knife.co.il

התחלתי את זה עם דוד DBU בסוף שרשור קודם אבל זה שווה פיתוח וצחוקים.בתמצית:לנו יש סכינים ואנחנו רגילים לסכינים טובים וחדים.באופן טבעי שמחתי תמיד לעזור לחבר'ה במשרד לפרוס עוגות יום הולדת כשלא היה סכין מטבח בסביבה,אבל המבטים כשה MILITARY הישן והטוב שלי נשלף...כאילו הופיע כאן רוצח סדרתי!
או במסעדה שמוגשים בה סטייקים איכותיים אבל הסכינים-השם ירחם!האם אתם מוציאים את ה-BM 710 M2 החד כתער שלכם ופורסים לפרוסות דקות (ומפדחים את החברים לארוחה והמשפחה)או שאתם נחנקים עם "סכיני החמאה" שחדים מהם יש אפילו לאסירים.
וכמובן ישנו האספקט של ההגיינה:האם בסכין שעושה עבודות מלוכלכות(ומשומן -כך שמענו-בשמן תמסורת מסריח) אתם חותכים תפוח לילדה החמודה שלכם?
אז בואו וספרו מה שאי אפשר לספר לאף אחד מחוץ לפורום!

למען האמת התשובה שלי מתאימה לכמה נושאים שפתחת לאחרונה.
אני מדריך טיולים ונושא עלי אולר באופן קבוע בעבודה. משתמש בו למגוון רחב של דברים - כריתת ענף של אגבה לצורך הסבר על צמחים פולשים, חידוד עפרונות לילדים שממלאים דפי פעילות, חיתוך חוטים ועוד. אחת הפעילויות הכי בולטות היא כמובן לאכילה - פתיחת אריזות מזון, קילוף פירות וירקות וחיתוכם, הכנת כריכים ועוד. לא מזמן הדרכתי כיתה באתר שיש בו פרדס תפוזים שמותר לקטוף בו. הילדים כמובן קטפו בהתלהבות ואז שלפתי את ה EDC הנוכחי שלי (באק בנטהם http://www.moontrail.com/buck-284bantamBBW.php . קניתי מקרמיט ואני מרוצה ממנו מאד. סכין קטנה אבל ערסית) וקילפתיבערך 30 תפוזים. בסוף, מסתכלת עלי ילדה שקילפתי לה תפוז ואומרת לי "יו, המדריך, איזה רוצח אתה". שאלתי אותה למה - היא אמרה בגלל הסכין. אתם מבינים - היא ראתה אותי משתמש באולר לצורך שלו הוא נועד, עשר דקות אני עובד בשבילם לקלף תפוזים - ועדיין הסכין אצלה זה של רוצח.

lol
טוב לדעת שאני לא היחידי שנראה דבילי עם סכין.
אני בצבא הסתובבתי עם buck nighthawk ויום אחד אחד החיילים לא עשה מטרות כמו שצריך אז באתי להראות לו....אתם מתארים איזה פרצוף היה לו ולמה לאחר מכן הוא עשה פשוט כל מה שאמרתי...כנזכר לעיל,הסכין חותכת קרטונים בצורה מצוינת...

רק בבית, הייתה תקופה שהשתמשתי באולר לוק-בק חביב שקיבלתי מתנה ליום הולדתי מאמיר_לב לחיתוך גבינות כמו צפתית ובולגרית.
הפסקתי, כי אני כבר לא אוכל צפתית ובולגרית .
אבל לא הייתי שולף את הבנצ'מייד שלי במסעדה על הסטייק, מ-2 סיבות:
1)הוא לא עליי. רק בעבודה, ואם אני הולך להסתובב אחרי העבודה הוא נח בתיק-למקרי חירום יש לי את הלדרמן.
2)אחרי כל השימוש שהוא עובר, חיתוך דבקים (רעילים), קרטונים (שהוצאו ממיכל המחזור-רעילים...), ובאופן כללי חותך גם שקיות עם דברים משומנים בשמן שימור מגעיל (ורעיל...), אני לא הייתי רץ להשתמש בה לאוכל.
טוב, זה, וגם העובדה שהיא מצופה בשחור.

רק כדי שלא ייעלם מעמוד הפתיחה בסבך מודעות המכירה (נכון-גם שלי-מודה באשמה!)יש כאן עוד כמה סיפורים דגולים שחשוב שיסופרו.הרי כולנו ,בשלב זה או אחר,שלפנו את הסכין הלא נכון במקום הלא נכון,כי חשבנו שזה הכלי היחיד שיחתוך לנו את האוכל!

אני בדרך כלל אוכל עם מזלג. זה הרבה יותר נוח ופרקטי מאשר עם סכין.


דוד

רק כשאני יוצא לטיולי שטח אני לוקח איתי סכין לאכילה, זהו אולר זול סיני חיקוי של אולרים שוויצריים, ובו רק מה שדרוש לאכילה ושתיה: מזלג, שני להבי סכין - גדול וקטן יותר, חולץ פקקים, פותחן שימורים, פותחן בקבוקי בירה וכף. כן, אפילו מזלג וכף הצליחו לדחוף לאולר פשוט וקטן, הפלא ופלא! פעם אחת אכלתי איתו שניצל וירקות בגן ציבורי גדול בחיפה ואיש לא התייחס לזה כאל משהו חריג. סביר להניח שאם זאת הייתה סכין טקטית של אפלגייט-פיירביירן, זה כן היה מושך תשומת לב מיותרת...

הדבר העיקרי שמבאס אותי באולר הנוכחי שלי הוא השינון- בעבר עת נשאתי אולרים חלקי להב נהניתי תמיד לפרוס את הנקניק או לקלף פירות עם האולר. האולר המשונן טוב בעיקר לסימון פירות הדר ופתיחת אריזות, אבל לא חותך בדיוק ובעדינות דברי מזון.
זכורה לי ארוחת שבועות לפני שנה וחצי- זוגתי ואני בטיול ביוון, על המרפסת של חדר נחמד המשקיף על אגמי פרספה, פורסים לחם גבינות וירקות לארוחת החג עם אולר ספרדי צר וארוך (מואלה?)

אני אישית חוץ מלקלף תפוזים או אשכוליות בעבודה הקודמת שלי , לא נוהג לקחת סכין למסעדה ומעולם לא ניסיתי להשתמש באולר שהיה לי לחיתוך הסטייק, אז ככה שבושות לא עשיתי לאישתי.
(טוב זה היה קל אנחנו לא אוכלים בשר)

אבל בעבודה היו מסתכלים עליי בעין עקומה בגלל הספידרקו שאיתו הייתי מקלף , למרות שהדבילים שם היו מביאים סכין מטבח מהבית בשביל אותה מטרה, לעזאזל הדבילים אפילו היו משתמשים בסכין מטבח בשביל לחתוך חבלים , אבל עליי הסתכלו בעין עקומה כשהייתי עוששה זאת עם אולר. לך תבין כמו שאומרים

הפטיש כתב:רק כשאני יוצא לטיולי שטח אני לוקח איתי סכין לאכילה, זהו אולר זול סיני חיקוי של אולרים שוויצריים, ובו רק מה שדרוש לאכילה ושתיה: מזלג, שני להבי סכין - גדול וקטן יותר, חולץ פקקים, פותחן שימורים, פותחן בקבוקי בירה וכף. כן, אפילו מזלג וכף הצליחו לדחוף לאולר פשוט וקטן, הפלא ופלא! פעם אחת אכלתי איתו שניצל וירקות בגן ציבורי גדול בחיפה ואיש לא התייחס לזה כאל משהו חריג. סביר להניח שאם זאת הייתה סכין טקטית של אפלגייט-פיירביירן, זה כן היה מושך תשומת לב מיותרת...

יוווווווווווו!!!!!!!!! מה שאתה הזכרת עכשיו!!!!

פעם פעם כשאני הייתי יוצא לטיולי תנועה (טיולי פסח, טיולי חנוכה, מחנות בהרי אפרים, וכ"ו) , היו מאד פופולרים איזה אולרים גרמנים מאד גדולים ומגושמים, עם המון כלים והכל פלדת פחמן כלשהי, חוץ מכף ומזלג שהיו עשויים אל חלד. היה מוטבע עליהם "סולינגן".

בתור ילדים, לא היה לנו מושג איך לתחזק פלדת פחמן והאולרים האלה היו נשכחים אי שם באיזה מגירות אפלות ומחלידים מהזנחה.

האם יש למישהו עדיין דבר כזה? היית מניח עליו את היד בכיף


דוד

דוד יש לי אחד אתה יכול לקבל אותו ממני במתנה שלחתי לך הודעה פרטית

זהו?-כבר נגמר?!
580 סכינאים ופחות מ-10 סיפורים על פדיחות?

הפדיחה הכי גדולה שלי קרתה כשהיינו כמה חברים בים,ורצינו להדליק מדורה. אז שלפתי מואלה שלי כדי לקצוץ את העצים, וכולם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח. "מה זה סכין???" "לא,זה קיסם".

להיכנס למסעדת בשרים דרום אמריקאית עם חברים, להסתכל בשעשוע רב על הסכין שמציעים במקום, לבקש לדבר עם המנהל, לשאול אותו איך הוא מצפה שאני אחתוך את הסטייק שלי עם הדבר הזה שהוא קורא לו סכין, להמתין שיביאו סכין נוספת מאותה איכות ואז להוציא סכין סטייק אישית תוצרת בית תוך מלמול של "לא משנה הסתדרתי" נחשב פדיחות?

tc
הסיפור הכמעט זהה שלי על ה-בנצ'מייד 710 מפלדת M-2 הוא סיפור אמיתי.הוא רק קרה לחבר שקיבל ממני את הסכין (המתאים אגב להפליא לייעוד זה בהיותו חד פחד וארוך מספיק).רק שני דגשים:הראשון-כפי שציין דוד DBU-אל תנסה במסעדות כשרות,ואני בעוונותי אוכל בעיקר בכאלה.
והשני-מי שאיתך (אפילו אשתך ,ילדיך מעל גיל 8 או חברים קרובים) יהיה משוכנע שירדת מהפסים

טוב, לגבי מסעדות כשרות זה ברור. לגבי הדגש השני, זאת בכלל לא בעיה - המשפחה שלי מודעת היטב לזה שירדתי מהפסים כבר לפני המון זמן כך ששום דבר כזה לא מפתיע אותם יותר.