עומר, קובי גייסלר מחיפה היה לפני קצת יותר מעשרים שנה יבואן הסכינים הגדול בארץ. הוא דאג לקו שנושא את שמו, מתוצרת יפן (פיורי או מיטסובישי).

אפשר לחפש גם פה, אולי האתר לכלים משובחים בה' הידיעה.
http://www.mehr-als-werkzeug.de/courseDetail.htm

דעתי האישית: סכין פרפר לא נועדה לעבודה.

sharp wrote:

rgrifat wrote:בשוק הפשפשים תמצא פצירות ושופינים איכותיים בזול. קניתי כאלה שלא ראו שימוש כלל במחיר 10-20 ש"ח.
לדעתי לעבוד על שופין בשופין זה סוג של קניבליזם

בדיוק

לא בדיוק: שווקי הפשפשים מלאים כלי עבודה סינים חדשים מאיכות מפוקפקת. כדאי לבדוק את הכלי לפניה הקנייה, כל תוצרת מערבית ראויה - רוב הפצירות הטובות מתוצרת אנגליה ושוודיה.

בכל חנות גדולה לכלי עבודה, לא רק פני שטח גסים אלא גם להב רחב וארוך = יותר הורדת חומר בכל תנועה.
וזה פצירה לא שופין, שנועד לעבודות עץ/חומרים רכים.

אני מסיר כובע ענק.
זו קפיצת מדרגה עצומה, המון נסיון שנצבר בפרק זמן קצר.

סקירה חביבה.
לפי שמועה במפגש העמותה הקרוב (12.6) תוצע למכירה מורה מדגם זהה עם נדן עור מעולה.
לגבי הסמאצ'ט - כלי מדהים שתוכנן ללחימה בלבד, עבור לוחמי ה OSS וה SAS במלה"ע II. מי שהתנסה באימוני ACT ירגיש בבית עם סמאצ'ט ביד.
הסר דאגה מלבך - הפגיון מקורי. בסדרת הכלים ההיסטוריים של קולד סטיל אין הטבעה, בכלל. מכיוון שהתחילו מסורת שכזו עם החרבות מהסגנון היפני פשוט המשיכו כך עם כל הדגמים, גם האירופים. יש לי את הגרוסמסר ועשיתי לה "פימפינג" - הוספתי בחריתת לייזר את השמות cold steel ו grossmesser בפונט גותי משני צידי הלהב.

יש לי את הליידיבאג מהדגם הראשון (מפלדה פחות טובה יחסית) וזו פשוט "תחנת כח" זעירה.

אתה מדבר על סכין כגון זו?
http://www.littleshavers.com/ImageFile/murphy.jpg

נראה לי שכרגיל מחפשים פתרון מסובך לבעיה זניחה...

המכס הוא רשות מבצעת ולא מחוקקת, את ההגבלות או ההיתרים מורידים משרדי הממשלה השונים.
זה מידע מוגבל שלא מתפרסם באופן פומבי אלא כקובץ בפרסומי המדינה.
נסה כאן:
http://www.moital.gov.il/NR/exeres/9D86 ... 4D5E32.htm

מה שכתבתי תיאורטי בלבד לצורך הדיון, את העובדות אני יודע.
אגב, את הכל יש כאן, כולל גוף ידע ופלדות שזו הבעיה העיקרית. לפתח קווי ייצור תעשייתיים-המוניים במחיר נמוך לא רלוונטי להיום, איחרנו את הרכבת. הייצור במדינות העולם הישן קיים מכח האינרציה. לחילופין, אפשר כן להתחרות בדיוק בשוק הפרימיום, הבטן הרכה של העולם השלישי: מוצרי איכות יקרים במספרים קטנים.

יפה מאד! אני אוהב במיוחד את הריקאסו ה"טבעי". נדן העץ תוספת משמעותית.

אני הייתי רוצה לראות דווקא את הפן התעשייתי בא לידי ביטוי.
הזמנה אישית זה נהדר, אבל לא לכל אחד, ולו רק מהבחינה של גובה המחיר.
יש שוק שלם (למעשה - עיקר הצרכנים, והעיקר של העיקר זה סכיני מטבח) שנשען על תוצרת תעשייתית-המונית ברמה סבירה ובמחיר נמוך. ספק כזה אין לנו בארץ. היו פה ושם נסיונות שכשלו, שני יצרנים קטנים שמפיקים סכיני פרימיום זו לא בדיוק הדוגמה.
קיימים לא מעט מפעלים שעוסקים בתחום המתכת ברמה גבוהה, שיכלו להקים קו סכינים כתוצר צדדי. ברור שחוץ מייצור הלהב צריך להשקיע בקו ייצור הידיות והנדנים.
כדי להתחרות בסכין שעלותה לצרכן בייבוא אישי כ-200 ש"ח צריך למכור סכין כאן במחיר סופי של 150-100 ש"ח, וזה לצערי הרב, אין. אפשר לייבא סכין איכותית מסין באותו מחיר, אז אין כאן ממש צידוק כלכלי.

lerman wrote:סער, צודק, לא חשבתי על זה שגם עץ יכול לקבל פאטינה, תודה.

רוב החומרים האורגניים מגיבים עם הסביבה. ידיות עץ מקבלות עם השימוש לאורך השנים ברק שימוש ייחודי שאי אפשר לטעות בו.
אפילו חומרים סינטתיים מסויימים מקבלים פטינה במידה כלשהי.

פטינה זה שם כללי לשכבת חמצון/שינוי גוון שמתפתחת על פני שטח כלשהם, לא בהכרח על מתכת (גם עץ מפתח פטינה), לא בהכרח ירוקה.
שכבת האפוקסי חוצצת בין המתכת לבין הסביבה והיא אינרטית, לפיכך אי אפשר לייצר עליה פטינה, אין בכך גם כל צורך.

חברים יקרים,
להשמיץ קל, לפרגן כנראה קשה יותר.
מאחר שאני מעט יותר מעורב בנושא מכל הנוכחים אספר את מה שאפשר:
שלושת הדגמים הראשונים יוצרו כידוע בסין ולפי בעל החברה היתה כמות פסילות לא סבירה בעליל, של סכינים שהושמדו בגלל בעיות קשות בגימור או בטיפול התרמי. כנראה שהפיקוח הטכני לא היה מספיק צמוד.
לגבי מיתוג כ"סכין הצבא הישראלי" הכל נכתב ולא אוסיף, זולת העניין שהיה פה צעד שיווקי אגרסיבי.
הדגם החדש באמת תוכנן עם לוחמי דובדבן, לצרכים ספציפיים שלהם.
ללא קשר לנ"ל, ללוחם דובדבן יש סיכויים גבוהים מאד להגיע למצב של לחימת-מגע בתנאים של אוכלוסייה עויינת, בשל אופי הפעילות. להזכירכם, כשהיחידה הוקמה ניפקו להם סכין-מגף גייסלר באורך בינוני, שהוזמנה במיוחד עם להב מושחם וקצה טאנג אחורי בולט מהידית.
יש בסכין החדשה מאפיינים שעברו תכנון ואבולוציה ושאינם נראים לעין בתמונה (למשל מעבר מהולו-גריינד לפלאט-גריינד בדגם הסופי).
יפה שבשוק כ"כ רווי עדיין יש מקום לעיצוב דגמים חדשים וקצת פטריוטיות של תוצרת מקומית לא תזיק. אם היצרן יחליט למתג את העניין באופן מסחרי - שיהיה לו בהצלחה, זכותו.

עומר, אם קנית דוק-דוק קלאסי (מכוער...) עם ידית ברזל לחוץ בשמונים אירו הרי שעשקו אותך, ובגדול.
אני מקווה שמה שרכשת היה דגם משופר עם ידית עץ אקזוטי או קרן, אז המחיר מתאים.
תמונת מצב איביי: http://www.ebay.com/sch/i.html?_trksid= ... &_from=R40
אני קניתי דוק-דוק קלאסי גודל בינוני ב12 אירו בשוק בפריז, חדש באריזה מרוכל שהתמחה בסכינים, לא במציאה.

lerman wrote:מחזק את ההמלצה של סער ל DOUK DOUK ומוסיף המלצה חמה לcognet, אולר פשוט במבנה שלו אבל קצת יותר יוקרתי מהאופינל, פלדה פחמנית, ללא נעילה (friction), ידיות נפוצות מעץ וקרן בקר.
חבר טוב שלי קנה אחת וזאת סכין שכלכך קל להתאהב בה.

http://www.couteaux-berthier.com/montpe ... erPMcb.cfm

יפה, לא הכרתי, זו צורה של סכין מתקפלת מימי-הביניים.
במחירים מעט גבוהים יותר אני ממליץ לחפש את ז'אק מונג'ין, יצרן מאד מוכר שכמה פריטים שלו מסתובבים גם בארץ. סכינים מסורתיות עם נעילת גב/טבעת ("אוקפי") וידיות קרן. איכות וגימור סופר-דופר.

WILDSTEER יצרן סמי-קאסטום קטן עם מספר מצומצם של דגמים בעיצוב שנוי במחלוקת. מבנה חזק מאד, חומרים וגימור מצויינים, יש נציג בארץ (בחנתי אותם).
THIERS זו עיר ולא יצרן, מרכז ייצור סכינים מסורתי בצרפת, נותרו שם כמה יצרנים קטנים במחירים גבוהים. אם מעניין אותך דווקא משהו עממי חפש לך אולר DOUK DOUK שנועד לקולוניות הצרפתיות באפריקה.
קיים גם היצרן SABATIER שכיום מייצר בעיקר כלי מטבח.

Melkor wrote:יש לך BOKKEN סטנדרטי?

שאלה במקום. נדיר מאד שבאייקידו מתאמנים בחרב חדה, וטרם ראיתי ספארינג ממשי באייקידו.

ראשית יש לך במרכז (פחות או יותר) את זאביק גוטליב, נפח-אמן מוכשר ביותר שמלמד בצורה מסודרת
http://forge4u.com/

שנית, כתבת שאתה בשיקום ארוך טווח, ממליץ לך לבדוק את העניין מול הרופא שלך, מאחר שנפחות כרוכה במאמצים פיזיים משמעותיים לאורך שעות וייתכן שזה סותר את תכנית השיקום ואף יגרום לך לנזק.

spartanjon13 wrote:מבחינת בלאי בשטח - קיידקס עדיף לפי מה שאני יודע. יכול להיות שאני טועה.

אתה לא כ"כ טועה, אבל ניתן לתת לעור גימור בחומרים שיאריכו מאד את חייו. עור הוא חומר עמיד למדי בתנאי שימוש רגילים ויכול לשמש עשרות שנים, אם יקפידו למרוח אותו בחומר מונע התייבשות מפעם לפעם.

גיא סרוסי עונה לתגובות על הסרטונים ביוטיוב, אין בעיה. אפשר למצוא אותו גם באתר המסחרי שלו ובעמוד "גיא והר" בפייסבוק.
ישבתי איתו בהרצאה המרתקת מאד של מיקי גרוסמן, על מסע "אמאזוניה 5000", חציית דרום אמריקה לרוחבה ברגל דרך הג'ונגל של אגן האמאזונס, מסע שארך שנה בתנאים קיצוניים ביותר תוך סכנת מוות מתמדת. אחת מהתובנות של המסע היתה באמת העניין של משקל עודף וציוד מיותר, אבל גם את ערכו של ציוד איכותי שתמתאים למטרתו. מאצ'טה ארוכה היתה אחד מהכלים העסוקים ביותר (מתועד בוידאו), כולל בחפירה.

bramoshe@gmail.com wrote: מעניין למה הכלי לא חד? סתם רשלנות? סומכים על הקונה שישחיז?

מי יודע. לא לא כל כלי בעל חורפה מגיע חד מהיצרן/ספק.

לטובת מי שלא יודע מהו קסיפוס:


לא מכיר את הסיפור שהידיות התפרקו. אולי. זה פונקציה של איכות החיבור, לקסיפוס היה טאנג דק שלא ברור אם נמשך לאורך כל הידית ונסגר מבחוץ כמו בחרבות האירופיות של יה"ב. בתקופה המדוברת, המאה ה-5 BCE, הלהבים נעשו מברזל דל פחמן עם טיפול תרמי מוטל בספק, מה שמסביר את התוצאות הלא עקביות של התעקמות מול שבר.

נוספה סכין מתקפלת ענקית, הרברטס גרמנית ישנה במצב חדש, מעין סטילטו ללא גארד עם להב צר באורך 6 אינץ', משונן בחלקו. כדי להימנע מסופרלטיבים "התקפיים" אני קורא לה סכין אבטיחים, זוהי למעשה רפליקה של אל מאר קוויקסילבר. 200 ש"ח.
בקישור מופיעה האל מאר - יש לי בעיה טכנית להעלות צילומים כרגע.

הסכין העליונה לעבודה כללית, ראיתי כאלה גם בארץ.
התחתונה כלי יעודי לקרצוף פרסות כהכנה של פני השטח שלהן לפרזול, למעשה סוג של מקצוע, טיפוס מאד עתיק.

הגלוק נמכרה,
מצטער שלא עדכנתי.

תוצאה נאה ומעניינת.
מעשית, סידור השכבות לרוחב סותר את הרעיון המקורי-היסטורי-טכני של ריתוך השכבות, אבל מאחר שנבחרו פלדות דומות בתכונותיהן אני לא צופה בעיות בתפקוד הלהב. זו הדגמת יכולת יפה.

מבחינת הגדרות זה לא דמסקוס במלוא המובן. זה נקרא forge welding, patten welding, mechanical damascus; זהו תהליך שבו שולטים במודע ובמכוון בפעולת השיכוב כדי ליצור להב בעל חורפה קשה וגב או תווך גמיש. הפן הוויזואלי הוא תוצר לוואי שהפך כיום לעיקר.
הדמסקוס ה"אמיתי" הוא תהליך שונה, ראמי אולי אתה מכיר אותו מהספרות הערבית העממית בתור שאם או פלדה שאמית. בשפות אחרות ידוע כ wootz, bulat/fulad.

למה אתה חייב מושחר? זה בסה"כ צבע/ציפוי שיתקלף במוקדם או במאוחר עם השימוש.

זה כלי עבודה והסיכוי שיעוכב נמוך. בהצלחה.

פצירות שימשו חומר גלם משובח ללהבי סכינים, הסיבה היחידה שאני רואה כיום לשלול היא ההתעסקות עם טיפולים תרמיים.
מנסיון, החומר די קשה לעיבוד (בחישול) גם במצבו הרך.

דורון, יש לך אוסף מאד מעניין.

Melkor wrote:מזכיר לי קצת DAH בורמזית. נחכה נראה מה המומחים יגידו.

נכון. זו DHA במימדים של סכין/פגיון. פריט תיירותי ישן, עשוי להיות כבן 60-50 שנים. המתכת החיצונית כנראה נחושת מצופה כסף וגם השיבוץ בלהב זה כסף. כיום בעל ערך אספני מסוים, שווה כ-200 ש"ח.

Melkor wrote:מזכיר לי קצת DAH בורמזית. נחכה נראה מה המומחים יגידו.

נכון. זו DHA במימדים של סכין/פגיון. פריט תיירותי ישן, עשוי להיות כבן 60-50 שנים. המתכת החיצונית כנראה נחושת מצופה כסף וגם השיבוץ בלהב זה כסף. כיום בעל ערך אספני מסוים, שווה כ-200 ש"ח.

sprite2k wrote:

סער wrote:כמו שכתבתי זה לא חד משמעי. בניסוי פשוט שהשתתפתי בו יחד עם איל ויס ניסינו לחסם להב ארוך שנעשה מ 1095 (טבילה אנכית של הלהב עד הטאנג).
טבלנו בשמן ולא היתה הקשייה של המתכת, כלל.
חזרנו על החימום וטבלנו במים, התבצע חיסום - הלהב נסדק אבל זה עניין אחר.
לפי הטכנולוגיה של המתכת, עמ' 39, מומלץ לנסות קודם לטבול בשמן בגלל שהחום הסגולי של השמן נמוך משל מים והקירור בעזרתו פחות דרסטי, וכך גם סכנת ההיסדקות.

1095 חד משמעית מתחסמת בשמן. וזה גם מניסיון.
לדעתי לא הגעתם לטמפרטורה המתאימה בעת החיסום הראשון.

זה נכון, אבל עובדתית אותו להב נבדק לטמפרטורת א-מגנטיות, איל היה נפח מאד מיומן ומנוסה שיצר לא מעט להבים. הבעיה היתה כנראה בפלדה עצמה.

כמו שכתבתי זה לא חד משמעי. בניסוי פשוט שהשתתפתי בו יחד עם איל ויס ניסינו לחסם להב ארוך שנעשה מ 1095 (טבילה אנכית של הלהב עד הטאנג).
טבלנו בשמן ולא היתה הקשייה של המתכת, כלל.
חזרנו על החימום וטבלנו במים, התבצע חיסום - הלהב נסדק אבל זה עניין אחר.
לפי הטכנולוגיה של המתכת, עמ' 39, מומלץ לנסות קודם לטבול בשמן בגלל שהחום הסגולי של השמן נמוך משל מים והקירור בעזרתו פחות דרסטי, וכך גם סכנת ההיסדקות.

אני מציע לבדוק את החיסום לאחר טבילה בשמן מאחר שפלדות מסדרת 10XX מתחסמות לפי הספרות במים (זה לא חד-משמעי).

גם בימי הביניים יצרו גרזני מונובלוק בחישול - אבל גרזני קרב (אם תרצו "טקטיים" של התקופה). עניין של עלות מול תועלת.
גרזני המונובלוק המודניים כמו אסטווינג וRMJ מיוצרים בחישול מכאני לתבנית. (die forge).
פות"ש - המלצתי לך על אסטווינג חדש שנמצא כאן בארץ לרכישה מיידית במחיר יותר מסביר. כל הזמנה של כלי מקביל תעלה יותר.

אדזה (adze) = קרדום.

rgrifat wrote:עצה: אני מעדיף גרזן עם ידית נפרדת שיהיה אפשר להחליף במקרה ותישבר.

אלו שתי אסכולות שונות. בגרזן מונובלוק בשימוש רגיל אין מה שיישבר. הגריפ עצמו מתבלה ואפשר להחליף אותו.

spartanjon13 wrote:היי, תודה על המשוב המהיר.

ואם למישהו יש בארץ למכירה - איך אני יוצר איתו קשר?

פנה ל"סכינים של שגיא ביאליק" בפייסבוק. יש לו אסטווינג אחד או שניים, חדשים.
כאן באתר תוכל להשיג גרזני קונדור, קרשאו לדעתי כבר לא משווקים את הגרזן, יש רק מיד שנייה, באקראי.

לחובבי הגלוק ובכלל, סכין שדאות צבאית (תקנית בצבא אוסטריה) תוצרת גלוק (הרבה לפני שחשבו על אקדחים ייצרו סכינים ואתי חפירה), דגם 81 עם גב מסור. למי שלא מכיר - ידית ונדן פולימריים מהחומר המוכר, הסכין ננעלת היטב בנדן ללא סכנת נפילה, ניתן להתקין אותה על ציוד טקטי במגוון זוויות ומקומות, קלה וקומפקטית. הסכין במצב חדש כולל הגריז המקורי. ₪250
תמונה להמחשה



סכין לחימה מודרנית Sog Recondo, דגם קצר ימים מפלדה מטורפת BG42 בקשיות מאד גבוהה (הפסיקו לייצר בגלל עלויות גבוהות מדי). מצב חדש עם קצת סימני שפשוף מהנדן - כולן כאלה. הסכין שמוצעת היא מתת-הדגם הראשון, בקשיות הגבוהה ביותר, שינון רדוד ולהב בגימור סטן. המחיר נמוך יותר ממה שתעלה סכין כזו ברשת לפני ייבוא, ₪600 .
התמונה להמחשה של תת-הדגם שבא אחריו (הבדל בגימור הלהב ובשינון)

במונובלוק, בהתחשב בתמורה מול שקל/דולר - אין מתחרה לאסטווינג (Estwing).
מסתובבים בארץ פה ושם גרזני מונובלוק קטנים של קרשאו, טובים מאד ויש גם העתקים רוסיים.

כידון ה"גרב" שלך (המונח המדויק הוא socket bayonet) תוצרת הרשטאל, בלגיה (מפעלי FN).

אתה יכול לחבר לייסט עץ לקיר באמצעות דיבלים וברגים, לתוכו תכניס ווים במרווחים שווים (תשאיר מקום לעתיד) ותתלה מהם את הביונטים בעזרת חוטי ניילון או חוט מקרמה בהיר, זאת בהנחה שיש לך פיסת קיר פנויה.

חיימון wrote:

סער wrote:למי שמחשל זה חיוני: קיימת משחה שמגיעה במיכל גדול להרגעת כוויות, במיוחד לעוסקים באש גלויה. לא זוכר את שם המשחה, אבל היא עושה פלאים, מנסיון כואב.

אם המשחה נגד כוויות היא צהובה וסמיכה כמו מרגרינה - זה רפורצין Nitrofurazone - מסריחה פחד, אבל באמת עושה פלאים לכוויות

היא לא היתה צהובה אלא לבנה. ביררתי, זה אכן סילברול שראמי ציין, צריך להשמר בקירור.

למי שמחשל זה חיוני: קיימת משחה שמגיעה במיכל גדול להרגעת כוויות, במיוחד לעוסקים באש גלויה. לא זוכר את שם המשחה, אבל היא עושה פלאים, מנסיון כואב.

אם הוא אומר אז אני מודה ועוזב. כבוד (לא ראיתי את הכל).

sprite2k wrote:יש לו פטיש חופי! חחחחח

לא בהכרח. קשה לראות, יותר סביר שזה פטיש נפחים שוודי (דומה לפטיש חופי).
יש לו הרבה סרטים מעניינים.

סכין מטבח (שאין ספק בה) פטורה מאישור ייבוא (בד"כ).

rgrifat wrote:

Pesel wrote:

rgrifat wrote:תודה רבה דימה.
אכן הכלי מרגיש איכותי, ללא חופש. מחזיק טוב את הביט וקודח בקלות ובמהירות מפתיעות.
ישלו אפילו ראצ'ט שניתן להפעיל בשני הכיוונים, כנראה לשימוש כמברגה או לקדיחה במקומות צרים.
מעניין שהיצרן חרט את המחיר על המוצר. כמה זה יוצא בשקלים? אני קניתי משוק הפשפשים בחיפה.
ראמי

רמי, הכלי הזה הוא לפחות בן 23, ברה"מ הפסיקה להתקיים ב 1991.
אז המחיר הרישמי של דולר היה 0.6רובל ובפועל בערך פי 10.
כל מפעל בברה"מ היה מחויב להטביע מחיר על המוצרים שיצר, המחיר ומכסות יצור נקבעו על ידי משרד התכנון, זה מה שנקרה כלכלה מתוכננת.

תודה דימה.
אז אם המחיר 4.40, נחלק ב- 0.6 ונכפיל בעשר ונקבל 73 דולר, כמעט 250 שקל לכלי חדש.
קניתי אותו אחרי 23 שנה ב- 90 שקל. עבדו עלי...
סתם.
אני שמח על הקניה. כלים ישנים הם איכותיים ומיוחדים. לא כמו הכלים החדפעמיים המציפים את השוק היום.
ראמי

המחיר הטבוע, בנוסף למה שדימה כתב, נועד למלחמה בשוק השחור במסגרת המדיניות הכלכלית הסובייטית המתוכננת של "כולם שווים". הוא לא רלוונטי כלל למחירי קנייה של היום מאחר שזו מדינה אחרת ומציאות אחרת. קניתי לא מעט כלים סוביטיים עם מחיר, וכשלמדתי על העניין, כדי לשבור את הקרח במיקוח עם המוכר (שבד"כ היה, כמה מפתיע, רוסי מבוגר), נהגתי לומר לו "אתה רוצה 50 ₪ אבל כתוב כאן 50 קופייקות (חצי רובל, מחיר מגוחך)"...

תתחדש. הבחירה דווקא בפרופיל להב זה מעט תמוהה בעיני אבל אם זה עובד לך טוב אין לי מה לומר.
פלדת H1 מהפכנית ותוכננה במיוחד לעמידות במי ים, תוך שמירה על תכונות של קשיות ועמידות בשחיקה. אין בה פחמן ובמקומו הוכנס חנקן כיסוד שמאפשר טיפול תרמי - אין לי מושג לגבי הפיזיקה של התהליך.
פלדה זו איפשרה לייצר בפעם הראשונה סכיני-ים וצלילה בעלות תכונות להב זהות לסכיני יבשה. לבנצ'מייד יש פלדה דומה וברשותי סכין צלילה מסיבית מתקפלת מתוצרתם. בזמנו כשספיידרקו הציעו אותן לראשונה, חבר פורום ותיק רכש אחת והכניס אותה לעבודה יומיומית בנשיאה ובבית, כולל חיתוך כל סוגי מזון ללא שטיפה וכו', מתוך מטרה לבדוק תכונות לאורך זמן ונמצא שהיא שמרה חוד היטב ללא נקודת חלודה אחת. יש גם חותרים בקייקי-ים בארץ שנושאים ספיידרקו מהסדרה כסכין חירום.

לגבי זה, sprite2k צודק (הוא יוצר בברזל ברמה יומיומית). גם רשום - לעץ. מתכת אל-ברזלית זה ייקח, איכשהו, וגם פלדה במידה מסויימת, אבל לאט מאד. 500W לא נחשב חזק בעיבוד פלדה. מבחינת מבנה זה פחות מתאים. אני משתמש בשלייף קטן (דומה לאחרון שהעלית) אבל למטרותי הוא מספיק (לא יוצר, מקסימום משחזר) - פה ושם לתיקון חורפה מושחתת או להוריד גרד.

Shrubbery wrote:מסכים לחלוטין שלא צריך לרוץ ולקנות שלייף,
עם זאת, אני בגישה של לקנות מוצר טוב, לאורך שנים ובעל יכולות; אילו לא נראים לי מספיק חזקים.

מוצר טוב - בהחלט. השלייפים הקטנים טובים מספיק לעיצוב ידיות ונדנים, וקצת לעבודת מתכת. אלא מאי, לרוץ לקנות שלייף מקצועי ב 5000 ₪ או יותר, לפני שעשית (זה לא אישי, רק צורת ביטוי) סכין אחת, נראה לי קצת מוגזם. תתנסה, תעשה שתיים-שלוש, תגיע לתוצאות משביעות רצון, תעבור חוות דעת של אחרים, תראה אם זה מה שנותן לך את הקיק. גם למי שיעשה, נניח, עשר סכינים בשנה זה מיותר לדעתי.