירי שלהם היא בסביבות 300 מעלות וזה אומר שמעל לטמפ' זו המגנט מאבד את תכונותיו, וצריך "למגנט" אותו מחדש (לסדר את הדומיינים באותו כיוון בעזרת שדה חיצוני וכו'). חוץ מזה- הם רגישים לקורוזיה.
מגנטי סמריום הם בעלי טמפ' קירי גבוהה יותר משמעותית, אבל נראה לי שעוד יותר בעיה למצוא אותם ברשת והם גם קצת פחות חזקים.

פרויקט מעניין!

נדמה לי שהרעיון של low rider הוא שהתפס מוארך, ולמעשה כל האולר יושב בכיס ולא מציץ החוצה. תפס של סרט מדידה יהיה קצר, והאולר יבלוט מהכיס. דווקא הרעיון שנקודת התלייה היא מעל או מחוץ לגוף האולר נראה לי מעניין מבחינת הנוחות, לא רק עקב הרצון להסתיר את נוכחות האולר.
אני מוטרד יותר מתהליך הריתום של התפס- בלא מעט כלים נראה לי שזה דורש קידוחים והברגות ברמה טובה.

יהיה לי זמן להרהר בנושא במהלך השבוע הקרוב בברצלונה. אם יש המלצות לאתרים- זה הזמן (טס מחר בלילה)
בתודה מראש

אתה מניח לא נכון.
פלדות אלחלד מסדרה 300 הן פלדות עתירות ניקל, ולכן המבנה שלהן הוא אוסטניטי. פלדות אלו לא מתחסמות אבל ניתנות להקשיית מעוותים.
תהליך ההקשיה של פחים ותיילים מפלדות אלו הוא בעיבוד קר- ערגול למשל. פח כזה נמכר במצב מורפה, רבע קשה, חצי קשה, 3/4 קשה וקשה. תיילים ומוטות עוברים קליברציה או משיכה בקר. החומר הקשה הוא די קפיצי. אם משתמשים כמו שהוא ללא כיפופים- אפשר לקנות קשה, אם רוצים לכופף קצת- כדאי לקנות פחות קשה. במהלך העיבוד רצוי לשמור על טמפ' נמוכות, אם לא- החומר עובר גיבוש מחדש וההקשייה נעלמת.

משהו חמוד מאוד. נראה לי שהחומר המתאים הוא פלדת אלחלד מסדרה 300- 302 או 304 במצב חצי קשה יעשו את העבודה. חצי קשה יאפשר את הכיפוף על מוט 6 מ"מ בלי חשש לסידוק. החומר די זמין. יונתן- אם אתה רוצה לקחת את הפרויקט תן צלצול, אני אבדוק אם אוכל לארגן לך חתיכה מתאימה (בחינם כמובן).
הקושי העיקרי נראה לי דווקא החיבור לסכין, ופה צריך לראות על איזה אולר מדובר. אם זה ספיידרקו- יש להם הכנות לקליפ ברוב הדגמים, וההשקעה בהתאמה אפסית. אם זה נניח באק האנטר או ריינג'ר, אז רק המברז להכנת התבריג יכול לעלות כמה עשרות שקלים. ויש גם אולרים שאין ממש איפה להיאחז בהם.
בהצלחה

ראשית- תתחדש (או תתישן, תלוי איך מסתכלים על המכונה...) נראה משהו ישן וטוב שגם עובד וגם ניתן לתיקון בעת הצורך.
שנית- אם הסרטים נקרעו מהר יכול להיות שהיו ישנים (קנית עם המכונה סטוק ישן?), ואז ההדבקה דפוקה. קרה לי פעם עם סרטים ישנים. יכול להיות (וזה סביר יותר אם הסרטים חדשים) שאתה עובד במתח לא נכון- מתוח מדי או רפוי מדי. מנסיוני עם המלטשת אצלי בעבודה, מאוד קשה להגיע למצב מתוח מדי, אבל סרט רפוי נוטה לקפץ ומתבלה מהר.
שלישית- החסרון העיקרי שאני רואה במכשיר הוא שאין גישה לאזור הגלגל- לפעמים אני אוהב לעבוד שם על כל מיני אזורים קעורים, או סתם לעבוד לאורך.
חוץ מזה- יאללה לעבודה!

חיימון- לעבוד בחכמה זה תמיד מומלץ, כמו עוד כמה דברים מובנים מאליהם.
כשאתה מגלף, ונכנס לכל מיני פינות שקועות או חריצים, וצריך להפעיל קצת מומנט בניצב, שם זה קורה- שפיץ שחשבת שיעמוד בעומס פשוט נשבר. לפעמים הוא ממש נשאר בתוך העץ. אני בטוח שזה קורה לעוד אנשים, ובוודאי עם כלים שלא נועדו מלכתחילה לגילוף.
אומרים שאין חכם כבעל נסיון- אז חלק מהנסיון שהפך אותי לטיפה יותר חכם היה כרוך בשבירת כמה שפיצים. הדבר הטוב הנוסף שיצא לי מזה- למדתי לשחזר להבים ולהעלים את שבירת החוד. זו לא עוד השחזה פשוטה, אלא שחזור הקימורים של הסכין. זה דורש תיקון של זוית הגב, ושינוי הבטן כך שתתעגל בזווית נעימה לעין אל החוד. זה שחזור של הגריינד על קו מעוגל- אתגר מעניין שאני ממליץ עליו לכל משחיז מתלמד.
עמוס- סכיני גילוף נהדרים! מצא חן בעיני הרוחב, שמאפשר דיוק בזוית הגישה לחומר. להשלמת הסט אני מניח שיש גם אחד צר יותר.

התשובה המיידית לשאלה היא שכן, הסכין הקצרה של מורה תעבוד יופי.

באופן יותר רחב- הסכינים הנוחות לגילוף מנסיוני הן קצרות, עם חוד חזק (דוגמא שלילית-הלהב הקטן באולרי ויקטורינוקס... שברתי 2 כאלה בגילוף לפני שנים). לפעמים צריך כלים נוספים- למשל משור מסוכסך (כמו מסורי אולר שוויצרי או לדרמן), או מפסלת קטנה. גם סט של פצירות מחט עוזר בכל מיני מקומות.
אני לא זוכר כמה היא עולה, אבל הסכין של מורה נותנת תמורה לא רעה למחיר, עם הסתייגות אחת- היא לא שימושית כמעט לשימושים נוספים. יש סכינים או אולרים שיכולים להיות שימושיים לגילוף, וגם טובים לשימוש כללי- דובר פה על אופינל (גם שם- להיזהר עם החוד, אני הצלחתי לשבור אחד לפני כשנה), שם הייתי הולך על מס' 7 או 8, תלוי בגודל כף היד. גם לדרמן כלשהו- אם מוצאים אחד בבית (לא לקנות במיוחד). ראיתי סכין בסגנון פיני של BAHCO בחנות כלי עבודה ליד ביתי ב- 50 שקל, שנראית לי כלי מצוין לגילוף. יש שפע אפשרויות בתחום התקציב שהוגדר.
אם הפעילות היא במסגרת תחביב בלימוד עצמי- אין ברירה וצריך לקנות איזשהו כלי ולהתחיל. אם זה במסגרת קורס או שיעורים מסודרים- אולי כדאי להיפגש עם הקבוצה, לבדוק מה שי לאנשים ולנסות איך הכלים מרגישים ביד.


* ולמי ששם לב להיעדרותי המסויימת-אין חשש לחיי. הפעילו תוכנת חסימה חדשה אצלנו במפעל, והיא חוסמת את "סכינים למבינים" בטענה שזהו אתר העוסק במסחר בנשק...
משתדל לקרוא ולהגיב בסופי שבוע.

אני לא בטוח שאני מבין עד הסוף, אבל אולי הסבר קצר על איך מייצרים שינון כזה באופן תעשייתי:
1. לוקחים אופן (=גלגל) השחזה, ובעזרת כלי מתאים- נניח יהלום מתאים- מעצבים את הפרופיל של האופן כך שיהיו בו שקעים חדים ובליטות מעוגלות.
2. משחיזים על האופן להב חלק בזווית מסוימת, נניח 30 מעלות. הבליטות העגולות יוצרות שקעים עגולים בלהב, והשקעים החדים מעצבים פינות חדות בולטות בין השקעים.
3. מנקים את הגרד מהצד השני- אין צורך לחרץ גם מצד שני, כי הפרופיל כבר משונן.

אם אתה רוצה כלי מתאים ונוח לשימוש- ממליץ לך להזמין פצירות יהלום עגולות ומשולשות. יש בחנויות לצרכי צורפות, חנויות לכלי עבודה מקצועיים (למשל בקטלוג "נגה כלים") וגם לפעמים ב- dealextreme:
http://www.dealextreme.com/p/lodestar-p ... 697?item=8
שמונה וחצי דולר ותוך חודש זה אצלך.

בהצלחה

לפי טמבור- אצטון ידלל פוליאסטר בהצלחה.
ממליץ לעשות כמה נסיונות ולראות איך אתה מצליח להספיג, ומהי הצמיגות המתאימה.
אני הייתי הולך על שילוב- להכין משהו דליל מאוד (50% לפחות מדלל), לטבול בו את היריעות, ואז למרוח על השכבה משהו מדולל חלקית (10% מדלל), להדק היטב ולהתפלל חזק.
אולי תוכל למצוא פוליאסטר שהוא דליל יותר מטבעו.
בכל מקרה- שים לב לזמן הג'לציה או "זמן החיים" של הדבק: לאחר שערבבת בסיס עם מאיץ ומקשה, יש לך זמן די קצר ליישם את החומר- כמה דקות אולי. ידידי סטיב שבונה קיאקים מערבב מנות של 50-100 גר' אפוקסי, אחת-אחת, עד לכיסוי מלא של הקיאק.

יונתן- לדעתי יש בעיה של הרטבה בין הדבק לסיבים. זו לא בעיה של התאמה כימית (גם בקישור המעניין של BROOL אפשר היה להבין זאת), אלא משהו במרקם המשי של הסיבים, הגדילים המהודקים והאריגה. תרמה לזה בוודאי הצמיגות של הדבק- היה די צמיג אני מניח? הספיגה בגדילים הפרומים מחזקת את ההשערה הזו שלי- שם בקצוות יותר קל לחומר להיספג.
אני הייתי מנסה אולי טיפול מקדים, שישפר את ההרטבה- הרטבה של הבד בממס אורגני כלשהו, דילול הדבק או חלק מהדבק במידה משמעותית בממס תואם והספגה מקדימה של הבד בתערובת המדוללת דבק/ממס.
עניין נוסף הוא ספיחת המים של פוליאמידים- סופחים מים מהאוויר, עניין המשפיע על כימיית פני השטח שלהם ופוגע בהרטבה. אם הייתה לי דרך טובה לייבש הייתי מציע, אבל כרגע אין לי רעיון טוב. בתעשייה מקובל לשלב חום ודסיקנטים ביבשנים של ניילון (כהכנה להזרקה). לא בטוח שיסכימו לי להכניס את הבדים שלך ליבשן...
בקישור המדובר התייחסו לעובדה מעניינת- חומצה פורמית (חומצת נמלים) ממיסה ניילון, ונראה לי אתגר מעניין להכין איזה "מרק" עם חומצה פורמית, איזה אפוקסי וממס שידלל אותם טוב-טוב, על מנת לקבל הדבקה פראית של המערכת הזו.
אגב- השימוש בוואקום נועד גם להתמודד עם הגזים המומסים בדבק, ומשתחררים כבועות עם ההתמצקות. יצא לי בעבר לראות תהליך הדבקה עם אפוקסי, בו הוכנה כמות של דבק, הוכנסה לסיר אטום, הסיר חובר למשאבת ואקום ל- 10 דקות, ולאחר הוצאת הגזים המומסים בוצעה ההדבקה. הדבק יושם כרגיל, אבל לאחר ההתקשות לא היו בו בועות.

עמוס- הפעם ממש מצא חן בעיני!
גם נאה מאוד וגם שימושי.

אני רוצה לשחות קצת נגד הזרם:

היכנס לאחת מהחנויות לציוד גינון וחקלאות סטייל "הגרעין", וקנה לך מצ'טה קצרה ב- 50 ש"ח.
שחק איתה קצת- לך וקצוץ איתה קנים, ענפי אזדרכת, סבך פטל...
בדוק: האם הכלי עושה מה שאתה חושב שהוא צריך? האם יש לך שלפוחיות בידיים? האם זה מה שאתה צריך כשאתה מטייל? זה כבד לנשיאה?
גם לא הוצאת הרבה כסף, גם הבנת קצת מה צריך לבדוק במצ'טה, ובמקרה הכי גרוע יש לך כלי עבודה שימושי במחסן.

לטעמי- כל העניין של עבודה עם מצ'טה הוא חיתוך בהצלפה עם השליש הרחוק של הלהב. אני מת על מצ'טות ויש לי איזה שלוש, כולן כלי עבודה פשוטים וזולים.

כל מה שאני אומר, הוא שמה שמעניין אותך הוא הזווית בין השולחן המייצג את הניצב הארוך לבין השופין המייצג את היתר. השלמה למשולש ישר זווית היא ע"י מדידת אנך - ניצב לשולחן. זה שהתמיכה שלך היא קצת עקומה- אז אל תמדוד אותה. קח זוויתן, שים על השולחן ליד השופין, מדוד את הגובה בניצב לשולחן, מדוד מבסיס הזוויתן לקצה השולחן (או להצטלבות קו השלוחן עם קו השופין), וכך גם את הצלע השלישית. המשולש הזה הוא בהגדרה ישר זווית, ובכל מקרה זווית הראש שלו היא מחצית מזווית ההשחזה (בהנחה של השחזה דו-צדדית).

קדחתי די ליום אחד.

בהצלחה!

קריאה של רצף ההודעות האחרונות פה העלתה על שפתיי חיוך:
התחלנו במשפט פיתגורס, התקדמנו למשפט פיתגורס המורחב והשלכותיו, ואז בא גורן ושאל למה הוא קנה מקדחה...
(אין פה שום רמיזה קנטרנית, סתם שיעשע אותי)

יונתן- אם אתה מקבע סרגל בעל חתך מלבני באופן אופקי לשולחן, ועובד עליו עם המתקן שלך באיזשהו אלכסון למישור השולחן (אני לא מכיר דרך אחרת לייצר זווית)- יש לך משולש ישר זווית:
המשולש שניצב אחד שלו במישור שולחן, ניצב שני בגב הסכין בניצב למישור השלוחן, והיתר, שהוא ה- grind (מישור ההשחזה). קודקודי המשולש הם בסיס האנך של הקליבה שמחזיקה את המסילה (זו שתומכת במוט עם השופין), נק' המפגש של האנך הזה עם המוט של השופין, ונק' דמיונית טיפה מעבר לשפת השולחן בה מתלכד מישור השולחן עם ציר השופין.
את הזווית שאתה בונה אתה יכול לחשב עוד לפני שהכנסת את הסרגל שלך למתקן- הרי המתקן הוא משולש גדול בהרבה, וכמה מ"מ שאתה מוריד משנים אך במעט את הזווית. בהנחה שאתה משחיז זווית זהה בשני הצדדים, כלומר לא משנה את גובה המסילה האחורית במתקן שלך, זווית ההשחזה היא פעמיים זוית הראש של המשולש ישר הזווית של המתקן, בתיקון שגיאת המ"מ הבודדים שהסרת בתהליך.

סיבכתי?

לגבי המילון- מיד אפתח ואראה איך אני יכול לתרום.
לגבי ציאנואקרילט- נראה לי שכדי לייצר מיקרטה טובה צריך זמן, וזה בידיוק מה שדבקים ציאנואקרילטים לא נותנים... צריך זמן עבודה לטבילה, להספגה, ליציאת הבועות...
אני הייתי נשאר עם אפוקסי או פוליאסטר.

יש לי תחושה עמומה של הסתלבטות של מישהו על הגב שלי...
אתה יכול לנסות "עוקץ סמוי" במקום "לשונית נסתרת".

שמע-

כבר כמה שנים שאני מסתובב עם אולר של גרבר על מחזיק המפתחות. ממדים דומים- וצורה יותר ברורה של סכין. לרוב הפריט הזה גם חד מאוד.
חוץ מנתב"ג אני חושב שבדקתי את העניין בהרבה מוסדות ציבור ובתי מסחר (ענייני בניה גוררים אותך לטאבו, מועצה אזורית, וכו' וכו'...) ולא נתקלתי אפילו בהערה אחת, שלא לדבר על החרמות וכו'.
אולי זה הפרצוף המטופש שלי שלא מעורר חשד, אבל אני מעריך שגם לך לא תהיה בעיה עם הפריט הזה.

בסין יש הכל- כולל חומרים באיכות מצוינת.
יש חברות שמייצרות שם כל מיני חלקי מכונות ולעיתים מייבאות לשם חומר מאיכות גבוהה.
מצד שני- יש גם המון המון המון איכות נמוכה, והמון דברים שנעשים רק כדי לעמוד בקושי באיזו דרישת תקן, ומין חפיפניקיות שאני מתקשה לקבל מאנשים שיודעים מה הם עושים.
לדוגמא:
אני מתמודד עכשיו עם ספק שלנו, שנתבקש לייצר עבורנו אביזרי צנרת מסוימים מפלדת אלחלד DIN1.4301. הוא החליט להתייעץ עם עמיתיו הסיניים, שאמרו לו שזה כמו פלדה אמריקאית 303, שהיא ממש כמו 304, ואם הוא רוצה לחסוך בתהליך הייצור הוא יכול לצקת גלמים ולכבוש אותם, ורק בסוף לסיים בעיבוד שבבי, אבל אז החומר ליציקה הוא CF8, שלפי התקן האמריקאי זה בערך בדיוק 304.
ועכשיו אני צריך להסביר לאיש הרכש של WasserBerlin למה הפלדה שלי חורגת מהתקן הגרמני בשלושה יסודות חשובים, וזה עוד לפני שמדדנו גודל גרעינים...

תן MORA לאשה- וקבל אשה מטילת מורא...

יונתן,

היה פה שרשור סוער שבוודאי נמחק או הועבר לארכיון של מעלה, שבו ההתקוטטויות הגיעו למקומות שלא מצאו חן בעיני המפיקים של הריאליטי הזה, וסוכם שם שבמקום "ZEVEL" ייכתב איכות נמוכה.
לא שיערתי שזה נכנס בקוד של האתר, וזה מתבצע אוטומטית.
החיוך על העניין הזה לא נמחק לי מהפנים כבר כמה דקות טובות...
לגבי הפטריות בעצים- לפחות באלות ואלונים, ואולי גם בדולבים, ההתרשמות שלי הייתה שמדובר בהתעבות של הקליפה ולאחריה הגזע כולו סביב גדמי ענפים או פצעים בקליפה. אלונים ממש מתנפחים סביב כל ענף קטן שיבש ונשבר. אני מתכוון לאלוני התבור שיש לנו פה בפרדס חנה בשפע. אני לא יודע אם מעורבות בזה בהכרח פטריות או טפילי-עץ אחרים. עפצים שגדלים על אלונים ואלות (על העלים) מקורם בהטלת צרעה, והגידול נגרם כתוצאה מהפרשת הורמונים ע"י היצור המתפתח בעלה.

ולגבי האקדמיה- לא סתם מתנגדים שם למה שנקרא "הלחם"- חיבור של שתי מילים ליצירת מילה חדשה. הסיבה היא שלמילות הלחם אין שורש עברי או שיוך מסודר, והן יותר בגדר הברקה או התחכמות. אחד ההלחמים החביבים עלי, באדיבות יעקב פרוינד, הוא הצעה לתרגום המילה קונדום: גומין. בעיני זה פשוט מצוין. האקדמיה דחתה על הסף (אולי בגלל אלרגיה ללטקס)

היי,

תוכל לראות את קו הריתוך- פשוט לטש טיפה, ותן לזה ניגוב עם סמרטוט רטוב, או משהו חומצי. החומרים יגיבו שונה ותראה את הקו בבירור אחרי כמה דקות/שעות.

טורנה זה רעיון מצוין- אני בעד.

כדי לייצר להב לטורנה תרצה בוודאי לחתוך חתיכה מהמשור, ואז לתת לה צורה. אני הייתי חותך בעדינות-מעט לחץ, הרבה קירור- לטבול במים ולהמשיך בחיתוך, ואם יש לך משחזת שולחנית לעשות את רוב העבודה של עיצוב הצורה על משחזת זו, עם טבילות רבות במים. עבודה אינטנסיבית עם דיסק נראית לי קצת יותר מדי אכזרית מכדי לשמור על הטיפול התרמי המקורי.

היי,

ניסיתי כל מיני דברים, כולל שהייה ארוכת ימים במיכל המים. לא כל האבנים מגיבות אותו הדבר, אבל לפחות אחת הראתה סימני הצ'תקמקות בצדדים משחייה צורנית של שבוע במים (דווקא אבן מצוינת שאני ממש אוהב).
אני חושב שהכי נכון יהיה לשמור את האבנים במקום יבש, להספיג במים לפני השימוש, לשטוף במים לאחר השימוש ולהשאיר להתייבש.

בהצלחה

היי,

מבין שאתה מדבר על מידות 2X40X300 מ"מ. מידה של משורי קשת של מסגריות.
קיבלתי בזמנו חבילה של משורים משומשים כאלו. אחד מהם הפך ליאנאגי.
העבודה על חומר מחוסם וקשה היא איטית, למרות הדקיקות. הפלדות מקבלות גם ברק שונה בשלב הליטושים. עמידות טובה בחלודה. אני מרוצה מהתוצר, לפחות מבחינת השימושיות (אסתטית לא מתקרב למה שהחברים פה מציגים חדשות לבקרים...)
קח בחשבון שהחומר עלול להישבר בכיפוף חד או במכה, ולכן יתאים למשהו שאמורים לעבוד איתו בעדינות. מחתיכות קטנות יותר של משורים כאלה הכנתי סכיני גילוף קטנים. שומרים מצוין על חוד.

אילן סחתיין- אנסה להוסיף עם מסמך גוגל משלי, בעקבות נסיון מוצלח מלפני 3 שנים בחפירת חור עיוור ללשונית נסתרת.
https://docs.google.com/file/d/1PJHRJtT ... Neafq/edit

בחור עובר נראה לי ששימוש במשור כבל או משורית ג'יגסאו/משורית מסוכסכת אחרת יעשו את העבודה.

היי יונתם,

אם אתה רוצה לראות וללמוד איך בונים מבערים לתנורי גז, אתה רק צריך לקפוץ לעין שמר, ולבקר את חופי בסדנא שלו.
הוא בונה כבר שנים תנורים קטנים כאלה בהזמנה, ומכין את המבערים בעצמו.
לגבי החלל הקטן שאתה מדבר עליו- נשמע לי טיפה צפוף, וייתכן שיתקבלו הפרשי טמפ' גדולים מדי בין הקצוות.
בהצלחה

יונתם:

הטבלה מניחה שביצעת soaking, כלומר הפלדה חוממה ונמצאת בשיווי משקל ומעבר הפאזה לאוסטניט הושלם. כמה זמן זה שיווי משקל? זה עניין של עובי ואופי החימום. בין דקה ל- 20 דקות ואפילו יותר בחתכים עבים.
5 השניות המופיעות שם הן זמן התגובה- הטמפ' לא נמדדת בפני השטח אלא בעומק מסוים של החומר. אם ידוע מפל הטמפ' החומר, הרי שעבור עובי של 5 מ"מ אתה תרצה לדעת מה קורה בפנים, והקו האחריו אתה עוקב אמור לייצג את פנים החומר.
מפתח לקיצורי האותיות:
P- פרליט, אם תקרא את הפרק על הפלדה בויקיפדיה או במקום אחר תבין בדיוק מה זה, ועל רגל אחת אפשר להגיד שזהו מבנה שמורכב משכבות דקיקות של פריט (ברזל נקי) וצמנטיט, שהוא קרביד (תרכובת כימית של ברזל ופחמן).
B- באיניט, מבנה נוסף, אשר מכיל פריט וצמנטיט אך לא במבנה למלרי (שכבתי). ממליץ לקרוא את הערך המצוין בויקיפדיה באנגלית בנושא.
K- צמנטיט, או קרביד הברזל. פאזה או הרכב כימי של 3 אטומי ברזל ואטום פחמן. חומר קשה ופריך שנוצר בעת נוכחות פחמן בתוך ברזל. הצמנטיט מעורב במבנים השכיחים פרליט ובאיניט באופן אינטגרלי, אבל כאשר ריכוז הפחמן גבוה, מעל 0.8%, הוא מצטבר או מתבדל גם בנפרד מהמבנים הנ"ל בגרעינים משלו.

המטרה במהלך החיסום היא להימנע מה"ברכיים" האלו (שמשמעותן היא תחילת היווצרות פרליט/באיניט וצמנטיט), ולרדת ישירות לקו האופקי המציין מרטנזיט.
גם W1 צריך לחמם לטמפ' האוסטניזציה (דימה- חבל שאין את קו האוסטניזציה בדיאגרמות שהבאת), ורק אז לקרר, אחרת לא יהיה אוסטניט שיוכל להפוך למרטנזיט. עכשיו אתה בטח מבין למה צריך לקרר בהרבה מים קרים, כדי לרדת מתחת לברך בפחות משניה, ולמה בחיסום כזה פנים החומר לא יהיה מחוסם-מרטנזיטי, אלא פרליטי.
קרביד לא יהפוך למרטנזיט, אפילו אם תוריד אותו לאפס המוחלט.
מה שיכול להפוך למרטנזיט בטיפול קריוגני הוא אוסטניט שיורי, אבל זה כבר בשיעור הבא.

יוזמה ברוכה!

גם אני מתקשה למצוא את עצמי חותך לסופ"ש- עם שני ילדים ושתי עבודות (מהנדס וקבלן בניין...) אני לא ממש זמין בחצי שנה הקרובה.

הרבה הצלחה

רעי

עין חרודי חביב,

לפני שאתה מתחיל לפרק גרוטאות היסטוריות, בדוק שהן אינן יקרות לליבו של אף אחד...
חוץ מזה- ייתכן שאיכות הפלדות הישנות (בעיקר מהיבט האחידות) לא תהיה מדהימה. לגבי האתגר- נשמע מרתק.
יש בעין חרוד לפחות מפעל מתכת אחד- קפוץ והתייעץ שם עם המומחים, אני בטוח שלפחות מטלורג אחד ראוי לשמו מתייצב שם כל יום לעבודה.

הרבה הצלחה
רעי (גבוני במוצאי)

אני שמח שאתה נהנה.

אם יש מפעלי פלסטיק בקרבת מקום, שווה לשאול על אוקטבינים (ארגזים מתומנים שמכילים בערך טון חומר גלם פלסטי). הקרטון שם הוא בן 5-6 שכבות ועובי של 15-20 מ"מ. כשהארגז ריק אפשר לקפל אותו, ולקשור על גג הרכב. תקבל לוח כפול במידות של 1.2X1.7 מ', שתוכל להטיל עליו שבועות ארוכים.

אם אתה מהסביבה שלי (חדרה עד עתלית) או מועניין להגיע לאזור, אתה מוזמן ליצור קשר ולקבל אחד חינם.

בילדותי השתעשעתי עם 2 מקלות כאלו שהביא בן-דוד מאפריקה.
הסכינים היו די ארוכות- 35 או 40 ס"מ להב, אבל הפלדה די זבלית ולא מושחזות. המקלות היו מצופים בעור- עבודה ממש יפה.

מחזק את דבריו של סער- קרטון עבה!

רעי

היי לי-

ליד המגרש בו אני בונה את ביתי בצמוד לקיבוץ משמרות שוכבים כמה ברושים על שורשיהם.
לו היה לי משור הייתי חותך בעצמי.
אתה מוזמן לבדוק את הסחורה.

ולגבי עצים לידיות- מקור זמין יחסית הוא חנויות העצים היותר "מקצועיות"- פה ליד פרדס חנה יש את עץ ועצה, שמחזיקים קורות קטנות מכל מיני עצים שונים במידות רלוונטיות- קורות 2X4 ס"מ מאגוז, אלון, איפאה, ועוד. לפעמים יש להם שאריות קרשים או דוגמאות עץ שיוכלו למכור בזול, ואני מדבר על עשרות בודדות של שקלים לחומר שיספיק לכמה וכמה סכינים, כולל נסיונות וטעויות...
עצים רכים- הסתבר לי שבתרבות הסכינים היפנית דווקא יש שימוש לעצים רכים (לבנה למשל)- עצים רכים לא מקבלים אולי את הליטוש כמו עצים קשים, אבל נותנים תחושה נעימה ביד ומפחיתים משקל. מכינים ידיות פשוטות לסכינים שהם בעיקר כלי עבודה, עובדים עם ידית קלה ונוחה עד שהיא מסיימת את חייה, ואז פשוט מעיפים אותה ומתקינים חדשה. להב אחד יכול לחיות הרבה שנים, והידיות מתחלפות. עוד יתרון ל- hidden tang עם עוקץ מחודד.

פלטה כזו שוקלת פחות מ- 5 ק"ג.

שני דברים:
א. עומר- אני מעריך ומוקיר את מוצרי לנסקי, אבל אין סיכוי שאתה גם מוכר ערכה שלהם ב- 60 ש"ח, וגם מרוויח על זה כסף (ואני בעד שתרוויח). השיטה שהבאתי היא שיטה "לעניים". הגרסה היותר מתקדמת שלה בה השתמשתי יותר פעמים היא עם פצירות יהלום, ואז גם אפשר להשחיז את השינון המשתנה של ספיידרקו. יש סטים של פצירות יהלום ב- dealextreme בכמה דולרים- לפחות היו לפני כמה חודשים, ואני לא יודע אם יש היום. אגב- הצעתי מלפני מספר חודשים לבחון את המוצר של לנסקי ולהעלות סרט+כתבה בנושא עדיין בתוקף.
ב. הבחור שמשחיז שם ברחוב- על הצד השמאלי יש לו אופן יהולם או CBN על אלומיניום- משהו מרוכב שעולה בטח פי 3 מאבן רגילה, אבל עושה אחלה עבודה על סכינים (היה אחד כזה בחברה הקודמת בה עבדתי, אופן מדהים). על הצד הימני של המנוע יש לו גלגל בד עם משחת ליטוש. בשיטה שהוא משחיז הלהב חד, אבל הוא לא יוצר פינות חדות בשינון, אלא מעגל אותן. הדרך שאני מכיר לחדד את הפינות היא לדרס אופן לרדיוס המתאים, ולהשחיז שן-שן, או אם מדרסים 3-4 שיניים על האופן, להשחיז בכפולות. מגניב לראות את האיש עובד!

סכין משוננת- תלוי איזה שינון
יש את השינון הצפוף של מה שקוראים "השחזת לייזר"- עוד לא השחזתי אף פעם כלי כזה, כי לא נתקלתי במשהו ראוי להשחזה (לרוב סכיני מטבח זולות מאוד).
יש את השינון הגלי הנפוץ בסכיני לחם- השחזתי גם השחזתי, והנה המתכון:
1. בחנויות התחביב מוכרים מוטות עגולים מעץ בקטרים שונים. לוקחים את הסכין ובודקים איזה קוטר יושב טוב על עיגול השן בזווית ההשחזה- זה בד"כ משהו כמו 10 מ"מ, אבל שווה לבדוק. קונים חתיכה מהמוט- 20-30 ס"מ מספיקים מהחלט.
2. לוקחים נייר מים (נייר לטש שחור/אפור שכתוב עליו שהוא עמיד במים), נניח 220 או גבוה יותר, חותכים רצועה צרה, ומדביקים על המוט העגול. אפשר סתם ללפף בלי להדביק, אבל אחרי כמה חתכים לא נעימים ובלאי מואץ של הנייר הפסקתי להמליץ על השיטה הזו.
3. נכנסים ומשחיזים שן-שן. כמובן שהחלק הפנימי יהיה חד די מהר. הכוונה היא לשחוק את השקעים כך שהפינות ביניהם תהיינה חדות. בשלב זה יש גרד בצד ה"חלק" של ההשחזה.
4. מורידים את הגרד ע"י מעבר עם נייר לטש/אבן השחזה עדינה בצורה שטוחה על הצד החלק, ומסיימים בהורדת גרד עם שטול- בעדינות רבה, אפשר שן-שן.

לשמחתי מצאתי שטול מעניין באיקאה ביום שישי- שטול קרמי לבן בקוטר 12 מ"מ עם ידית פלסטיק מוזרקת. אחלה מוצר במחיר שווה לכל נפש- 49 ש"ח.

עטלף- לא סיפרת שקרים.
פלדה עם מעל 0.8% פחמן, מה שנקרא היפר-אוטקטואידית, מכילה במצב המורפה פרליט וצמנטיט- קרביד הברזל. בחיסום העניין קצת משתנה, אבל עם ההרפיה בהחלט מגדלים שם קרבידים.

ממש לא- W1 היא פלדת כלים דלת-מסג, והיא כמעט פלדת פחמן "רגילה" בהרכבה.
לי- נראה לי שבתור הכי רציני מהחבורה, אתה יכול להרשות לעצמך לרכוש פלטה של D2 מסקופ, ולמכור ברוכלות- משנה לשאר החבר'ה, במחיר הקרן, או במחיר הקרן+הוצאות.
למיטב ידיעתי יש להם מדי פעם פלטות או חלקי פלטות במידת העובי המתאימה (הם מצהירים על 8 מ"מ באתר, ובירור שערכתי בזמנו העלה שהם מביאים גם דק יותר).
הרבה הצלחה

עכשיו כשאני חושב שוב על הבעיה- נראה לי שצורת אולו יכולה להיות רלוונטית ומעניינת.
משהו בסגנון הזה:
http://www.ragweedforge.com/ulu.jpg

יש הסבר אפשרי:
הסמרטוט שלך "נושם" יותר באזור אחד מאשר באזור אחר.
כך תהליך החימצון שונה בן האזורים, עובי התחמוצת שונה והגוון בהתאם.
מנסיוני עם סמרטוטים חמוצים- תן לזה כמה שעות טובות לקבלת גוון אפור-עמום עמוק.

חומר מצוין לפטישים וגרזנים.
בקורס נפחות אצל חופי הכנו איזמלים מ- 1045, עם חיסום והרפיה במהלך אחד.

יש הסברים טובים באתר של דיטר שמיט (קישור ששמתי לפני כמה שבועות).
ולעניין המבחר שהצגת:
רק האבן האחרונה הייתה נכנסת אלי הביתה, ולמעשה יש לי אחת כזו, אם כי לא מודבקת למשטח פלסטיק.
אם אתה רוצה סט נורמלי, הייתי הולך על שתי אבני קומבינציה-
1. גסה- יהלום 325/600 של DMT . נמכרת בארץ ב- 220 שקל.
2. עדינה- יפנית 1000/6000 של קינג/סאן טייגר, נמכרת בארץ בערך באותו הסכום.
אבנים מחזיקות הרבה שנים, אין מה להתקמצן.
לגבי ארקנסו- אני לא מת על האופי שלהן מהמעט שניסיתי.
היפניות (אם הן טובות) אוכלות מהר ולעניין.
אם תרצה להרגיש יפניות- תן צלצול ואתן לך סיבוב (אם אין לך בדיוק באותו היום איזו פעילות בתנועה...)

ולמה לא בטבע הישראלי?

אני מסכים עם פסל בשני עניינים- שאם זה לא מוביל לאנשהו זה בזבוז זמן, ושהדיון התיאורטי משעמם עד דמעות.

מעשית- היום אני קצת יותר שולחני משהייתי בנעורי, אבל בין גיל 13 ל- 25 (עת השתחררתי משירותי הצבאי) טיילתי המון, כאשר חלק מהטיולים היו ללא תמיכה לוגיסטית ונמשכו מספר ימים בתנאים שאחרים יכנו "הישרדות". גם במסגרת השירות הצבאי נאלצתי להשקיע מחשבה ולבחון את העניין באופן מעשי- בעת ההכנות וההשתתפות בסדרת מילוט בקורס טיס.
אני יכול לפרט כמה סעיפים להתייחסות, אבל ללא שורה תחתונה:
1. הסכין הכי טובה היא זו שיש לך. זה אומר שכלים גדולים או כבדים לרוב מושמטים מרשימת הציוד בשלב מוקדם ולא מגיעים כלל לשטח, ופריטים קטנים שתלויים בכל מיני פינות הולכים לפעמים לאיבוד ואינם עמך ברגעים שצריך אותם. כמובן שסוגיית המחיר נכנסת פה, והייתי אומר שבאופן גס כל פריט ששוויו/מחירו מעל 150 שקל לסכין או 300 שקל למולטיטול איננו שחקן מבחינתי. בתרגיל המילוט סחבתי משום מה כידון של קלאצ' גם כדי לחפור איתו, גם כדי לחתוך תיילים וגח כדי לדפוק עם הניצב על מה-שזה-לא-יהיה, ובסוף השתמשתי רק בפינצטה שהייתה לי באולר השוויצרי כדי להוציא קוצים מכפות הידיים. הכידון היה סתם משקולת.
2. הצירוף הוא הקובע- כלי שאתה מכיר היטב על יתרונותיו וחסרונותיו ישמש אותך יותר טוב מכלי טוב יותר "על הנייר" שטרם עבדת איתו. לפני שמחליטים לצאת עם כלי לשטח ל"הישרדות" שווה להשתמש בו בבית ובחצר- להכנת אוכל, לגילוף, לשימוש יומיומי. כשהחלטתי להחליף לטיול או שניים את האולר השוויצרי בלדרמן סופרטול שקיבלתי בצבא, קיללתי כל רגע שהייתי צריך להשתמש בו, בעיקר את הרגע שבו יצאו לי שלפוחיות בידיים אחרי ניסור קצר של ענף אלון, פעולה שלא דרשה שום תמרונים ושום שלפוחיות בשוויצרי ה"נחות".
3. הנסיון והמיומנות חשובים בהרבה מהכלי. ככל שתצא יותר לשטח תכיר ותלמד פתרונות לבעיות שונות. את רוב הבעיות ניתן לפתור ללא סכין, וגם לחלק מבעיות הסכין הקלאסיות יש פתרונות ללא סכין (אני ממליץ על סדנא עצמית לשיבוב צור, שתוכיח לך כמה פשוט לייצר להב חד-פעמי חד להפליא בשטח). אני חולק על עומר בעניין הסכין ככלי מס' 1- אני הייתי מעדיף כמה מטרים של בד, או לפחות חתיכת חבל טובה. ככל שתצבור נסיון רב יותר בשטח תתעסק פחות ב"הכי טוב", ותוכל להתמקד במה שחשוב באמת- הנאה מהנוף, מהאוויר הצח, ומחווית הקרבה לטבע.

בוקר טוב,

לסכיני מורה נרתיק פלסטיק עם לולאה מסתובבת. הנרתיק עשוי בהזרקה, ולהערכתי לא טרחו להכין עוד תבנית רק כדי להזריק נרתיקים שמאליים.
אם תסובב אותה למטה, ותשחיל את החגורה כך שהסכין תהיה בין החגורה לגוף, תראה שאתה יכול להשתמש בנרתיק הרגיל כשמאלי.
ואם אתה חושב שאני ממציא- אני שמאלי ותהיתי לגבי אותו עניין בדיוק לפני כמה חודשים. ניסיתי במהלך שירות מילואים ועבד מצוין.
יתרון משמעותי של השיטה- הסכין אחוז היטב ולא מתנדנד או מתנפנף. אפשר גם להטות את הנרתיק כך שהסכין באלכסון אחורה ולא מפריעה להתיישב.
חסרון- הסכין יושבת גבוה, ולא תמיד נוחה לשליפה.
פתרון נוסף שבחנתי וויתרתי עליו- להסיר את הלולאה המסתובבת, ולתפור "אוזן" לחגורה עם טבעת מעור. את מידת הטבעת להתאים לקוטר הנרתיק, או ליתר דיוק להתעבות הקוטר במעבר בין שלב הלהב לידית בנרתיק. לולאה כזו מאפשרת מעבר נוח בין שימוש ימני לשמאלי, וגם הוצאה של הסכין עם הנרתיק מהחגורה בעת הצורך בלי הרבה בלגאן. כל מה שאתה צריך זו חתיכת עור בגודל 10X10 ס"מ, סכין קטנה לחיתוך העור, ומשהו כדי לתפור את זה. בטוח שתוכל לקבל עזרה בשפע.
בהצלחה

רעי
נ.ב. סוף מעשה במחשבה תחילה- המודלים הקלאסיים של מורה (עם ידיות העץ) הם סימטריים, והנרתיקים שלהם מתאימים לפיכך גם לשמאליים.

ניחוש שלי- אין מצב.