שלום. אם מישהו מעונין, נא צרו קשר:
052-3896237
מיכה
תודה

תודה רבה.
סתם סקינר, פשוט כי אף פעם לא עשיתי את הצורה הזו.
תמיד תלוי לידי דלי מים שבו אני מקרר את הלהב.
נרתיקים אני עדיין לא עושה... אבל בהחלט חושב גם על זה!
מה לעשות, אצלי הכל איטי. גם כי אין פנאי וגם כי אני יכול לחשוב על רעיון לסכין במשך חודשים ואפילו שנה, ואז זה יוצא פתאום. צריך מוזה, אני מניח.
יום יפה.

פצירת "גרובהה", שוויץ.
ידית מיקרטה תוצרת עצמית. פינים מאלקטרודת ריתוך. קדח צינור גז מנחושת.

תודה רבה.
המיקארטה כפי שאמרתי הייתה פעם לוח חשמל. פעם, בזמנו, היו עושים אותם ממיקארטה נייר חומה, כמו זו.
המעצור האחורי עשוי מיקארטה תוצרת בית (חולצת כותנה אדומה).
עכשיו שמתי לב שאין לי בעצם תמונה ברורה של המעצור. רק זאת, שבה רואים אותו קצת... :



ניתן לראות ששלדת הפליז לא הייתה נקייה ומעובדת היטב (זה מה יש...), ולכן ברווחים התיישב היטב הדבק ומילא אותם.

להב עשוי פצירה כמובן, שלדה עשויה פליז 3 מ"מ. לחיים עשויות מיקרטה לוח חשמל ישן, מעצור אחורי עשוי מיקרטה תוצרת בית, קדח למיתר עשוי צינור גז, מסמרות מתכת אלפקה (ניקל כסף).
שכחתי לקחת מידות, אז איתכם הסליחה (הסכין כבר אצל הלקוח).
תודה שהסתכלתם, ביקורות יתקבלו בברכה (תמיד עדיפות אגב לביקורות חיוביות...).

לא ייצרתי אלא קניתי, אבל אני מבקש לשתף אתכם.

לשווייצרים יש את האולר שלהם, לאמריקאיים יש את ה- sodbuster.
הרבה אמריקאים מתגאים בוותק של הסודבאסטר שלהם, שנישלף מכיס הג'ינס ביראת כבוד, לרוב ירושה מהאב או אפילו מהסב.
מתנה נפוצה לרגל בגרות הבן במשפחה היא סודבאסטר כמובן, וסכין שכזו משנות ה- 60 ואף ה- 70 נמכרת בהרבה מאד כסף, יחסית (ראו איביי). מציאות ישנות יותר כבר זוכות לקרבות ממש במכירות הפומביות ונמכרות בסכומי עתק.
אני מבקש להציג כאן את הסודבאסטר שלי - רכשתי את הסכין ממוכר נחמד ב- איביי במשהו כמו 22$. הסודבאסטר הוא קלאסיקה, הצורה שלו היא קלאסית ומייצגת היסטוריה קלאסית. הסכין מכונה סודבאסטר ע"ש אותם מתיישבים ואנשי אדמה קשיי יום של סוף המאה ה- 19 בארה"ב ושורשיו בארה"ב נעוצים אי שם עם המתיישבים של המערב האמריקאי החדש. אנשים אלו היו מהגרים אירופאיים שבאו לחפש עולם חדש ובית חדש, והתצורה או הגירסה של הסודבאסטר האמריקאי הובאה בעצם על ידם מאירופה, וחוקרים מצביעים על שורשים הולנדים/גרמנים. הם היו זקוקים לסכין עבודה פשוט, אמין וחד מצד אחד, ומצד שני זול, כזה שכל חוואי/צייד עורות/בוקר/מחפש זהב או השד יודע מה יוכל לרכוש מבלי למשכן את הסוס שלו...
מחקרים חלוקים לגבי מקור התצורה של הסכין, וחלקם טוענים שהצורה הנ"ל הובאה לאירופה ע"י הרומאים שהעתיקו אותה מהעמים השֵמיים במזרח התיכון, שם פיתחו הרומאים את תחביב הכיבוש שלהם. הרומאים פיתחו את הסכין לכדי סכין מתקפלת, מה שידוע בשם "סכין חיכוך" – friction folder, בה הלהב מקופל אל הידית ומוחזק שם בכוח החיכוך בלבד של הציר שלו.
המילה "סודבאסטר" היא - בתירגום ישיר – האדמה שמחוברת אל אניצי הדשא/עשב מלמטה, היכן שהשורשים, אבל הכוונה בארה"ב היא משהו בסגנון "מכסחי הערבה" שכן כך כונו אותם מתיישבים אמיצים וקשוחים.
כיום יש הרבה מאד יצרנים שמייצרים את הצורה של הסודבטסטר, חלקם מוכרים את הגירסה שלהם במאות דולרים, וחלקם כאמרו בכ- 20 דולר. חלקם יושבים בכלל באנגליה או גרמניה. למרבה הפליאה, קראתי לא מעט סיפורי אימה על הגרסאות הגרמניות ורמת הגימור הנמוכה שלהן, דבר שאני כמובן לא יכול לאושש מעבר למה שקראתי.
הסכין שלי יוצרה ע"י Case שהוא יצרן אמריקאי מאד וותיק. אני רכשתי את גרסת ה- Junior, מה שמכונה – JR שהיא גירסה קטנה יותר מהרגיל ואני כמעט לא מרגיש אותה בכיס המכנסיים. היא מסופקת ברמת השחזה גבוהה וניתן ממש לגלח איתה את שיער היד. הלהב עשוי אל חלד, השלדה עשויה פליז והלחיים עשויות בקליט כחול. המסמרות עשויות פליז. הסכין מסופק כשהוא משומן מעט, עטוי נייר שעווה וארוז בתוך אריזת קרטון. מצורפת בו האחריות והוראות תחזוקה והשחזה. אורכה במצב מקופל כ- 9 ס"מ ובמצב פתוח כ- 16 ס"מ, מתוכם כ- 6.5 ס"מ להב. הגיע בדואר ללא שום בעיות או עיכובים מצד המכס.
הגימור הוא טוב ויפה, אף על פי שיש פרטים קטנים שניתן לשפר, אבל אז זו לא תהיה סכין זולה כל כך, כן? על אף המשקל הנמוך, ההרגשה ביד היא של משהו מאסיבי ומשובח. הלהב ניפתח עם התנגדות מכובדת לקפיץ, וסגירתו מלווה ב- "קלאנק" מרשים. ניתן להשיג את הסכין במגוון צבעים ובשני סוגי פלדות ללהב: כאמור בפלדת אל חלד, ופלדת פחמן ולהזכירכם, יש את הדגם הרגיל, ה"גדול".
לסיכום: מי שלא זקוק ליותר מלהב שחותך, מי שלא צריך מברג מחובר לסכין שלו, שלא צריך חולץ פקקי שעם או מכשיר להכנת קפה, מי שצריך סוס עבודה שיעמוד במבחן הזמן, אני ממליץ.
אני חושב שבשביל לראות את כל גודל התמונה, יש ללחוץ עליה:

ועוד אחת שיוצרה ללא חיסום, (רק הרפייה):

http://s238.photobucket.com/user/michas ... ome%20made

בוקר טוב ניק,
אני מצליח להגיע לחוד טוב אבל הוא לא מחזיק.
הסכין היא ארקוס סטנדרטית כמוה יש בכל חנות.
הם שינו משהו בפלדה?

הפלדה היא מוליבדניום - וואנאדיום.
כל חיי השחזתי בעצמי את הלהבים שלי, מחרמש גדול ידני לקצירת תלתן לפרות שלנו בילדותי ברפת המשפחתית, ועד לכל הסכינים והאולרים שהיו ויש לי עדיין: פלדות פחמן, אל חלד וכו'. אני יודע דבר או שניים בהשחזות.
רק את הסכין הנ"ל אני לא מצליח.
ניסיתי כבר שני סוגי אבנים, שופינים וניירות, והעניין הוא שאני מצליח להשחיז אבל הפלדה לא "מחזיקה" את החוד. מבדיקה מדוקדקת עם זכוכית מגדלת אני רואה שיש (כמובן) זווית יפה לאחר ההשחזה, אבל זה פשוט לא זה.
מה אני עושה לא נכון?
זכורה לי אגב ארקוס ישנה שהייתה לי פעם ושלא התנהגה כך, אבל אני לא זוכר איזה סוג פלדה היה רשום עליה.
תודה.

שלום.
לאחרונה אני רואה התענינות מחודשת בתחום, וראיתי כאן שחבר'ה מעלים תמונות של מכונות החל מכאלה שהן לא - יעודיות (מטאבו שולחנית וכו') ועד ליצירות מופת כמו זו שבנה sprite2k.
חשבתי שיהיה נכון ומתאים לתת קישור לשרשור שהעליתי כאן מזמן בנושא זה, לגבי המכונה שאני בניתי בעצמי, בתנאים ביתיים. הדבר הכי חשוב-יקר-עיקרי בה הוא הנגישות למנוע טוב, חזק. כל השאר זה די שטויות, ולדעתי המכונה הזו היא דוגמא ליצור זול (שכל אחד יכול לבצע לבד או עם עזרה) ולמנגנון פשוט ואמין.
אז הינה הקישור, בתיקווה שיעזור כאן למישהו:
http://stage.knife.co.il/phpbb3/viewtopic.php?f=6&t=2956

תיבנה מכונה בעצמך, לבד:
http://stage.knife.co.il/phpbb3/viewtopic ... %94#p20205

rgrifat wrote:כל הכבוד. החספוס של הפצירה עושה טוב לחיכוך (friction folder)
איך היא בהחזקת חוד?
ראמי

תודה.
החיספוס של השופין לא בא במגע עם הידית; על הציר, בין הידית ללהב (שופין) יושבות דיסקיות נירוסטה בעובי של נייר.
הקושי הגדול היה להביא לרמת חיכוך נכונה בין הלהב לידית, היות ומדובר במיסמור ולא הברגת אום (שניתן לשלוט עימו יותר טוב).
כל הפינים שאתה רואה כאן הם מיסמור של מתכת "אלפקה".
הסכין ניתנה לבת שלי כסכין צופים, ולכן לא הושחזה לרמה גבוהה, אלא רק מספיקה לחיתוך חבל, עזרה בהכנת העוף במדורה וקצת דאווין...
אבל הלהב בהחלט עבר טיפול טרמי.

yontam wrote:נראה טוב מאוד.
אהבתי את הבחירה באדום, הוא מיוחד ושונה ממה שרואים בדרך כלל על סכינים
זה G10?

תודה.
אכן G-10.

למי ששאל כאן (או במתקפלת שגם העליתי) לגבי ה- גריינד, כך זה נעשה:
http://stage.knife.co.il/phpbb3/viewtopic ... %AA#p20209

אני מעלה כאן שוב את השרשור כי הוא תוקן, וגם הוספתי תמונות,
http://s238.photobucket.com/user/michas ... ome%20made

תודה.
הסכין הייתה פעם פצירת מתכת של "14.
חימום מבוקר לרמה מסוימת (וזה התהליך המסובך) מביא את הפלדה לסביבות ה- 58-59 רוקוול, אז ניתן להתחיל לעבוד. אח"כ אין צורך בשום פעולה, לא חיסום ולא הרפייה; אני כבר נמצא שם.
אמנם נייר הלטש נישחק קצת מהר מהרגיל אבל לא נורא. יש לדאוג תמיד לקירור הלהב ולשם כך יש לידי תמיד דלי מים.
קידוח ע"י מקדח קרביד. ידית עשויה מיקארטה של שק יוּטה ישן. פינים ממתכת "אלפקה". קדח מצינור גז עשוי נחושת.
סה"כ סכין כבדה. עכשיו יגיע תור הנרתיק.
עקב שינויים שעשיתי ב- פוטובאקט, הרי כתובת חדשה לתמונות:

http://s238.photobucket.com/user/michas ... ome%20made

jhhotur wrote:אשמח שתפרט לי
תודה רבה

קדיחת חורים דרך 3 החלקים (2 חלקי הידית והסכין עצמו). פינים בקוטר הקדחים הללו, שאין צורך למסמר ולדפוק עליהם אלא פשוט משהו קשיח, זה יכול להיות מסמר פלדה פשוט שקטמו את ראשו, מוט פליז, מוט נירוסטה וכו'. ניקוי טוב של כל החלקים הבאים במגע עם הדבק בעזרת טינר, אלכוהול או כל מסיס אחר ושימוש בדבק 2 חלקים (אפוקסי וכו') בעל ייבוש איטי. כעת יש למרוח את הדבק על המתכת של הסכין, להחדיר הפינים ואז מכל צד לחבר את חלקי הידית, גם הם מרוחים בדבק. על הפינים לבלוט קמעה מכל צד לאחר ההצמדה. כעת לאחר שהצמדנו הידיות למתכת, יש לקלוב את הכל ולבצע לחץ למשך יום יומיים. לאחר מכן שחרור, חיתוך עודף הפינים בצמוד לידיות וליטוש וגימור לרמה הרצוייה.

סימרור הוא חיבור של חלק אחד לשני ע"י מסמרת. עליך לקדוח חור דרך 2 החלקים (3, אם מדובר בידית של סכין). לאחר מכן יש להשקיע או לבצע גומה ע"י כלי שניקרא שקען, בתוך החלק החיצוני/עליון של החור. לתוך השקע הזה אתה ממסמר את הפין עד שהוא "ממלא" את השקע/קונוס. לאחר מכן, בליטוש, אתה מיישר מלמעלה את ה"פטריה" הזאת עד להורדת העודפים ולרמת הגימור הרצויה. חשוב להבין: את קצה הפין שאמור להפוך לראש הפטריה ושעליו תדפוק - כדאי ללטש מעט מסביב, אבל לא להגיע ממש לצורה של שפיץ. כמו כן להלהיט אותו עד אדום בהיר ולקרר בטמפרטורת החדר. תעבוד עם פטיש רגיל, לא ראש מעוגל שעלול להחליק מראש המסמרת ולפגום את הידית. מכות בעיגול, תנסה לעקוב אחרי החתך העגול של ראש המסמרת בהיקף ודפוק בזוית של כ- 45%. פעם בכמה מכות תדפוק גם ישירות מלמעלה. כמו כן תיתרגל לתת הרבה מכות קלות ולא מספר מועט של מכות חזקות. כלומר עדיף 10,000 מכות קלות מאשר 50 חזקות. מה שאתה בעצם רוצה לעשות הוא "למלא" את השקע שיצרת בחומר הידית עם המסמרת שלך.
עוד נקודה: המסמור הוא שיטה ישנה הדורשת סבלנות וכמובן אימון. אני מציע לך בחום לנסות קודם על חתיכת עץ ולהתאמן בנושא. כמו כן כאשר אתה ממסמר את הידיות, צפה להתפתחות חלודה מזעזעת מתחת, על הפלדה. זאת בדיוק הסיבה שכיום נוטים למסמר ולהדביק. הדבק נועד למנוע כניסת לחות. מסמור בשילוב הדבקה הוא כבר ענין אחר. אם אתה מעונין - אשמח לפרט.

אחיטוב wrote:נראה טוב, מאיפה השגתה את המיסבים??

מחנות מסבים...

yoni israeli wrote:אומנם עבר הרבה זמן אבל העם מכרת את המלטשת הקודמת?

נמכרה מזמן.

IP wrote: אני סקרן לדעת איך נראים גלגלי העץ אחרי זמן?
האם יש בשלייף שלך יכולת לכוונן את הסרט ימין שמאל?

גלגלי העץ בסדר גמור.

כמובן שניתן לצודד את הסרט. תיקרא את השרשור עד סופו.

שלום. משיטוטים באתרים בחו"ל, הבנתי שאני צריך מוט של סגסוגת ניקל כסף בקוטר של 4-6 מ"מ עבור המתקפלת שאני מתכנן: מספיק חזק לשמש ציר ללהב, ומספיק רך לצורך מיסמור והשקעת הראש של הניט אל שקע בידית.
השאלה היא היכן ניתן להשיג ניקל כסף בארץ או האם יש חומר תחליפי טוב לשימוש זה?
תודה.

תיבנה לבד:
http://stage.knife.co.il/phpbb3/viewtopic ... %AA#p20209

אתה לא יכול לדעת.
אין לך שום חשש כאשר מדובר בפצירה ישנה. אבל:
אם פעם פלדה של פצירה הייתה בהכרח פלדת פחמן משובחת, הרי שהיום אפילו יצרנים מכובדים ובעלי שם נכנעים ללחץ תחרות המחירים, ומייצרים שופינים מפלדה פשוטה וזולה בפנים, ומעניקים "ציפוי" או כיסוי של ה'חומר האמיתי' רק מבחוץ. הפעולה הזאת נקראת באנגלית - case hardning , ואפילו ניקולסון הידועים חוטאים בזה. יוצאי דופן הם גרובֶּה משוויץ. כמובן שיתכן שיש עוד כמה שעדיין מייצרים כמו פעם (Pferd הגרמנית וכו').
אם יש לך פצירה ואתה רוצה לדעת עליה יותר, תפוס את הלשון שלה (איפה שהייתה מורכבת הידית) במלחציים, תרכיב משקפי הגנה ומשוך בשופין אליך; מה שאמור להתרחש כאשר מדובר בפלדת פחמן זה פשוט שבר חד ומיידי של הלשונית, בגל פריכות הפלדה המוקשת. אך אם היא מראה גמישות ומתעקמת לה, הרי מדובר בפלדה דרעק...

ni807 wrote:הם משתמשים באפוקסי כי הוא שקוף או שיש עוד סיבה?

אפוקסי אף פעם לא שקוף ב- 100%. הכי הכי שקוף עדיין יהיה תמיד קצת חלבי. כמובן שרובם בעלי גוון עדין מאד שיכול לפגום במה שיצרני המיקארטה הביתיים רצו כתוצאה סופית, אבל זה רק אלה הפיינשמעקרים. הגוון הזה הוא לרוב זניח

כאן - http://s238.photobucket.com/albums/ff58 ... Bushcraft/
תוכל לראות שילוב צבעים.

ni807 wrote:

Nik88 wrote:ניר, אתה יודע מה זה מיקרטה?

לא מבין גדול בזה, אבל הבנתי שהרבה אנשים משתתמשים בזה לידי של הסכין, כמו שמשתמשים ב G-10.
אם אתה רוצה לחדש לי, אשמח

מיכה wrote:

ni807 wrote:תוכל להסביר בבקשה איך הכנתה את המיקארטה מחולצה?

זה די פשוט: שכבה אריג (בד חולצה, במיקרה זה) ושכבה של דבק, שכבת אריג ושוב דבק - וחוזר חלילה. את הסיפור הזה קולבים ומהדקים חזק חזק ולאחר יום או שבוע (מתי שיש שוב זמן) מפרקים מהקליבה ומקבלים בלוק קשה, שניתן לעצב ולנסר, ללטש ולקדוח.
היתרון של מיקארטה (שם רשום, אגב, וכיום שם גנרי לכל תערובת אריג/דבק) הוא החוזק, המשקל הנמוך והעמידות בפני מים, שמנים, דלקים וכו'.
אגב, אם רוצים למות מוקדם, מומלץ לנשום את האבק בזמן העיבוד...

ראיתי פעם סרטון של מישהוא ביוטיוב שמכין מיקרטה מבד קנבס, יש עדיפות לאיזה בד מסוים, כמו כותנה, צמר וכו',
הבחור הזה השתמש באפוקסי, באיזה דבר השתמשתה?

אני השתמשתי בדבק 2 חלקים שרכשתי בחנות שעוסקת בפיברגלאס וכו'.

ni807 wrote:תוכל להסביר בבקשה איך הכנתה את המיקארטה מחולצה?

זה די פשוט: שכבה אריג (בד חולצה, במיקרה זה) ושכבה של דבק, שכבת אריג ושוב דבק - וחוזר חלילה. את הסיפור הזה קולבים ומהדקים חזק חזק ולאחר יום או שבוע (מתי שיש שוב זמן) מפרקים מהקליבה ומקבלים בלוק קשה, שניתן לעצב ולנסר, ללטש ולקדוח.
היתרון של מיקארטה (שם רשום, אגב, וכיום שם גנרי לכל תערובת אריג/דבק) הוא החוזק, המשקל הנמוך והעמידות בפני מים, שמנים, דלקים וכו'.
אגב, אם רוצים למות מוקדם, מומלץ לנשום את האבק בזמן העיבוד...

טוסטי1 wrote:סכין יפה!
אולי תכין לה אח גוליבר

תודה לך. אחיו הגדול כבר על שולחן השרטוט.

תודה לך.
המתכת היא פצירת ברזל ישנה מתוצרת צרפתית.
הידיות - מיקארטה תוצרת בית (חולצה אדומה ישנה שהייתה לי).
הקדח נחושת.
הפין פלדת אל חלד.

תודה לכולכם.
את השופין הנחתי בתנור על 250 מעלות למשך שעתיים. זה מספיק כדי להביא את המתכת למצב הסופי שלה, כלומר אין צורך להלהיט אותה לאדום (לרכך), לעבד ואז להקשות. מקדח קרביד ודומיו יקדח בלי מאמץ חורים.
זאת לא הסכין הראשונה שעשיתי מפצירה כך שאני כבר יודע קצת פה ושם.
לענין: בערך מחציתכם אומרים לחבר ידיות ומחצית שניה להשאיר את הגוף...
אצטרך לחשוב הלאה כיצד להמשיך.
שוב תודה.

מצאתי שופין קטן והגעתי עד הלום. סתם חלמתי ועבדתי ללא כיוון או מטרה שהוגדרה מראש.
כעת אני בספק כיצד להמשיך ובאיזה כיוון. בראש מנקר לי לעשות לה קדח מאחור לחוט אבטחה, ולא לחבר ידיות.
מה דעתכם? אשמח לשמוע כיצד אתם הייתם ממשיכים (אם בכלל?).
תודה.

http://s238.photobucket.com/albums/ff58 ... tuff/file/

Allen, ולא הלן.
ברגים אלו נקראים "בורג לאלבום תמונות", ויש אותם (עשויים פליז) בתל אביב בחנות הברגים שנמצאת מול בנין הדר בצומת הדר.

יונתם, ברשותך שאלה שלא קשורה לזו שאתה שאלת: אם עשית כמה וכמה עבודות, והרי כאן זהו הפורום שבו משוועים לראות וללמוד - מדוע אתה לא מראה אותן כאן? למה רק שהאחרים יראו? הרי אנחנו נוכל ללמוד מזה, ואני בטוח שגם אתה תספוג הערות מאחרים שרואים וכך כולנו לומדים ומרוצים. האין זוהי מטרת הפורום?

שלום. מישהו יודע היכן חומרים אלו ניתנים לרכישה כאן בארץ? תודה.

כל המכונות הניראות כאן, הן בעצם אותן 2 מכונות זהות המסומנות כ"א ע"י מדבקה שונה. את כוווול אלה בדקתי בזמנו כולל דעות של משתמשים מחו"ל ואף אחת לא מתאימה לעבודה עם מתכת; כולן מיועדות לעבודות עץ קלות של לתחביבים.
ידוע לי שתע"ש מחזיקה אחת במחלקת המודלים שלהם והיא די מהר הופנתה הצידה בבושת פנים, ומשמשת במיקרה הטוב לבניה מעץ בלזה.
המכונות מצוידות במנועים חלשים, איכות ירודה (מתייחס למנוע, מסבי מנוע, ליפוף החשמל ועובי הלכּה העוטפת את הסלילים) שלא יצלחו לעבודה לאורך זמן. מה אני מנסה להגיד? ללכת ולקנות את זו שאני מציע למכירה? חס וחלילה. אני רק רוצה להזהיר שרכישת מכונה כזו היא השלכת כסף לפח (שוב - בעיניי בלבד, דעתי האישית).
אם כבר, עדיף למי שאין ממון רב ללכת ולהשיג/לרכוש משחזת שולחן משומשת בעלת מנוע חזק (לפחות 0.5 כ"ס, ויש כאלה למכירה במכונות יד שניה), לפרק את אחד האופנים ולהרכיב עליו גלגל מגע מניע גדול, תושבת עומדת ולמעלה גלגל מגע נוסף, קטן יותר. תחשבו על זה. יצא יותר זול מלרכוש את הסינית, טוב וחזק יותר והעיקר - משהו שאתם ייצרתם במו ידיכם. אני כמעט עשיתי זאת עד ש"נפל" לידיי המנוע הגדול והשאר היסטוריה
צירפתי קישורים לצורך המחשה:
משחזת שולחן רגילה: http://www.gamalsarid.co.il/htmls/produ ... &bsp=16730
הכוונה למוצר הסופי: http://www.clarketooling.co.uk/tools/CB ... ander.html
ניתן לרכוש גם קיט מוכן - http://www.vansantent.com/multitool.htm#thumb

יפה מאד בעיניי. ידית יפה ואיכותית.
מהו החומר הירוק המשמש לשכבת הביניים?
וממה עשויים המסמרים/פינים?
אהבתי!

לא נורא. בעיניי, הכי בעייתי הוא מכלול המכונה ולא המנוע. מנוע לא מתאים? שלוף אותו החוצה ותרכיב אחר!

מצורפות תמונות. עוד תמונות אשלח במייל למי שירצה. המלטשת מונעת ע"י מנוע סקודה תלת פאזי ועבדה עד שגנבתי ממנה את הכבל עם התקע. תימכר As Is , כולל השולחן. לשולחן מחוברת קופסת ההפעלה עם נתיכים (חרסינה של פעם) . כלולה מערכת צידוד והובלת הסרט כמו כן מותחן קפיצי למתיחת הסרט. משתמשת במידות סרט נפוץ, זול וקל להשגה. בצד השני כפי שרואים יש מברשת פלדה לצרכיי ניקוי והסרת חלודה, כלי מאד מאד נוח ושימושי. כאן המכונה לפני צביעה, כרגע צבועה כולה בצבע נגד חלודה, אפור. שוב - תמונות נוספות לרציניים שמעוניינים. המחיר המבוקש - 500 ש"ח ותאמינו לי, לעומת ההשקעה בחלקים לתיקון ובזמן, מדובר במחיר שווה והוגן.
יום יפה לכולם ותודה על ההקשבה.

תודה רבה. תהליך החלפת הסרט הוא מן המסובכים שיש: מרימים קמעה את המנוע ומחליפים. זה כמובן בצחוק; המנוע הוא המשקל שמותח את הרצועה. רציתי פשטות ועלות נמוכה. את מנגנון צידוד הסרט ניתן לראות בתמונה המצורפת: 2 הברגים המסומנים בנקודה נעים בעצם מלמטה בתוך מרווח מוארך, קדימה ואחורה, ומוחזקים עם אום מהצד השני רק שלא ישלפו החוצה. הברגים הצדדיים דוחפים ימינה או שמאלה, ע"פ הצורך. לאחר שצבעתי ביצעתי צידוד, ולכן ניתן לראות שהמנגנון "משך" איתו קצת מהצבע (מסומן בחץ הדק) שלא הספיק ממש להתייבש.
אשמח לענות לעוד שאלות או לספק תצלומי תקריב, אם יעזור למישהו.

תודה רבה לכולם.
המלטשת שאני מעוניין למכור עדיין לא מצולמת. אצלם ואעלה תמונות, אבל היא בפירוש לא כמו זאת.
למי ששאל - במלטשת הזאת אין מספר מהירויות למנוע.
האופנוע הוא BSA WDM20 משנות ה- 40. כמו חדש.

תודה גורן. גלגל המגע מסתובב תקין, כלפי מטה.
אגב, אני מעונין למכור מלטשת קטנה יותר שבניתי פעם. היכן לפרסם זאת? יש תמונות.

TC wrote:לא עדיף לפחות את גלגל ההינע לעשות מדוראלומיניום?

עדיף מטיטניום .
וברצינות - הבעיה העיקרית שלי (של מי לא?) הייתה תקציבית. אין לגלגל מתכתי יתרון מכריע במכונה הזאת, על פני גלגל העץ שייצרתי.
כל עוד המניע "אוחז" היטב ברצועה ואין החלקה, גם לא בהתחלה, מבחינתי זה מספיק.
ותודה על המחמאה .

ועוד כמה: